נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
פרוייקט מגורי יוקרה לעשירים מאד ליד תל ברוך הנמצא במרחק 60 מטר מקו החוף (בניגוד לחוק). אנשי הנדל"ן בעלי הכוח והכסף מכרסמים ומפריטים את החוף. את יכולה לקרוא כאן.
סבינה
שיר נהדר (מתכתב עם שירו של שחר מריו על סבתא?)
ושוב בא לצייר בקסם הזה שבין שורותיך…
ועוד דבר, התגובה הראשונה שכתבתי לך כאן היא בעצם השנייה שלי, כי כשקראתי בפעם הראשונה
הַשְּׁבִיל אֶל הַמַּיִם הוֹלֵךְ וּמִתְאָרֵךְ
רציתי לקרוא:
הַשְּׁבִיל על הַמַּיִם הוֹלֵךְ וּמִתְאָרֵךְ…
את יודעת, זה היה לוקח למקום אחר, רחוק וקרוב אליך, אבל שונה…
איריס
לסבינה, (וגם לאמיר):
זה יפה. אהבתי.
בעניין "עומד ל-" ו"הולך ל-": "הולך ל-" זה לא בהכרח עברית מאונגלזת. יש הרבה שפות, כולל צרפתית, כולל, במרחב שלנו, ערבית, שמשתמשות בפועל "הלך" כדי לבטא עתיד קרוב. בעברית, ההבדל בין שתי הצורות הוא בעיקר הבדל של משלב.
"הולך" מתאים לשיר במיוחד, כי גם שאר הדברים שם, בכל השורות האחרות, שקועים ב"הליכה".
ולעצם העניין: בהליכה, בעמידה ובישיבה: הלוואי שיירד כבר, והרבה, ובמיוחד בכינרת.
נכון, עדה, יש גם בצרפתית וערבית ועוד. אבל מה שהופך כיום את העברית שלנו להיבריש הוא האנגלית.
בשונה מכל השפות האלה, העברית אומרת "עמד לעשות מעשה" ויש הבדל בעמדה, בנימה ובמטפורה שבביטוי.
לפועל הלך מתייחדת בלשון המקרא וחכמים הוראת ההדרגה ("הים הולך וסוער", "פוחת והולך הדור").
שפה היא דינמיקה ושינוי, ושאילת מלים זרות היא תהליך מפרה בדרך כלל, אבל שאילת מבני שפה ודרכי ביטוי היא ויתור על מהלך המחשבה המייחד את השפה. במובן הזה "הולך לרדת" אינו שונה מ"לעשות מקלחת". די מצער לראות איך העברית הולכת והופכת לקריאולית.
לאמיר:
קשה לי להסכים עם זה.
עברית ספגה כל כך הרבה השפעות מכל כך הרבה מקורות. תמיד מתמיה אותי שההשפעה הכבדה מאד מארמית (בלשון חז"ל וכד"), לא רק באוצר המילים, נחשבת לתופעה מכובדת כל כך – ואילו כשקורים דברים מקבילים בתקופתנו, בדרך כלל במגע עם האנגלית, ובדרך כלל רק באוצר המילים, זה מעורר חלחלה.
ואיפה ההשפעה האנגלית ב- "לעשות מקלחת"? (אם כבר הייתי מצפה להשפעה שתתבטא ב- "לקחת מקלחת", ואת זה עוד לא שמעתי).
אבל אני מסכימה מאד בדבר אחד: שפה היא דינמיקה ושינוי, בדיוק כדבריך.
זה צריך להיות שיר הדגל של מתחם "סי אנד סאן"
הים הולך ומתרחק (מאלה שאין להם בית במתחם הזה)
מה זה "סי אנד סאן"?
פרוייקט מגורי יוקרה לעשירים מאד ליד תל ברוך הנמצא במרחק 60 מטר מקו החוף (בניגוד לחוק). אנשי הנדל"ן בעלי הכוח והכסף מכרסמים ומפריטים את החוף. את יכולה לקרוא כאן.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3125499,00.html
בתי, יעל, לוקחת חלק במאבק של גולשי הרוח כנגד הקמת דבר כזה בבת גלים, חיפה.
סבינה, איזו כוכבית חביבה. תמיד הפליא אותי שאומרים: "עומד לרדת גשם"… איך הוא ירד אם הוא עומד…:)
אז כאן הוא "הולך"!
סבינה, השיר מביט בכינרת באופן פשוט ויפה. אבל במבטי, הגשם שהולך לא יוכל להגיע אליה.
ההבדל בין עומד ל- להולך ל- הוא ההבדל בין עברית לעברית מאונגלזת.
אמיר, הכותבת מודעת לאיום שבפועל "הולך" , לאיזכור של השיר של בוב דילן על הגשם הקשה ההולך לרדת וכו". אבל היא מיתממת בוחרת להאמין שיהיה טוב!
סבינה, רציתי בסך הכל לשתף אותך בהתלבטות שלי בבחירת המילה- עומד או הולך לרדת הגשם.
השיר שלך יפה כמו שהוא.
חביב ביותר. נשמע כמו כתב חידה שבסוף תבוא השאלה: אז מי אני?
אז כולם הולכים ובאים ולמעשה רק הגשם הולך לעשות משהו מועיל.
כן, אני מקוה שנוצרת הפתעה בסוף.
היום ביקר אצלנו אדם מקומי שבונה פסלי טוטם והוא טוען שתפילה אמיתית לטוטם שלו מביאה את הגשם– אז כולנו פה עסוקים בזה.
