בננות - בלוגים / / שירת האדמה שלנו
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

שירת האדמה שלנו

אני מודה, שמוזר וכואב לשמוע על מישהו שהולך פתאם לחיות בבולגריה —  בולגריה זו, שמחר אני נפגשת עם עו"ד להסדיר את הפיצויים מגרמניה על הסבל שהיה כרוך בפנוי משפחתי מביתנו המפואר ברחובה הראשי של סופיה, אל עיר שדה בה היה עלינו להצטופף בבית קטן עם משפחות נוספות .  ולכן אני שולפת את עדולה ואת שירת האדמה שלה

 

 

עדולה

 

שירת האדמה

 

 

בַּחוּץ  יוֹרְדוֹת   טִפּוֹת שְׁקוּפוֹת

עַל אֲדָמָה  חוּמָה . . .

בִּפְנִים   אֲנַחְנוּ עֲטוּפוֹת

 וְהַמִּטָּה  חַמָּה .

 

מַה מַּרְגִּישִׁים  זְרָעִים קְטַנִּים

שֶׁמֻּכְרָחִים  לִרְבֹּץ

בְּלִי שְׂמִיכוֹת וּבְלִי סְדִינִים

בַּחוּץ, בְּתוֹךְ  הַבֹּץ?

 

בּוֹאִי נְדַמְיֵן : אֶת הַזְּרָעִים

 וְגַם אֶת הַפְּקָעוֹת

שֶׁיִּהְיוּ ( פִּלְאֵי-פְּלָאִים !)

 נַרְקִיס . . .  וְרַקָּפוֹת  . . .

 

סִתְוָנִיּוֹת  ( בְּלִי עָלִים )

שֶׁיִּפְרְחוּ  בְּרֹךְ  . . .

 וְאֵיךְ נֵלֵךְ עַל הַשְּׁבִילִים

בְּלִי עֲלֵיהֶן

                   לִדְרֹךְ . . .

 

 

 

25 תגובות

  1. מרגיש ומריח מבולגריה הכפרית!

    • חנוך, אין לי זכרונות מבולגריה. כל מה שקרה לי קרה כאן, במושב בשפלת החוף ובגליל.

  2. מירי פליישר

    בוקר טוב עדולה . הזרעים הרי מכוסים בשמיכה הטובה ביותר האפשרית . מעבירה חום , מזון ומים וכשצריך נותנת להם דחיפה לגדול החוצה אם כי בקשר שורשים מתמיד . אחלה אמא

    • את צודקת. השיר הזה נכתב מזמן- אולי לפני 20 שנה. עוד לא היתה לי מודעות אקולוגית, זו המנסה לראות את הטבע בלי האנשה. אם רואים את הטבע מתוכו– אכן האדמה שמיכה שאין כמוה.

  3. סבינה, הינה עוד שיר שלך שמחמם את הלב…
    אני מקווה שתצליחו להסדיר הכל, על הצד הטוב.

  4. זכרונות עצובים וגם תקוה

    ועמק המצלבה מלא סתוניות ורודות נהדרות בכל פינה, כל כך הרבה שצריך להיזהר לא לדרוך עליהן.

  5. איזה שיר תמים וטהור!
    אני מאוד אוהבת את שירי הילדים שלך. אולי כי אני עדיין מרגישה ילדה בעצמי…

    • אני חושבת שכולנו עדיין קצת ילדים, ביחוד משוררים. אך חוץ מזה– יש סוג של שירים שהם לא ממש שירי ילדים, אולי שירי ילדות או שירי תום–שירים שמרשים לעצמם להיות גלויים, חמים ומחורזים, בלי להוכיח מהר מהר שהמשורר איננו פרייר והוא מודע בכל רגע נתון לתהומות היאוש.

  6. איזה שיר מקסים ופורח

  7. עדולה, משוררת נפלאה, השיר שלך מקסים גם בלי להיות מענה בולגרי 🙂

    • תודה, אמיר, זו אכן הדבקה– השיר נכתב מזמן, בימים של שיטוטים בעמק בכליל — בלי מחשבה על בולגריה.

  8. מקסים סבינה , חורפי כזה !
    הלוואי שיהיה גשם ויעורר את כל הפקעות המנומנות עדיין

  9. איריס קובליו

    וְאֵיךְ נֵלֵךְ עַל הַשְּׁבִילִים

    בְּלִי עֲלֵיהֶן

    לִדְרֹךְ . . .

    אפילו רק שורה תמימה וילדית זו יכולה לדרוך על שק הדמעות, סבינה
    אהבתי את שירך

  10. שיר מקסים. אבל אני חושבת שלזרעים הקטנים הבוץ הוא שמיכה נהדרת, והם מסירים אותה מעליהם כשעליהם להתעורר, ומרימים ראשם מהכרית.

    • את צודקת. השיר הזה נכתב מזמן- אולי לפני 20 שנה. עוד לא היתה לי מודעות אקולוגית, זו המנסה לראות את הטבע בלי האנשה. אם רואים את הטבע מתוכו– אכן האדמה שמיכה שאין כמוה.

השאר תגובה ל סבינה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג