ועוד שיר של רולף יאקובסן, שיר שזיכה אותו בתואר "המשורר הירוק הראשון של נורבגיה"
מובא כאן עם סיום ועידת האקלים ללא החלטה שתציל את יערות הגשם.
נוֹף עִם דַּחְפּוֹרִים
הֵם הוֹרְסִים לִי אֶת הַיַּעַר.
שִׁשָּׁה דַּחְפּוֹרִים שֶׁהִגִּיעוּ דְּחוּפִים גּוֹרְסִים בְּכָל פֶּה אֶת הַיַּעַר!
אֱלֹהִים אַדִּירִים! אֵלּוּ מִין יְצוּרִים מְשֻׁנִּים. רֹאשׁ
בְּלִי עֵינַיִם , וַאֲחוֹרַיִם עִם!
לְסִתּוֹתֵיהֶם מִתְעַרְסְלוֹת עַל מוֹט מִתְנַדְנֵד,
עִם פִּרְחֵי שֵׁן-הָאֲרִי בֵּין הַשִּׁנַּיִם.
הֵם נוֹגְסִים וְיוֹרְקִים , יוֹרְקִים וְנוֹגְסִים,
כִּי אֵין לָהֶם גָּרוֹן , רַק פֶּה , רַק מַלְתָּעוֹת
מִפְלַצְתִּיּוֹת וְקֵבוֹת מְקַרְקְרוֹת .
שֶׁמָּא זֶהוּ הַגֶהֵנוֹם הַהוּא, אוֹ זַן חָדָשׁ ,שֶׁזֶּה עַתָּה הֻמְצָא,
כּוּר-מְצָרֵף לָעוֹפוֹת -מַיִם וְלְשַׂקְנָאִים
שֶׁחָכְמָתָם עָלְתָה לָהֶם לָרֹאשׁ?
רְאֵה אֶת הַטַבְלוּל שֶׁעַל כָּל עַיִן, אֶת שַׁלְשְׁלוֹת הַבַּרְזֶל עַל הָרַגְלַיִם.
הֵם יַעַבְדוּ לְלֹא לֵאוּת , הֵם יִלְעֲסוּ אֶת כָּל פִּרְחֵי הָאָחוּ
לְאַסְפַלְט וְיַחְנְקוּ אוֹתָם בְּעַנְנֵי אֵגְזוֹזְט שַׁמְנוּנִיִּים
וּבִקְרִינַת הַשֶּׁמֶשׁ הַקָּרָה שֶׁל פָּנָסִים אֲחוֹרִיִּים– כָּךְ
בְּלִי גְּרוֹנוֹת , בְּלִי מֵיתְרֵי-קוֹל , וּבְּלִי שׁוּם הִתְנַגְּדוּת.
הי סבינה, נוף דחפורי ממש מפלצות.
ומוזר לי לקרוא אותך כותבת על מכונות, כי שירייך בעיניי הם טבע מתפרץ ואהבה ותום. אבל ככה זה כשקוראים תרגום, והמוזר שאני כותבת עליו הוא בעצם ההבנה שלי שאת כותבת מישהו אחר, ומעבירה אותו לקוראים. ולגמרי בהצלחה.
סיגל, כתיבת הטבע היום היא באמת משהו אחר. אמנם רבים משירי נובעים מההנאה שבטבע, אבל זה קרה לאחר שברחתי מכפר ליד תל אביב בו כתבתי על מזבלת חיריה וכביש גהה.
אם כך אז שתמשיכי לראות רק מים וירוק כי השירים, שאת רואה בהם ומהם, אהובים עלי, יותר ממה שהייתי יכולה לומר על שיר על חיריה.
אבל בשביל הסקרנות…אולי תפרסמי אותו:)
כך אעשה! תודה על ההתעניינות.
את גדולה סבינה, כבר הולכת לקרוא:)
וואו
תבלול לא כפי שכתבת בשיר החשוב.
זה בודאי תוקן על ידי המנקד המקצועי, תודה.