רְעַב הָעֶרֶב
הַיָּם מַתְחִיל לְהִצָּבַע טוּרְקִיז .
אֲנִי וְהַשְּׁחָפִים וְהַשַּׁלְדָּג
מְמַהֲרִים לִתְפֹּשׂ
סֶלַע
מִזְדַּקֵּר :
הֵם
בְּמַאֲרָב
לְדָגִים , דְּגִיגִים ,
כָּל מַה שֶּׁזָּז!
אֲנִי
בְּמַאֲרָב
לַהֲגִיגִים , רָזִים , רְמָזִים…
כָּל מַה שֶּׁמֵּזִיז
כל כל נקי ותמציתי ופיוטי. כמה הרבה אמרת בכל כך מעט. וגם מאוד ציורי.
תודה, יעל. כך אני חיה. הנה עכשו הרגע לצאת לשחית ערב ואחר כך להתיישב על סלע ולארוב…
איזו הפתעה נפלאה הסוף!!! ושוב מתחבר כל כך לשיר של הופקינס, שם כל יצור עושה את שנברא לעשות:
Each mortal thing does one thing and the same…/ Crying What I do is me: for that I came.
השלדג שולה דגים, והמשורר — רזים ורמזים…
תודה, סבינה!
בשבילי ההפתעה בסוף היא כל השיר. בלי משהו שמפתיע את הכותב עצמו… זה רק דישדוש.
יפה מאוד, אהבתי. הישיבה במארב, כן, זה נכון. לפעמים יש בזה משהו ערפדי ולפעמים טפילי.מה לעשות אנחנו רעבים אבל מעבר לזה ללא "המזון" הזה אין חיים.
לוסי, היו זמנים בהם ישבתי על הסלע עם חכה מחכה לדגים… אוכל נפש!
סבינה, אני רוצה לגור איפה שאת גרה. הכל נראה כל כך כיף. הרגשה של חופש אמיתית.
כן סבינה, את מצליחה להרעיב אותנו ליפי הטבע ורחמיו
ושוב קראנו היום ב 7 בבקר את שירך, לפני שהלכנו ללמד יוגה וזה ליווה אותנו.
נתראה מתישהו ?!?^_^?!?
זו זכות, להיקרא לפני היוגה! את יודעת יש מלחינה שהחינה שירי יוגה לילדים — אילאיל שרון — יש בדיסק שלה גם טקסטים של עדולה.
בחצי הראשון של החיים באמת זה היה חופש. אז לא היה אכפת לי לדוג דגים. עכשו אני כבולה על ידי הצורך להגשים את היכולת, לכתוב, לומר את שלי… כמו כולנו.
שירי,בחצי הראשון של החיים באמת זה היה חופש. אז לא היה אכפת לי לדוג דגים. עכשו אני כבולה על ידי הצורך להגשים את היכולת, לכתוב, לומר את שלי… כמו כולנו
לחובבת השלדגים והטבע.
חיפשתי אותך במייל וכנראה שלא הגיע.
יש לי חבר צלם מוכשר, גם של שלדגים..
ויש לו רעיון, והוא מחפש משוררת טבע, הייתי רוצה לדבר איתך, אם את מעוניינת.
שלחתי לך את הטל".
רוצה לנסות לכתוב לי את?
yudit.shahar@gmail.com
יפה מאוד מאוד.בהצלחה . נראה שיש