סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

גלות

 

תודה לכל מי שאהב את ה"וידויים" שלי. הייתי קצת בגלות מבננות, כלומר שתקתי שבוע בשל נסיעה לירושלים: מנזר באבו-תור  וכנס של סופרים יהודיים במשכנות שאננים שנושאו "שפה וגלות".  היה ויכוח מהי הגלות הזו: האם להיות מחוץ לישראל הוא גלות? או מחוץ לשפה העברית?  האם בכלל גלות כרוכה בעונש? ואולי זה גורלו של האדם לחוש גלות תמידית בהיותו חלק אלוה ממעל  הטועה כאן בעולם החומר?

 

 

 

 

קָפֶה מוּל הָעִיר הָעַתִּיקָה

 

 

הֶחָלָב  בַּקָּפֶה

וְהַדְּבַשׁ בַּכַּפִּית אֶל הַפֶּה…

וּזְהַב  כִּפַּת הַסֶּלַע  בַּחַלּוֹן

                      זָב אֶת זְהָבוֹ

                               עַל  גֵּיא בֶּן הִינוֹם

 

אֲנִי לוֹקַחַת עוֹד  כַּפִּית דְּבַשׁ

וְחוֹשֶׁבֶת

שֶׁאֶפְשָׁר לִחְיוֹת גַּם כָּךְ:

כָּל יוֹם  אֶרֶץ מֻבְטַחַת

 

אֲפִלּוּ אִם כָּל עֶרֶב   נְבוֹ

 

 

15 תגובות

  1. איריס אליה

    סבינה יקרה, מובאת הנושא מרתקת. יכולה להביא לנו עוד מזה? השיר יפה יפה ומאד מדבר אלי. ואכן חסרת לי.
    חוץ מזה, אני חושבת שאבו טור, כותבים בט', לא? לא בטוחה כבר.

    • איריס, את צודקת בקשר לאבו טור.
      ואני מבינה את העניין שלך בנושא הגלות.

      חוץ מזה, איזה שלג הבאת! עוד לפני שקראתי עורר אצלי געגועים לשקט של ארצות נכר!

  2. שיר מקסים סבינה, וכל כך נכון הארץ המובטחת ונבו כרוכים זה בזה

  3. אוכל (שתייה?) למחשבה

    • אומי, היתה בכנס סופרת אמריקאית. היא אמרה שהיא כבר 300 שנה שם ושזו לא גלות.

      הסופרים מחו"ל אפילו לא אהבו את הקביעה של מירון איזקסון שהארועים המכריעים בחיי העם היהודי קורים עכשו בישראל.

      את בודאי מכירה את הדילמות.

  4. הי סבינה השיר מקסים וחייך נשמעים מרתקים ונראים שמפרים אותך ליצירה וזה בעיניי נפלא. בתור מי שחיה בגלות, נניח…פשוט חייתי כמה שנים מחוץ לישראל…רק שלא חשתי גלות מארץ ולא גלות משפה רק געגוע לשפה שיותר קל לי להתבטא בה. התאהבותי בשפה העברית חלה בזמן מאוחר יותר.
    ולמרות שלא חשתי שום דבר שמביע גלות והרגתי בכל מקום שאני בבית, יצא שלמדתי באותה עת רפלקסולוגיה ואיבחון דרך כף ברגל הפליא אותי לגלות שיש בי קו שמספר שאני קרועה ממקומי ושאני בגלות. אחרי כמה שנים בארץ נזכרתי לבדוק מה שלום רגלי ולתדהמתי גיליתי שאותו קו כבר לא קיים יותר. אז תרומתי לדיון: איך יתכן שאדם שחי בגלות ואינו מרגיש בגלות הגוף שלו מרגיש?

    • סיגל, זה מדהים– השינוי בגוף.

      בכנס שהייתי בו, היתה סופרת מצרפת — מרים אניסימוב– היא אמרה שהיא כותבת בצרפתית זו השפה של המח. אבל כשהיא שומעת יידיש כל הגוף שלה שומע.

  5. איריס קובליו

    נוא יפה סבינה.
    נושא ההבטחה והנבו מתגלגל אצל כל מיני יוצרים. כאן בשירך ציור תמונה בה דוודא דמותך הפיזית מאד ברורה. אהבתי.
    "ואולי זה גורלו של האדם לחוש גלות תמידית בהיותו חלק אלוה ממעל הטועה כאן בעולם החומר?" – טועה ותועה…

  6. לולא החומר והגוף, לנפש לא היה בית בעולם הזה, לולא הטבע – העץ הפרח – הסלע – לא הייתה יכולה להתגלות הרוח והנפש שבשיר.
    השיר יפה סבינה, במיוחד העוקץ שבא בעקבות הדבש

    • תודה, משה. דברים כדרבנות, דברים שצריך לזכור כשמקוננים על השניות הזו של רוח ובשר.

  7. כָּל יוֹם אֶרֶץ מֻבְטַחַת
    אֲפִלּוּ אִם כָּל עֶרֶב נְבוֹ.

    שיר יפה, סבינה.

  8. שיר יפה ושאלות חשובות.
    כמי שחייה בגלות והרגישה את הגלות, כמקום זמני, ברור לי שגלות זה שם.

השאר תגובה ל סיגל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג