שלג בחרמון, אז נעשה סקי!
Olav H. Hauge
תַּחֲרוּת סְקִי
אַתָּה וְאַלּוּף הַסְּקִי מַתְחִילִים מֵאוֹתָהּ נְקֻדָּה.
אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא תּוּכַל לַעֲמֹד בַּקֶּצֶב שֶׁלּוֹ
אֲבָל אַתָּה מְנַסֶּה וּמְזַנֵּק
מְגַיֵּס אֶת כָּל הַכּוֹחוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ
וְלִזְמַן מַה מִשְׁתַּוֶּה אִתּוֹ.
עַד שֶׁהוּא חוֹלֵף עַל פָּנֶיךָ חַד וְחָלָק
חוֹלֵף וְחוֹלֵף וּמְמַהֵר…
כְּהֶרֶף עַיִן נִפְרַשׂ בֵּינֵיכֶם עֵמֶק שָׁלֵם .
בַּהַתְחָלָה אַתָּה חָש מְבֻיָּשׁ
וְאָז שַׁלְוָה מוּזָרָה יוֹרֶדֶת עָלֶיךָ :
שֶׁיָּרוּץ לוֹ הָאַלּוּף, שֶׁיְּמַהֵר.
אַט אַט אַתָּה חוֹזֵר לַמִּקְצָב שֶׁלְּךָ ,
מִתְחָרֶה עִם עַצְמְךָ,
אַף אֶחָד לֹא יָכֹל לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִזֶּה.
סקי עם שלושים סנטימטרים????
והשיר יפה, והאמת שלו יפה ונכונה.
לסקי על נייר 30 סנטימטרים שלג מספיקים .
הנה למה אני מגלה את הנשימה המיוחדת והאמיתית שלך כמשוררת. סקי על הנייר.
פעם כתבתי שהשירה היא האנטארטיקה והמחשבה שוברת קרח
וכשמפשירה – שירה, שירה.
ב- סקי על הנייר- יש שלג טהור. הדממה שבעקבותיו, הכיסוי על ה"בוץ" שתחתיו…הפחד מהפשרתו שתשיב את הכותב מהמציאות ההזויה של שירה למציאות בה השלג מתפוגג…
זוהי טהרת הכתיבה.
השורה שלך תלחין לי את המוח כל היום הזה.
תגובה עשירה כמו שיר. וההברקה של מפשירה שירה… נהדר!
סבינה, מהי המעורבות שלך בתרגום השיר הזה?
[תשובתך חשובה לי לצורך כתיבת דברים על שירה]
יוסף ידידי, האם אינך יודע על ההרפתקה הנורבגית שלי? מזה שנים אני מתרגמת שירים מנורבגית בעזרת גיסותי הנורבגיות ותרגומים לאנגלית. זהו תרגום שלי ללא עזרה, כלומר דרך שפת התיווך– אנגלית..
מיזה הנורבגי הביזארי הזה ?
נשמע כמעט מגונה השם 🙂
אהבתי "אַף אֶחָד לֹא יָכֹל לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִזֶּה",
חבל שכולנו כל החיים מנסים ודופקים את הראש בקיר.
זהו משורר נורבגי חשוב שתירגמתי והוצאתי ספר משלו לפני כמה שנים וממשיכה לתרגם כל מה שאני מוצאת באנגלית. השם שלו, באמת מגונה, מורכב משני שמות מלכים נורבגים אולב והאוקון ושם המשפחה זה משהו כמו 'גבעתי' אצלינו.
אגב, סבינה,
ראיתי שכתבת על ההוספיס האוסטרי.
איך זה ? מיוחד לאללה, נכון ?
איך הגעת לשם, זה בעיר העתיקה, לא ?
השיר יפה בפשטות, בחכמת החיים שלו – הרגשתי את הנוף נפרש לפני.
יש לי ילד שהייתי שמחה שילמד את זה – תמיד מתאמץ. אי אפשר לקצר תהליכים כנראה – בטח הוא יבין את השיר כשיהיו לו נכדים…
החברה כולה מכתיבה את המרוץ הזה, הוא לא אשם. השאלה היא איך מלמדים אותו להרגע בלי לחבל בסיכויו במרוץ.
