אוֹטוֹבּוּס אֶגֶד בָּעֲלִיָּה מִטְּבֶרְיָה
כְּמוֹ שֶׁאֵינֶנִּי יְכוֹלָה לָזוּז מֵהַחַלּוֹן
כָּל עוֹד יֵשׁ קֶשֶׁת בֶּעָנָן
וּמֵהַיָּם
כָּל עוֹד נִמְשַׁךְ לוֹ טֶקֶס הַשְּׁקִיעָה
כָּךְ אֵינֶנִּי יְכוֹלָה
לְהַפְנוֹת אֶת הַגַּב לַכִּנֶּרֶת
(כְּמוֹ גַּם בִּכְּנֵסִיָּה )
כְּשֶׁהָאוֹטוֹבּוּס גָּמַר אֶת כָּל הַפִּתּוּלִים הַפָּנוֹרָמִיִּים
של מִצְפֶּה וּפוֹרִיָּה
וּמִתְיַשֵּׁר בַּדֶּרֶךְ לְגוֹלָנִי
וְטוֹב שֶׁלָּמַדְתִּי בְּיוֹגָה
פִּתּוּל גַּב
זֶה מְשַׁמֵּשׁ אוֹתִי
יוּ אֵיךְ זֶה מְשַׁמֵּשׁ אוֹתִי עַכְשָׁו!
ההצירוף "טקס השקיעה" שווה שיר בפני עצמו. שווה לעשות לו טקס בפני עצמו 🙂
תודה, איריס. יש ויש שירים על הטקס הזה. אבל לא רק הוא– היום יום מלא טקסים שבין אדם למקום.
היי סבינה
וטוב שלמדת יוגה…
שיר נפלא בתנוחה שלו.
להתראות טובה
נהדר סבינה, הייתי בדרך הזו אתמול והיום, גם לי קשה להפנות גב לכנרת אהובתי, וטבריה,{איש שיתפלאו) מרגשת אותי.
התכוונתי- יש שיתפלאו..