בתגובה לדיון על "זונה פמיניסטית" והטענה שגם בנישואים לא הכל טהור. נכון, אך הכיעור, במידה וישנו ,והוא כנראה ישנו במידה זו או אחרת בכל מערכת יחסים ותיקה, הוא חלק משלם גדול יותר שיש בו גם אכפתיות אמיתית וקשר נפשי כמעט מיסטי.
לְשֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי שִׁיר אֵיבָה
חָשַׁבְתִּי שֶׁבָּאַהֲבָה
שִׁכְבָה עָבָה שֶׁל אֲדָמָה כְּבֵדָה
תְּשַׁכֵּךְ אֶת פְּנִימִיּוּת הַסֶּלַע וְאֶת גַּלְעִין הָאֵשׁ
וְלֹא נַחְרֹךְ אֶת הַמְּשׁוֹשִׁים
וְלֹא נַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹנוֹת מְבוּשִׁים
וְלֹא נִשְׁמַע אֶת הַנְּקִישָׁה
שֶׁל שְׁנֵי שְׁלָדִים קָשִׁים
בָּרוּר כָּל-כָּךְ, צָלוּל לְאֵין-עֲרֹךְ
מִלַּחְשׁוּשֵׁי הָרֹך!
כרגיל כמו כל שיריך- רגיש ומעודן אהבתי במיוחד את "לחשושי הרוך" ככה זה בין בני האדם ואוהבים בפרט, תמיד על הציר בין לחשושי הרוך לחריקת השלדים
תודה, חנה.
שיר מרגש!
שירי, כמה לא נעים לי להציג שיר כזה בפני אנשים צעירים.
אבל הצעירים יודעים היום יותר מאיתנו עם המונוגמיה של 40 שנה.
לזכור ולא לשכוח מה היה הדבר שהביאנו יחד – לחשושי הרוך…
אכן, וכידוע אף אחד לא הבטיח לנו גן של ורדים, אבל הם פורחים פה ושם, אז מה אם יש גם קוצים!
נקישה של שני שלדים קשים – איזה דימוי. טוב שהשלדים עמידים. לא מתפרקים. אין להם אוסטיופורוזיס לפחות. השיר חזק וקשה
כן, אמירה, כמי שיש לה גם כן מערכת יחסים ותיקה — על השלד הזה עוד נבנה!
אדיר!!
שיר שקורא לתשובה. (ממי שמקבל). וההד חלול כל כך. עמוק כל כך.
סבינה, קשה, נוקב ומהדהד כאותם שלדים.
הו, מה קצר המרחק בין אהבה לאיבה.
ישנו מדרש האומר כי האהבה קיימת בין איש לאשה בגלל הי" אצל האיש והה" אצל האישה. בחיבור ביניהם מתממשת איזה נוכחות המגולמת באותיות יה וזו אהבה, כאשר נוכחות זו מסתלקת נותרת רק האש המכלה.
מדרש דומה ניתן לבנות על מה שכתבת כאן: אהבה ואיבה.
תודה, משה.
צריך לדעת לשיר את האיבה הזאת , שהיא חלק קיים. ואת עשית את זה .
סבינה, אל תכעסי, אבל נראה לי שיותר מהנופים, דווקא הנושא הזה ושכמותו הוא כר פורה לחפור בו במעדר הנפש עוד הרבה שירים יפים כמו זה, טרף ראוי לשינייך המשורריות.
אמיר, אני מקבלת את זה כמחמאה.
אבל, הטבע, הטבע… שם אני רוצה להזיז משהו!