עוד משירי הנזיר היהודי, בהמשך לדו שיח בין יוסף עוזר לאמיר אור.
אֶלְיָאס פְרִידְמַן 1916-1999
אֶל אָתֵאִיסְט
אַל תְּדַרְדֵּר אוֹתָנוּ לְוִכּוּחַ עָקַר!
לֹא זוֹ הַדֶּרֶךְ לֶאֱמוּנַת אֱמֶת.
מִלְּבַד זֶה, אֲנִי הָרֵי יוֹדֵעַ אֵיזֶה סִימַן שְׁאֵלָה
הוּא לְגַבֶּיךָ הָאָדָם, אַתָּה לֹא תְּקַבֵּל אוֹתוֹ כְּעֵד.
אוּלַי בְּאֶמְצָעוּת הָעֲצָמִים יִהְיֶה קְצָת יוֹתֵר קַל.
אָז לָמָּה לֹא תֵּשֵׁב אִתִּי בַּלַּיְלָה , עַל הַסַּפְסָל שֶׁלִּי
בְּרֹאשׁ הָהָר, לִשְׁמֹעַ אֶת גַּלֵּי הַיָּם . . .
בְּוִכּוּחָם הָאֵינְסוֹפִי עִם כּוֹכָבִים מֵעַל?
רק מאמין אדוק יכול להכריז "בדרך לאמונת אמת". כאילו יש אחת כזו.
לא ברור לי אם יש אירוניה עצמית בשורה זו.
אני לא חושב.
הבית האחרון היה יכול היה לצאת ישר מעטך שלך, נכון סבינה?
זה שאני מתעניינת בשיריו עד כדי לתרגמם כבר מראה על קירבה.
בשיריו שאינם שירי מקום שירי סטלרה מאריס אינני מתעניינת.
באשר ל"אמונת אמת" הכוונה כנראה לשכנוע אמיתי– אשקול שינוי לקראת צאת הספר.
באשר ל"אמונת אמת" הכוונה כנראה לשכנוע אמיתי– אשקול שינוי לקראת צאת הספר.
סבינה, יוסף עוזר אינו אתאיסט, וגם אני לא. את הבית הראשון לא בטוח שהבנתי, אבל "אמונת אמת" היא סתירה בעיניי.
מעניין שהנזיר מדמה לשמוע את הגלים מתווכחים עם הכוכבים. אני חושב שאציע לו ספסל אחר.
אמיר, הצחקת אותי!
אותי מעניין הספסל כי אני מכירה אותו וגם ישבתי עליו בסטלה מאריס מתחת לרדאר.
מאיזה ספסל לא רואים את הויכוח האינסופי בעד ונגד קיומו של אלהים?
סבינה, על ספסל השלוה וההתבוננות אלוהים אינו יושב כלל. אפילו היושב בקושי יושב.
אבל לא אקח לך את הספסל ההוא, אחרי שהבאת אותו עד הנה 🙂
יפה וחכם. בודהיסטי משהו.אפעלו זן.
זה מה שאני אוהבת אצל הקתולי היהודי הזה — הזן שבו!
ראיתי אתאיסט ששמע קירות מדברים, עצים בוכים ושמיים נופלים.
שירה, אני אוהבת את
השירה שבכל זה!
בחידה הזו: מי ברא?
מה היה לפני?
מה יהיה אחרי?
לעומת התפישה הפרוזאית של החיים הם עבודה ושעשועים וזהו.
זו הקדושה שבשירה… 🙂 יש אנשים שעבורם היא דת.
סבינה, אהבתי את הבית האחרון, מאד, בלי קשר לאלוהים או היעדרו
ההאנשה, התחושה שהכל חי ומדבר– כשיש את זה, לא משנה לי מאיפה זה בא.
היי סבינה
הבית הראשון הוא היה יכול להיות -דיון-
התשובה לחלוטין שירה צרובה.
גם את נוגעת בעולמות כאלה
להתראות טובה
כן, טובה, גם אני מנסה לגעת. למשל היום– אני יושבת מול הכנרת החרפית
והכל מדבר…
הבית השני ציורי מאוד ונגע בי, הויכוח עצמו עתיק כמו האדם, אז מי אני אתאיסטית מיבנאל שאדע מה נכון? בכל מקרה לא לחם ושעשועים הם העיקר, מה כן? אני עדיין מחפשת
לא בטוח שיש דבר כזה "אמונת אמת". מאוד יהודי הביטוי הזה. אך שורות הסיום מצויינות, כי איני מאמין גדול מדי בשכל, אני מאמין בחוויה, אולי אפילו חוויה ישירה של האדם עצמו. בכלל, מילה "אמונה" היא סטירה. חוויה אישית לא סטירה אף פעם, היא ידע ממש. אפשר לסמוך עליה. זה בשורות האחרונות.
כייף שיש שירים כאלה.
כאן:
בְּרֹאשׁ הָהָר, לִשְׁמֹעַ אֶת גַּלֵּי הַיָּם …
בְּוִכּוּחָם הָאֵינְסוֹפִי עִם כּוֹכָבִים מֵעַל?
נמצאת האמונה האמיתית.יפה.