סבינה מסג משוררת ומתרגמת
שקיעה בכנרת
לְבַד
עִם הַיִּפְעָה
שֶׁל הַיָּם הַמֻּשְׁהֶה
וְהַיּוֹם הַהוֹלֵךְ וְכָּלֶה
וְהָרִים סְגַלְגַּלִּים הֲפוּכִים
… עַל רֹאשָׁם —
אֲנִי לוֹקַחַת אֶת כּוֹס הַיַּיִן שֶׁל חֲצִי- הָאַגָּן- הַמָּלֵא
וּמְרִימָה אֶל שִׂפְתֵי הַשָּׂפָה…
שֶׁתִּשְׂתַּכֵּר
וְשִּׁכּוֹרַת כִּנֶּרֶת
תַּתְחִיל לְדַבֵּר
בְּתַת שָׂפוֹת
הַיְּחִידוֹת שֶׁעוֹד יְכוֹלוֹת לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ
תמונה יפה של ראש עננים סגול וגוף שמימי -ביוגה..:)
אני מאוד אוהב את השירים האלה שלך על המיזוג בין הטבע, במקרה הזה – הכנרת, לבין נפש האדם.
תודה, סאם. אני תמיד חוששת לשעמם בשירי טבע, אבל כמו שאמרת היחסים בין נפש האדם לנפש העולם הגיאו-פיזי — הם הדבר המעניין אותי ביותר.
סבינה מפליאה בהבנת הכנרת כנפש טהורה [ואולי נרדפת] של הגיאוגרפיה והמצב הישראלי, וכל זה בשפה תמה ונפלאה.
תאור שקיעה יפה. עם השקט והעצב.
האם אני שומעת אכזבה מהשפה?
מתאים לי שהכנרת תדבר בתת שפה. ואנחנו צריכים ללמוד אותה.