שיר של עדולה לצילומי הכלניות של שירי
מִי דּוֹאֵג
לִפְנֵי שֶׁצָּץ פִּרְחוֹן כָּחֹל
הָיוּ זְרָעִים בְּתוֹךְ הַחוֹל!
הַכַּלָּנִית הָאֲדֻמָּה –
מִי הִטְמִינָה בָּאֲדָמָה?
גָּדֵל הַצִּיץ . . . גָּדֵל. . . גָּדֵל. . .
אֲבָל לְפֶתַע , הוּא חָדֵל !
מִנַּיִן לוֹ כָּזֶה מִין מֹחַ ?
לָמָּה לֹא יַמְשִׁיךְ לִצְמֹחַ?!
לָמָּה לֹא יִגְבַּהּ לְעֵץ ?
מִי לוֹחֵשׁ לוֹ ? מִי יוֹעֵץ ?
וּמִי דּוֹאֵג בְּתֹם שָׁנָה
לִשְׁמֹר זְרָעִים לְעוֹד עוֹנָה?
כמה מקסים סבינה. בא להיות שוב ילדה כשקוראים את חרוזייך.
כל מי שמקדישה זמן לקרוא שיר כזה היא עדיין ילדה באיזשהו מקום וזה גם מקור חיוניותה והתחדשותה המתמדת!
כל כך יפה ! שיר עם תהיות פילוסופיות. האלוהות – בטבע.
לוסי, בשבילי כל השירה היא התייצבות מול חידת העולם בפה פעור!
ממש כך!
אומי, נסי אותם על ילדיך וכתבי לי מה תגובתם, תודה.
נפלא סבינה, שירת ילדים במיטבה – שמעלה גם שאלות עמוקות למחשבתם (ולמחשבתנו) באופן הכי פשוט.
מה זה העולם הזה – והכל מתוך כלנית.
מאד משמח שאתה קורא את שירי הילדים שלי.
אין לך צמח שאין מעליו מלאך הלוחש לו גדל!
חנה, יש לי שיר על זה בדיוק. אתן אותו לכבודך.
איזה יופי!!!!!!!!
איריס , תודה. גם על הביקור. ותודה לגרא על הסמינר שעשה לנו. סמינר בצרפתית לזרוע זרעים של רעיונות…
גם לנו היה נהדר!!! איזה בית.. איזה נוף, ואיזה נחמדים אתם…
חמודים השירים האלה, גם בפוסט הקודם, עם התמהיל הנכון של תום, מקצב, יופי, והצעת חומר למחשבה.
כשהייתי ילדה, קראה לי אמה של חברתי "עדולה". בעיניה, זה היה כינוי החיבה הרשמי עבור שמי. מאז יש לי יחס מיוחד אל הכינוי הזה…
עדה, אני עדיין שואלת את עצמי (וגם מורות בבתי ספר שואלות אותי) האם עדולה בא מעדה או צירוף חדש עדול-לה?
איזה כייף לך שיש לך או היה לך בחיים את מה שאצלי הוא שם-עט
רגע, אני לא מבינה: מה זה יכול להיות "עדול" שבתוך הצירוף שהצעת, "עדול-לה"?
ואיך בדיוק את מנקדת את השם הזה? כי מזה אפשר לנחש את משמעותו-מקורו.
עדה, אני מבינה את זה כ עדו לה עדיים.
מקסים. שיר כמו פעם כשהיינו ילדים.
היי עדולה
כל כך יפה כול סימני השאלה האלה
האם "עלה הכותרת" מטמינה בתוכה חידה
כוונתי :למי דואג
"עלה הכותרת" לא מופיע בשיר?
באופן כללי – כן, יש כאן רמז לכתר!
מקסים. כבר אמרתי שאני אוהבת שירי ילדים.
מה שאני אוהבת בשירי הילדים שלך שטמונים בהם זרעים של מחשבות ושאלות . כאליו איזו שליחות אל הילדים מחד והזדהות ילדותית שלך עימם ועם ההתבוננות הטרייה שלהם.
אוהבת מאוד. כשייהיו לי נכדים אחפש את השירים של עדולה. מקווה שאמצא.
מירי, ועוד איך תמצאי! אנחנו הרי מתכוונות להסתובב פה עוד הרבה זמן…
אני נהנית מהצילומים שלך.
סבינה זה השיר שבו מוח הילד מלמד את מוח המבוגר. מעורר אצלי תשוקה רכה לכתוב שירי ילדים מוצלחים כמו זה וכמו של ביאליק, גולדברג ושלונסקי.
מוטי, איזה עונג שבת שלחת לי, בדיוק כשהשתיקה שלך התחילה להיות רועמת. תודה.
כשסבינה כותבת שיר לילדים
דרוכה כל רקפת שמתחתה יש פקעת
וברוב שמחה היא בצחוק מתפקעת
והעלים שלה עם צורת הלב
מראים מיד מה אני אוהב