מתוך כמיהה לחיות יותר מאשר את חיי, אני שוכרת לפעמים בית באזור-חלום. צפת היתה תמיד אזור כזה. לפני שנים שכרתי שם (בזיל הזול) בית עתיק בשכונת המקובלים. רוב הזמן הייתי משוטטת בסימטאות ומתחברת עם חוזרים בתשובה.
מִָצִיצָנִית
כְּשֶׁדֶּלֶת מִשְׁכַּן-הָעֹנִי
הַשַּׁאֲנָן
שֶׁל הַחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה
פְּתוּחָה פִּתְאוֹם
כְּשֶׁאֲנִי עוֹבֶרֶת וְשָׁבָה , לֹא לְתֻמִּי , בַּסִּמְטָה . . .
יֵשׁ וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת נַפְשִׁי
לַעֲצֹר
וּלְבַקֵּשׁ כּוֹס מַיִם
אוֹ לִשְׁאֹל אֵיפֹה כָּאן הַמֶּרְכָּז?
אוֹ אֵיךְ נוֹסְעִים לְמִירוֹן?
אַךְ אֲנִי מַמְשִׁיכָה , לְתֻמִּי ,
בְּנֶפֶשׁ מִתְעַטֶּפֶת
עַל הַשָּׁלָל שֶׁלָּקְחָה לָהּ בְּמַבָּט חָטוּף,
עַל הַחֲטִיפָה הַזֹּאת מִן
הָאַרְמוֹן!
הַשָּׁלָל שֶׁלָּקְחָה לָהּ בְּמַבָּט חָטוּף
שורה נהדרת. ממנה אפשר לעשות אלף שירים…
אוהבת
איריס
איריס. גרמת לי לחזור אל השורה ולראות מה יש בה. זהו שיר ישן מכתב יד שעוד לא התפרסם (אוי כמה יש לנו שעוד לא התפרסם!)שהבאתי כאן בתגובה לעיסוק בחוזרים בתשובה של אביטל.
תיאור יפה של חוויה יפה.
הצצה היא באמת קצת לקיחת שלל (רק שלא נגרע כלום ממי שלקחו ממנו, אז זה לא נורא), ויפה משחק המלים של החטיפה על ידי המבט החטוף, לתומך ושלא לתומך.
אני כל כך מזדהה איתך צפת תמיד משכה אותי בחבלי קסם ובמיוחד עולם המקובלים התחקיר לרומן הבא שלי יהיה בחלקו על צפת ואנשיה, השיר שלך קסום כמו כל שירייך סבינה
את מצליחה ללכוד את תחושת המציצנות הזאת שבאה על סיפוקה הזמני באופן מדוייק. גם אני לוקה בתחביב הזה, ובמיוחד אוהבת להציץ לבתי חרדים בירושלים, על ילדיהם הרבים והמשפחתיות הצפופה שלהם. צפת אהובה עלי מאוד, אבל רחוקה, על-כן אני מזדמנת לשם רק לעיתים.
בצפת ממש שכרתי בית עתיק שעמד לרשותי 7 שנים. אבל גם בירושלים, בגאולה, אני אוהבת לטייל. לובשת בגדים צנועים ומסתובבת, עורכת קניות, רואה את עולמם.
תודה, חנה. אם תצטרכי אני יכולה להכיר לך משפחות של חוזרים בתשובה, בצפת.
תודה, עדה. אני שמה את עצמי לא פעם במצבי חיים בהם אני לא בטוחה אם אני משוררת, אנתרופולוגית או מרגלת!
שלושתם ביחד מן הסתם
תודה, עדה.
כל כך נפלא, מתמצת את הנסיון לרגע לחיות חיים של אחרים
תודה, חני. לפעמים הייתי באה לשם מיד אחרי שהות במנזר, וראיתי את הדומה בין נזירות לחוזרים בתשובה — החיפוש אחרי משהו נשגב שיארגן לנו את החיים.שרק לא נחיה "סתם"!
היי סבינה מציצנות זה שם גדול, הם כל כך סגורים, עולמם, נעצר,אני מכירה אותם, הם ליים אמנות מסוימת, השיר שלך הזכירלי מחשבות עליהם.
להתראות טובה
אופרה בארבעים ושמונה מילים.
בעצם – רומן מפתח בארבעים ושמונה מילים.
את גדולה, סבינה. את מיליונרית של מילים.
מאיפה אתה מוצא את המלים הטובות הללו?!
בפריג"ידר במטבח, ליד החלבה מנצרת. עם הפיסטוקים.
ולא אשכח לך את יום שישי ההוא. כשאחזור ממסע העסקים שלי באנגליה אתקשר וניסע לג"בלייה. בלי תירוצים. אני מתגעגע אלייך, סבינה!
תודה סאבינה . שיר רגיש כמו תמיד על המציצנות הספרותית שלנו שרק מפרה לדעתי.
החוזרים בתשובה בצפת חיים יותר רוחניות ממני וגם אני מתאווה להדבק בהם ובה.
מידי פעם יש רגעי חסד ואני נדבקת תודה לאל.
האמת שלהיות חוזר בתשובה שונה מנזירות, כי נזיר חי בפרישות ואנחנו מחויבים להמשיך ולפרןץ ,לקיים קשר עם העולם ולמרות הקשר לקבל ולתת רק טוב.( זאת השאיפה)
שבת שלום וחודש טוב .
לנזירים קל יותר הם מתבודדים וזהו.