סבינה מסג משוררת ומתרגמת
בהמשך לסיפורי מקום שיר על הר קטן ממזרח לכנרת.
עֲדוּלָה
הַר סוּסִיתָא
לִכְבוֹד פֶּסַח הַר סוּסִיתָא
הִתְלַבֵּשׁ כָּל כָּךְ מָתוֹק,
מַה לָּבַשׁ? מַה ,לֹא רָאִיתָ?
הוּא לָּבַשׁ מְעִיל יָרֹק.
בַּמְעִיל – כִּיסֵי צָהֹב,
בַּכִּיסִים – סוֹדוֹת כְּמוּסִים:
פֹּה, לִפְנֵי שָׁנִים לָרֹב ,
אֲנָשִׁים גִּדְּלוּ סוּסִים.
הַסוּסִים רָעוּ בָּעֵשֶׂב
שֶׁצָּמַח עַל פְּנֵי הָהָר…
רָעֲמָה בְּצֶבַע כֶּסֶף
חִישׁ כִּסְּתָה אֶת הַצַּוָּאר.
מָה הַפֶּלֶא שֶׁסוּסִיתָא
בָּעוֹלָם הִתְפַּרְסְמָה ,
אֵיפֹה עוֹד תִּרְאוּ סוּסִים
עִם כָּזֹאת מִין רָעֲמָה ?!
רָעֲמָה כֹּה מְפֹאֶרֶת
לֹא רָאוּ עוֹד בַּגָּלִיל.
כְּשֶׁיָּרְדוּ אֶל הַכִּנֶּרֶת ,
הַדָּגִים דִּלְּגוּ מִגִּיל!
הַדָּגִים דִּלְּגוּ מִגִּיל
(הַדָּגִים עִם הַמַּסְרֵק)
רַק רָאוּ אֶת הַסוּסִים ,
כְּבָר הִתְחִילוּ לְסָרֵק …
הֵם סִרְקוּ אֶת הַסוּסִים
וְעָשׂוּ לָהֶם צַמּוֹת,
חוּטֵי כֶּסֶף וְזָהָב
הֵם קָלְעוּ בָּרַעֲמוֹת…
אֵיפֹה , אֵיפֹה הַסוּסִים
עִם הַצֶּבַע הַמְּיֻחָד ,
לָמָּה, לָמָּה ,אֱלֹהִים ,
לֹא הִשְׁאַרְתָּ לִי אֶחָד ?!
הדגים עם המסרק הם דגי האמנון הנקראים בערבית מושט=מסרק בגלל שורת ה'קוצים' שעל גבם.
עדולה דוהרת על ההר הכי שמח!
מקסים עושה חשק גם לי לסרק!
אגדה יפה, עדולה. תענוג, וטוב שעוד יש מי שתספר לנו את האמת על מעשי בראשית של נוף מולדתנו : )
רציתי לספר לך ואספר גם לחגית, שלמעשה יש כבר במקורותינו הרמזים למיתוסי הרים קדומים של הדת העברית הקדומה.
למשל, האזכור בתהלים "הר גבנֻנים הר בשן".
'בשן' הוא פתן (באוגריתית בת'ן), ואת ראשית הפסוק יש כמסתבר לקרוא "הר גב-נונים": 'נון' פירושו דג, אבל בדיאלקט האוגריתי נקרא כך גם נחש הים המיתולוגי (ת-נין).
כלומר, הרי הבשן קשורים למלחמת בעל (או יהוה) נגד האל ים ומפלצותיו – רהב, תנין וכל כת דלֵיה, וההרים הללו נחשבו כנראה לשרידי גופותיהם המובסות.
תודה מקרב לב, אמיר. כמעט הפסקתי עם שירי המקום, מחוסר תגובות.
החמר שהבאת מרתק, נותן לי כיוון להתעניינות נוספת.