במשך 25 שנה תירגמתי את סילביה פלאת וטד יוז. לאט לאט תוך קריאת מה שהם קראו ולמידת עולמם, אפשר לומר שהתבגרתי איתם. הם חלק מציודי הנפשי.
כידוע השירים הידועים של סילביה נוצרו בתקופה קצרה ואינטנסיבית בה כתבה 3 שירים על הבקר לפני שהתעוררו הילדים. היא היתה מודעת לטיבם, וכתבה לאמה " הֵם יַעֲשׂוּ אֶת שְׁמִי".
עוד משוררת המצוייה איתי תמיד היא רחל , ועכשו כאן על שפת הכנרת, ביתר שאת. הנה הלילה עשינו מדורה על החוף ,שרנו וסיפרנו לנכדים על המשוררת העצובה רחל… זו שחייתה כאן בסכ"ה שנתיים אבל כתבה על כך במשך שארית חייה. כמה כואב לקרוא "לֹא שַׁרְתִּי לָךְ" כשדוקא היא כתבה את שירי הכנרת היפים שאנו שרים עד היום.
לֹא שַׁרְתִּי לָךְ אַרְצִי,
וְלֹא פֵּאַרְתִּי שְׁמֵךְ
בַּעֲלִילוֹת גְּבוּרָה
בִּשְׁלַל קְרָבוֹת.
רַק עֵץ יָדַי נָטְעוּ
חוֹפֵי יַרְדֵּן שׁוֹקְטִים,
רַק שְׁבִיל כָּבְשׁוּ רַגְלַי
עַל פְּנֵי שָׂדוֹת.
עִם סִילְבִיַה וְרָחֵל עַל שְׂפַת כִּנֶּרֶת
כָּל יוֹם 3 שִׁירִים טְרִיִּים טֶרֶם זְרִיחָה
כְּמוֹ סִילְבִיַה.
אֵינִי יוֹדַעַת אִם הֵם 'יַעֲשׂוּ אֶת שְׁמִי'
כְּמוֹ 'שֶׁעָשׂוּ אֶת שְׁמָהּ'
אוּלַי מַה שֶּׁעָשָׂה הַזַּעַם
לֹא תַּעֲשֶׂה עֶדְנָה
אָז מַה!
הֵם יַעֲשׂוּ אֶת שְׁמֵךְ (כֵּן שַׁרְתִּי לָךְ כֵּן שַׁרְתִּי לָךְ)
אוֹ לְפָחוֹת יְפָאֲרוּ
כְּמוֹ שֶׁרָצְתָה רָחֵל
שֶׁבְּעֶצֶם פֵּאֲרָה (שֶׁלֹּא תִּהְיֶה טָעוּת)
וְאַף שִׁגְּרָהּ אוֹתִי
אֶל אֲגַמָּהּ
כְּדֵי לְשַׁגֵּר מִשָּׁם דוּ"חוֹת שֶׁל אַהֲבָה
שֶׁלֹּא עוֹשִׂים חֶשְׁבּוֹן שֶׁל סֶנְטִימֶטְרִים
עִם יְרִידַת הַמַּיִם
לְמוּל קִילוֹמֶטְרָז' הַהִתְעַלּוּת.
איזה כיף לך סבינה ליד הכנרת, לצוד את גווניה
המחליפים פנים מידי כל כמה שעות. לפני שנתיים
צפיתי בכנרת במשך עשרה ימים, והתאהבתי.
אין כמו רחל, שמשליכה את חיצי הכאב שלה ללב
הקורא, במיוחד ללב אוהב.
אבל האתגר שלי הוא לכתוב לא כאב אלא קיום ולא רק בני אדם , אלא את הכנרת עצמה או יחסים איתה.
סבינה, אני מתגעגעת לשבת אצלך בכינרת סחופת הרוחות
השיר שלך הוא קילומטראז' של התעלות, סבינה
תודה, חנה.
איריס, את לא מתארת לעצמך מה נעשה אצלי עכשו. אהרון בבית, לא מרגיש טוב וצריך טיפול וארוחות מסודרות ועוד ועוד. והנכדים כל הארבעה הרבה מאד כאן… מחכה שתרגענה הרוחות ונתראה. ד"ש לגרא, מזמן לא שמענו אותו.
בריאות לאהרון, סבינה
טוב לקרוא אותך בבוקר בבוקר סבינה, את פותחת בעדינות אבל ביד בטוחה את השער ליום. יום נפלא!
תודה, ענת. אכן חזרתי ללילות. כל כמה זמן אני עושה מאמץ לישון מוקדם כדי לקום לזריחה… זה נראה לי חילול קודש או סתם הפסד לגור כאן ולא להיות נוכחת בשינויי היום המלווים באיזו איכות נומינוזית.
סבינה את נפלאה, אלו גם שתי המשוררות שהשפיעו עלי ביותר הן אתי תמיד,{אוהבת של התרגומים שלך לסילביה}והשירים שלך קילומטרז של התעלות ואהבה, כחול של כנרת וצלול של מילים
תודה, חני. גם את מכאן.
מת עלייך, סבינה-עדולה!
והרי פארתי את שירייך עוד כשהייתי מאייר צעיר.
אפאר, גם אפאר עכשיו!
יוסי, אצלך התגובות תמיד בגדול! תודה.