תְּפִלָּה לְגֶשֶׁם
אִמָּא עֲצוּבָה בִּגְלַל… הַהֲרוּגִים.
אַבָּא כָּל הַזְּמַן עוֹבֵד.
הַנֵּרוֹת חֲגִיגִיִּים
אַךְ הַגֶּשֶׁם לֹא יוֹרֵד.
אָנָּא, גֶּשֶׁם, אָנָּא, רֵד!
הַכִּנֶּרֶת הִצְטַמְּקָה.
וַאֲנַחְנוּ — נֵר רוֹעֵד,
נֵר קָטָן שֶׁל חֲנֻכָּה.
נֵר סָגֹל כְּמוֹ רַקֶּפֶת —
( אֵיךְ תִּפְרַח בְּלִי שֶׁתַּשְׁקֶה?)
נֵר צָהֹב כְּמוֹ סַבְיוֹן —
( אֵיךְ יִפְרַח בְּלִי שֶׁתַּשְׁקֶה? )
נֵר אָדֹם כְּמוֹ כַּלָּנִית —
( אֵיךְ תִּפְרַח בְּלִי שֶׁתַּשְׁקֶה? )
אַל נָא, גֶּשֶׁם, תִּתְעַקֵּשׁ,
זֶהוּ שַׁי שֶׁמְּבַקֵּשׁ!!!
כמה פשוט, כמה מתוק….
כמו לביבות מסוכרות חמות
תודה, רקפת. חנוכה הוא באמת חג מתוק.
עכשיו כשאני מדליקה נרות חנוכה ורואה איך הנכדים שלי מאושרים מזה ומתאמצים לשיר את השירים אני מושקת משמחתם. בבוקר אקרא להם את שירך. יום רביעי הבטיחו גשם!
רעיון נפלא– להיות מושקית מן השמחה של הילדים! אין חדשות יותר מרנינות מהבטחה לגשם בצפון ושלג בחרמון! אני נוסעת לחרמון רק להתבונן בגולשים על כוס קפה בקפטריה.
אתמול ירד קצת, אולי בזכות שיריך המרנינים!
כן, מתחיל גם כאן, בנתיים סגרירי ורוח והכנרת סוערת, ובמקום שזה יקלקל לו את מצבהרוח למדנו להיות מאושרים מן הסגריר!
סבינה, שירך מעורר בבת אחת את חנוכות ילדותי, עם הכלנית והרקפת, והמורה יעל בבית ספר דובנוב עם "מקראות ישראל", איך פתאום תורגמו החיים לאותיות ובא הפלא הזה של הקריאה, בחנוכה…
חג שמח לך סבינה, וגם לאהרון ולכל המשפחה.
תודה, איריס. תארי לעצמך שאני כאן עדיין שותלת פקעות של כלניות וכובע הנזיר… וחסה, כמובן!
נהדר
תודה, ללי. את בעיני כל כך מתוחכמת ו"עירונית" ואם לך זה עושה משהו– עדולה מאושרת!
שיר מתקתק,
נראה לי שהגשם קרב…
סבינה
אם השיר הזה לא יביא את הגשם …
אז מה כן ?!
מתחילה להרגיש את הייאוש הזה — איפה הוא כבר??!!
מקסים, מקסים והנה כאן בפתח-תקווה רבתי יורד גשם-גשם!