לכבוד הענבים המבשילים
עֲדוּלָה
בְּסֻכַּת הַגֶּפֶן
"כָּל עֵנַב שַׂקִּית סֻכַּר"
לָחֲשָׁה לִי הַסֻּכָּה ,
"בְּלִי כֶּסֶף , בְּלִי לִשְׁקֹל ,
קַח לְךָ , יַלְדִּי , אֶשְׁכּוֹל!"
אֶל עָנָף עֲנָק קָפַצְתִּי . . .
אַךְ לְפֶתַע
נֶעֱקַצְתִּי!!!
"מַר לִי , מַר לִי , לֹא מָתוֹק !
אֵין פֹּה סֵדֶר , אֵין פֹּה חוֹק!"
אֶת הָעוֹקֵץ חִישׁ הוֹצֵאנוּ ,
הַכְּאֵב — כִּמְעַט אֵינֶנּוּ.
הַדְּבוֹרָה? הִיא נֶעֶלְמָה.
לְאָן הָלְכָה?
לְ ע וֹ לָ מָ הּ .
עֹקֶץ
אֶת נֶטַע עָקְצָה
דְּבוֹרָה !
וְנֶטַע בּוֹכָה . . .
הַדְּבוֹרָה כְּבָר מֵתָה ,
וְאַתְּ חַיָּה ,
נֶטַע !
מקסים, פשוט נהדר. כל כך ילדי.
אני לוקחת באופן אישי כל עקיצה, כל שריטה מחתול או כלב. מעליב.
עצוב שהדבורה משלמת מחיר כזה.
תודה, לוסי. זה עתה נעקצנו נכדי ואני על ידי דבור! מה קורה איתו? הוא לא מת, נכון?
מקסימים השניים.
אבל דָּבור להבדיל מדְבורה לא מתאבדים בעקיצה אחת..
סבינה אבל זה בטח כואב, לא?
ומקווה שאין אלרגיות…
נו, טוב, זה באמת לא צחוק, ובלית ברירה אזמין היום את המדביר לטפל בקן הדבורים שיש לנו במרפסת.
הראשון מתוק מדבש.