צמחי מעזבות כותב
מַה זֶּה הַחַיִּים שֶׁלּוֹ בֵּית קָפֶה אֶחָד אוֹ בֵּית קָפֶה שֵׁנִי. וְבַּסּוֹף אֵיידְס. חָכְמָה בִּשְׁבִילוֹ לְהַגִּיד אֵין שׁוּם דָּבָר רַק אָמָּנוּת. סְפָּגֶטִי בּוֹלוֹנֶז. נָה. הָיִיתִי מִתְעָרֶבֶת שֶׁגַּם אֶת זֶה הוּא לֹא יָדַע לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. אִם הָיָה יוֹדֵעַ לֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ לְהַזְמִין לוֹ מֵאִיטַלְיָה, וְעוֹד בְּמַעֲטָפָה. הָאֱמֶת אֲנִי כְּבָר לֹא מַמָּשׁ אוֹהֶבֶת אֶת הַשִּׁירִים שֶׁלּוֹ, לֹא מְבִינָה אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁהֵבַנְתִּי פַּעַם. נִרְאֶה אוֹתוֹ מְדַבֵּר עַל אֵין שׁוּם דָּבָר רַק אָמָּנוּת כְּשֶׁצָּרִיךְ מַהֵר לְהַסְפִּיק אֶת הַכְּבִיסָה כִּי עַכְשָׁו יֵשׁ עוֹד קְצָת שֶׁמֶשׁ וְאִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מַה יָּבוֹא עוֹד שָׁעָה. בַּחֹרֶף תָּמִיד צָרִיךְ לְהַסְפִּיק אֶת הַכְּבִיסָה דָּבָר רִאשׁוֹן כְּשֶׁיֵּשׁ שֶׁמֶשׁ. אָמָּנוּת זֶה אַחַר כָּךְ, בְּיִחוּד כְּשֶׁאֵין אֲפִלּוּ מְכוֹנַת יִבּוּשׁ. אָמָּנוּת. וְמַה יִּהְיֶה בְּיוֹם שְׁלִישִׁי כְּשֶׁנִּגְמָר הַחַג אִם לֹא תִּהְיֶה חֻלְצַת בֵּית סֵפֶר נְקִיָּה וִיבֵשָׁה? אֲנִי צְרִיכָה עוֹד פַּעַם אֶת הַטֶּלֶפוֹן מֵהַיּוֹעֶצֶת עִם הַטּוֹן שֶׁל הַזְּרוּקִים הָאֵלֶּה הַבּוֹהֶמִיִּים, אֲפִלּוּ לְיַלְדָּה אַחַת הֵם לֹא יְכוֹלִים לִדְאֹג כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, וְעוֹד כָּזֹאתִי יַלְדָּה חֲמוּדָה, מַמָּשׁ כּוֹאֵב הַלֵּב עָלֶיהָ, וְעוֹד מְשַׂחֲקִים בְּלְהִפָּרֵד וְלַחְזֹר וּלְהִפָּרֵד כְּאִלּוּ הֵם סְטוּדֶנְטִים בְּנֵי עֶשְׂרִים. אָז לְפָחוֹת לְחֻלְצַת בֵּית סֵפֶר נְקִיָּה שֶׁתִּדְאַג לָהּ. אָמָּנוּת. הִנֵּה כְּבָר עָנָן רִאשׁוֹן מַגִּיעַ. יָדַעְתִּי. וְעַכְשָׁו הַגֶּשֶׁם.
מתוך מה יש (ירושלים: כרמל/כבר, 2007)
🙂
מצא חן בעיניי מאוד.
(גם השיר ההוא, על המעטפה הריקה והספגטי בולונז, מצא חן…)
תודה רבה!
וגם אני אוהב את השיר ההוא, למרות הגשם
זוהר, יופי של נקרולוג לחזי לסקלי. אני נעשה סקרן לראות מה יש 🙂
מקסים ביותר. גם לי אין מכונת ייבוש ואני אורבת לשמש… בין לבין- מנסה לכתוב סיפורים.
שמח שהקסמנו (חזי ואני).
ובסיפורים בהחלט אציץ.
תודות. את מה שיש תוכל לקבל במעטפה (או ישר ליד). להתראות.
"וְעוֹד כָּזֹאתִי יַלְדָּה חֲמוּדָה,
מַמָּשׁ כּוֹאֵב הַלֵּב עָלֶיהָ"
קראתי בקול את שתי האפשרויות והשתכנעתי. חבל שכבר אי אפשר לשנות בספר. תודה.
הי זהר, הייתי מחוץ לבית, המחשב יודע אנגלית אבל אני לא מדפיסה עיוור
בחרתי שורות עם כאב לב, כי איך תדע מה הרגשתי וכו"
האם שלומית נחמדה יותר?
כשאשוב לישראל אלך לקנות את הספר שלך.
שניהם.
הי שולמית
אני בטפשותי חשבתי שזאת הערת עריכה (ודווקא טובה).
כיף שיש קוראת אמיתית. מקווה שהכאב יושלך לאטלנטיק.
ושלומית? זאת לא את בארצות המראה? (את שם, לא?)
נשמע לי מוכר מהחיים. תודה.
תודה לך. אהבתי את הדגים.
עשית לי חשק ללכת אל היצירה השלמה.
איזה כיף לשמוע, איריס. מקווה שתעברי את כולה בשלום (אולי לא בשלווה).
חזי לסקלי, זוהר, היה חור ביקום. כל תקלה יומיומית ואפילו מועקה הם הסחה מהחור הזה. לקרוא למה שעשה אמנות זאת הדרך הקלה לגעת בחור שעליו הצביע בלי לרחם על איש, גם לא על עצמו.תודה
זאת לא מיסטיפיקציה, מוטי? די בניגוד למה שכתבת עליו פעם.
לא נראה לי שמדובר באידיאליזציה או במיסטיפיקציה. מדובר במצב קיומי על גבולות ההפרעה הנפשית העמוקה בו חור נפשי הרסני ואפילו מכוער איים על הכותב, על ידידיו ועל יצירתו.
יפה דברת, אך הטקסט, כמובן, הוא לא באמת על לסקלי. והדוברת אומרת: כל מועקה ("כביסה")היא ייצוג תחליפי לחור הזה ביקום. ואילו אמנות היא דווקא כיסוי החור דרך דיבורו/ייצוגו.
אחד מהשירים היפים שיש, של לסקלי. וההתייחסות אליו בשירך ושירך מוצלחים. גם אני יותר מפעם אחת מצאתי את עצמי משוחח עם אחרים ומסביר למה אין דבר בעולם לבד מאמנות..
תודה יניב. באמת אין. ותודה גם על הזקן על הפוטל.
לסקלי הוא באמת השראה מתוקה להמריא ממנה למשהו אחר.
נ.ב: לסקלי "הזמין" ספגטי ממרסיי. אצלך זה מאיטליה. בכוונה? בגלל שזה ספגטי?
השראה – כן, מאד.
מתוקה? לא בטוח.
הדוברת, שכבר "לא בעניין" של לסקלי, לדבריה, קצת מבלבלת ומערבבת, כנראה.
ותודה…
זהר