זה בעיר העתיקה. די קרוב אם נכנסים משער שכם.
ליד המנזר הצרפתי של 'אחיות ציון'
תחנה ראשונה ב'דרך היסורים'
'אקה הומו'!
המקום פתוח לכל. נכון שבדרך לשם הישתדלתי לדבר אנגלית.
זה בעיר העתיקה. די קרוב אם נכנסים משער שכם.
ליד המנזר הצרפתי של 'אחיות ציון'
תחנה ראשונה ב'דרך היסורים'
'אקה הומו'!
המקום פתוח לכל. נכון שבדרך לשם הישתדלתי לדבר אנגלית.
כן, אבל זה הרבה יותר חמור. אפילו עם עצמך אתה מתעייף מלהתחרות…
זו כבר רמה גבוהה של הגשמה עצמית. בעיה של מעטים.
סבינה, התחושה שהכל סביב שלג צחור כל כך מוסיפה לבדידות של המתחרה בעצמו, השקט של שלג… ותודה על התרגום המקסים.
קאלי, ברוכה הבאה לבלוג.
כן, קלטת כאן משהו נוסף למסר… והמשהו הזה, הוא הלא השיר: התמונות ,האוירה ,הדיבור של אדם אל עצמו בתקוה שעוד מישהו שומע… החיוניות הנוגעת ללב , הפרטיות הזאת בכל היצורים… המלחמות הפנימיות של מה שנראה מבחוץ כל כך שקט
המסקנה הדידקטית שלו נכונה, אני יודע.
אבל לא כל כך ישימה (לגבי) . כתבתי שיר על זה שיר: "שיר הקנאי". אולי אביא אותו לכאן.
הסקי כמשל ,אף אחד לא יכול להתחרות בך, איש איש ומקצבו, מתי נשכיל להבין זאת במרוץ העכברים התחרותי הזה?
זה מזכיר לי ספור על איזה רבי זושא שאמר כי הוא דואג מה יהיה לכשיגיע לשמים. אמנם לא ישאלו אותו למה לא היית משה רבנו! אבל ישאלו אותו האם היית באמת זושא?!
לאחרונה אני מגלה שכל מסר שמגיע אלי מן העולם כבר נמצא מזמן במקורות שלנו רק לא עשו לו יחסי ציבור, לא הגישו אותו בשם אקזוטי (או ארקטי!)
בעניין הקנאה– "קנאת סופרים תרבה חכמה", כמובן.
לאחרונה אני מגלה שכל מסר שמגיע אלי מן העולם כבר נמצא מזמן במקורות שלנו רק לא עשו לו יחסי ציבור, לא הגישו אותו בשם אקזוטי (או ארקטי!)
בעניין הקנאה– "קנאת סופרים תרבה חכמה", כמובן.
יש לי שיר: "רק אור מתחרה באור". אחפש אותו למענך, סבינה.
אשמח לקרוא את שירך. אולי גם אני אביא פה שיר שלי על שלג, שיהיה יותר לטעמך.
אַט אַט אַתָּה חוֹזֵר לַמִּקְצָב שֶׁלְּךָ ,
מִתְחָרֶה עִם עַצְמְךָ,
אַף אֶחָד לֹא יָכֹל לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִזֶּה.
מסקנה של אדם שעבר משהו בחיים. יש בה הבנה של חירות אמיתית ועמוקה מהי. שיר חכם ונהדר בעיניי. תודה על התרגום, חן.
נכון שיש פה הבנה של מישהו שעבר דברים בחיים. גם מישהו שחי רוב חייו לבד בחווה מעל פיורד וטיפל בעצי פרי.
נו, אולי זו גם הבדידות המזהרת בה הוא חי שלימדה אותו דבר או שניים. כשאדם מרפה מעצמו הוא מגלה מחדש את העולם, זו לדעתי נקודת העומק כאן.
"כשאדם מרפה מעצמו הוא מגלה את העולם"
הגדרה מצויינת.
שלב השלווה המוזרה מדבר אלי מאד. וגם שלוש השורות האחרונות. לפעמים באמת אפשר ליישם את זה.