הלוואי. שירך מעלה בי ריחות של גשם בסתיו, משהו מעורר כמיהה עד מאוד.
והתכוונתי כמובן לאופטימיות שיש בשיר הפסימי הזה.
כן, יעל, עלית על זה. האמירה פה לא כל כך פשוטה, אבל רוצה שיהיה פשוט
סבינה
שיר נהדר (מתכתב עם שירו של שחר מריו על סבתא?)
ושוב בא לצייר בקסם הזה שבין שורותיך…
ועוד דבר, התגובה הראשונה שכתבתי לך כאן היא בעצם השנייה שלי, כי כשקראתי בפעם הראשונה
הַשְּׁבִיל אֶל הַמַּיִם הוֹלֵךְ וּמִתְאָרֵךְ
רציתי לקרוא:
הַשְּׁבִיל על הַמַּיִם הוֹלֵךְ וּמִתְאָרֵךְ…
את יודעת, זה היה לוקח למקום אחר, רחוק וקרוב אליך, אבל שונה…
איריס
רעיון נפלא לפיתוח, למרות שצריך לחשוב לאן זה לוקח. קודם כל השביל על המים לא מתארך כי הים התכווץ, אז פיזית גאוגרפית זה לא יהיה נכון כמו שאר הפרטים בשיר.
אבל בשיר יותר סמלי ופחות קונקרטי אפשר ואפשר ללכת כל זה!
סבינה, השביל לא הולך רק לאורך, אלא גם לגובה…
אז כן אפשר.
סבינה, מנסה להתקשר אליך. שלחתי לך מייל. ?
?
אהבתי. ממש מרגישים את הדברים.
אומי, זה נולד מהליכות פעמיים ביום אל הים וחזרה… אני חותרת לשירים שבאים מהתנסות ממשית. תודה!
אומי, זה נולד מהליכות פעמיים ביום אל הים וחזרה… אני חותרת לשירים שבאים מהתנסות ממשית. תודה!
סבינה, אם השיר מרמז שהסתיו בפתח אני מוחה בכל תוקף!!! אבל הוא כן, והוא כתוב נפלא עד הסוף היורד שלו ועד בכלל
גם לי היה קשה עם זה שהסתו עדיין לא בפתח. חשבתי שעלי להמתין עם פירסומו. אבל לשיר יש הגיון פנימי משלו, ושם זה בסדר.
חוץ מזה, שלהפתעתי, כשרצתי אחרי נכדתי מאיה האוהבת לשוטט והיכנס לכל מיני גינות… ראיתי צמח של חבצלת החוף פורח! וזה גרם לי להרגיש שהסתו אולי יקדים השנה.
לסבינה, (וגם לאמיר):
זה יפה. אהבתי.
בעניין "עומד ל-" ו"הולך ל-": "הולך ל-" זה לא בהכרח עברית מאונגלזת. יש הרבה שפות, כולל צרפתית, כולל, במרחב שלנו, ערבית, שמשתמשות בפועל "הלך" כדי לבטא עתיד קרוב. בעברית, ההבדל בין שתי הצורות הוא בעיקר הבדל של משלב.
"הולך" מתאים לשיר במיוחד, כי גם שאר הדברים שם, בכל השורות האחרות, שקועים ב"הליכה".
ולעצם העניין: בהליכה, בעמידה ובישיבה: הלוואי שיירד כבר, והרבה, ובמיוחד בכינרת.
תודה על "כתב ההגנה", איזה ידע! כולו התפעלות.
נכון, עדה, יש גם בצרפתית וערבית ועוד. אבל מה שהופך כיום את העברית שלנו להיבריש הוא האנגלית.
בשונה מכל השפות האלה, העברית אומרת "עמד לעשות מעשה" ויש הבדל בעמדה, בנימה ובמטפורה שבביטוי.
לפועל הלך מתייחדת בלשון המקרא וחכמים הוראת ההדרגה ("הים הולך וסוער", "פוחת והולך הדור").
שפה היא דינמיקה ושינוי, ושאילת מלים זרות היא תהליך מפרה בדרך כלל, אבל שאילת מבני שפה ודרכי ביטוי היא ויתור על מהלך המחשבה המייחד את השפה. במובן הזה "הולך לרדת" אינו שונה מ"לעשות מקלחת". די מצער לראות איך העברית הולכת והופכת לקריאולית.
לאמיר:
קשה לי להסכים עם זה.
עברית ספגה כל כך הרבה השפעות מכל כך הרבה מקורות. תמיד מתמיה אותי שההשפעה הכבדה מאד מארמית (בלשון חז"ל וכד"), לא רק באוצר המילים, נחשבת לתופעה מכובדת כל כך – ואילו כשקורים דברים מקבילים בתקופתנו, בדרך כלל במגע עם האנגלית, ובדרך כלל רק באוצר המילים, זה מעורר חלחלה.
ואיפה ההשפעה האנגלית ב- "לעשות מקלחת"? (אם כבר הייתי מצפה להשפעה שתתבטא ב- "לקחת מקלחת", ואת זה עוד לא שמעתי).
אבל אני מסכימה מאד בדבר אחד: שפה היא דינמיקה ושינוי, בדיוק כדבריך.
הולך או עומד– איפה אנחנו ואיפה הגשם!
כן, זו הצרה…
לילה טוב. 🙂
ממש עצוב. אני גרה ליד הים וגם אני חשה בזה. הים הולך ומצטמצם. שיירד גשם כבר, אינשאללה.
שירי, על יד איזה ים את גרה? מה ,התיכון מתכווץ?!