אני מודה, שמוזר וכואב לשמוע על מישהו שהולך פתאם לחיות בבולגריה — בולגריה זו, שמחר אני נפגשת עם עו"ד להסדיר את הפיצויים מגרמניה על הסבל שהיה כרוך בפנוי משפחתי מביתנו המפואר ברחובה הראשי של סופיה, אל עיר שדה בה היה עלינו להצטופף בבית קטן עם משפחות נוספות . ולכן אני שולפת את עדולה ואת שירת האדמה שלה
עדולה
שירת האדמה
בַּחוּץ יוֹרְדוֹת טִפּוֹת שְׁקוּפוֹת
עַל אֲדָמָה חוּמָה . . .
בִּפְנִים אֲנַחְנוּ עֲטוּפוֹת
וְהַמִּטָּה חַמָּה .
מַה מַּרְגִּישִׁים זְרָעִים קְטַנִּים
שֶׁמֻּכְרָחִים לִרְבֹּץ
בְּלִי שְׂמִיכוֹת וּבְלִי סְדִינִים
בַּחוּץ, בְּתוֹךְ הַבֹּץ?
בּוֹאִי נְדַמְיֵן : אֶת הַזְּרָעִים
וְגַם אֶת הַפְּקָעוֹת
שֶׁיִּהְיוּ ( פִּלְאֵי-פְּלָאִים !)
נַרְקִיס . . . וְרַקָּפוֹת . . .
סִתְוָנִיּוֹת ( בְּלִי עָלִים )
שֶׁיִּפְרְחוּ בְּרֹךְ . . .
וְאֵיךְ נֵלֵךְ עַל הַשְּׁבִילִים
בְּלִי עֲלֵיהֶן
לִדְרֹךְ . . .
מרגיש ומריח מבולגריה הכפרית!
חנוך, אין לי זכרונות מבולגריה. כל מה שקרה לי קרה כאן, במושב בשפלת החוף ובגליל.
בוקר טוב עדולה . הזרעים הרי מכוסים בשמיכה הטובה ביותר האפשרית . מעבירה חום , מזון ומים וכשצריך נותנת להם דחיפה לגדול החוצה אם כי בקשר שורשים מתמיד . אחלה אמא
את צודקת. השיר הזה נכתב מזמן- אולי לפני 20 שנה. עוד לא היתה לי מודעות אקולוגית, זו המנסה לראות את הטבע בלי האנשה. אם רואים את הטבע מתוכו– אכן האדמה שמיכה שאין כמוה.
סבינה, הינה עוד שיר שלך שמחמם את הלב…
אני מקווה שתצליחו להסדיר הכל, על הצד הטוב.
לא היית פעם תמי קאלי?
:)אכן.
את מה להסדיר, תמי? את עניין הדריכה על הפרחים?
🙂 סבינה, להסדיר כמובן את הדברים המשפטיים.
ועל הפרחים – חס וחלילה מלדרוך או לקטוף…
זכרונות עצובים וגם תקוה
ועמק המצלבה מלא סתוניות ורודות נהדרות בכל פינה, כל כך הרבה שצריך להיזהר לא לדרוך עליהן.
מזדהה עם כל מילה סבינה אין כמו אמא אדמה והחיבור לשורשיה, שיר מקסים
סבינה לא הצלחתי להשיגך בטלפון, את מגיעה לבכורתי? יפתי? אפרת גם תהיה. וגם ניצה ועודד. אשמח לראותיך
שלך תהל
ענת, זה קורה עכשו?
עכשו העמק מלא סתווניות?
איזה שיר תמים וטהור!
אני מאוד אוהבת את שירי הילדים שלך. אולי כי אני עדיין מרגישה ילדה בעצמי…
אני חושבת שכולנו עדיין קצת ילדים, ביחוד משוררים. אך חוץ מזה– יש סוג של שירים שהם לא ממש שירי ילדים, אולי שירי ילדות או שירי תום–שירים שמרשים לעצמם להיות גלויים, חמים ומחורזים, בלי להוכיח מהר מהר שהמשורר איננו פרייר והוא מודע בכל רגע נתון לתהומות היאוש.
איזה שיר מקסים ופורח
תודה, חני.
עדולה, משוררת נפלאה, השיר שלך מקסים גם בלי להיות מענה בולגרי 🙂
תודה, אמיר, זו אכן הדבקה– השיר נכתב מזמן, בימים של שיטוטים בעמק בכליל — בלי מחשבה על בולגריה.
מקסים סבינה , חורפי כזה !
הלוואי שיהיה גשם ויעורר את כל הפקעות המנומנות עדיין
ריקי, זו תפילה לגשםואני איתך!
וְאֵיךְ נֵלֵךְ עַל הַשְּׁבִילִים
בְּלִי עֲלֵיהֶן
לִדְרֹךְ . . .
אפילו רק שורה תמימה וילדית זו יכולה לדרוך על שק הדמעות, סבינה
אהבתי את שירך
תודה, איריס.
כמה טוב ללכת בשבילים האלה…
שיר מקסים. אבל אני חושבת שלזרעים הקטנים הבוץ הוא שמיכה נהדרת, והם מסירים אותה מעליהם כשעליהם להתעורר, ומרימים ראשם מהכרית.
את צודקת. השיר הזה נכתב מזמן- אולי לפני 20 שנה. עוד לא היתה לי מודעות אקולוגית, זו המנסה לראות את הטבע בלי האנשה. אם רואים את הטבע מתוכו– אכן האדמה שמיכה שאין כמוה.