אם כבר שרים על הצאלון, למה יגרע חלקו של המכנף הנאה הצהוב ,הפורח אחרי הסיגלון –כלם פלאי-טבע! גנים תלויים.
מִכְנָף נָאֶה
גָּלָה גַּל הַפְּרִיחָה הַסָּגֹל מִן הַגַּג הַשָּׁכֵן.
יַעֲלֶה וְיָבוֹא
הַצָּהֹב הַנָּאֶה
לְהַכְּנִיף
מֵחָדָשׁ
אֶת הַבַּיִת הַמְּרֻבָּע
הַמְּקֻבָּע,
הַמְּקֻרְקָע
לִהְיוֹת כַּן שִׁלּוּחַ מֻסְוֶה,
רֶמֶז עָבֶה:
שֶׁכָּאן , בְּמָקוֹם שֶׁאָנוּ מְשַׂחֲקִים, מְשַׁנְּנִים פַּרְטִיטוּרוֹת ,
מְשַׁנִּים תַּפְאוּרוֹת, מַחְלִיפִים
בִּגּוּד וּבְנֵי זוּג, לֹא חֲדֵלִים לְהִתְרוֹצֵץ…
הֵם שֶׁעוֹמְדִים לָנוּ:
הַבַּיִת, הַצֶּבַע, הָעֵץ!
יפה מאוד. עץ זה דבר של קביעות, כדברי הנסיך הקטן, יש לו שורשים. אבל הוא משתנה כל העת.
אמי מביטה זה חמישים שנה באותו עץ הניבט מחלונה, לפעמים כמעט מת, איבד ענפים מרכזיים, מזיקים אכלו את הגזע, בין אביב לסתיו הוא לובש ופושט צורה, אך הוא עדיין כאן, ידיד נאמן.
תודה, איזדרכת! מגיע גם לך שיר, ויש לי, מאד אוהבת את האיזדרכת,אבל זו לא העונה.
ומה עם כליל החורש??? הוא לא בנדם?!
עוד לא יצא לי שיר עליו והוא לא בן אדם.
הַבַּיִת הַמְּרֻבָּע, הַמְּקֻבָּע, הַמְּקֻרְקָע
אהבתי. אבל השיר נגוע בעצב, לא?
הצגת רעיון:מצב סטאטי מול דינמי, אבל הדוגמאות…הדוגמאות…שיר בתןך שיר.
משננים פרטיטורות מחליפים תפאורות…
מחליפים בגוד ובני זוג…
יפה.
מחוסר התגובה נדמה שלא הובנתי נכון.
התכונתי בכל ליבי שהדוגמאות יפות , שיר בתוך שיר זה מבנה מענין.
עליזה, תודה על תגובותיך. לא הספקתי להגיב עליהן כי נסעתע לקחת חלק בפסטיבל בירושלים.
השיר הוא על השינויים של הטבע, השינויים המחזוריים שהם מימד הקבע בחיי אדם על כל תהפוכותיהם.
זהו העצב התמידי על החולף ואיננו חוזר בחיי אדם.
גלות ושינוי פרטיטורות. השיר אינו על הנגלה, היפה. יש בו משהו עמוק ועצוב. מקוה שלא הבנתי.
רות, אני חוזרת מירושלים. שמעתי אותך אבל הלכת לפני שהספקתי לגשת אליך כי התכוננתי לקריאה שלי.