סבינה מסג משוררת ומתרגמת

    עֲדוּלָה             מֹשֶׁה בַּתֵּבָה                עַל  מֵי הַיְּאוֹר  שָׁט   מֹשֶׁה  בַּתֵּבָה . . .             מִן הַחוֹף  מַשְׁגִּיחָה   אֲחוֹתוֹ  הַטּוֹבָה:             צַרִיךַ  לְהוֹצִיא  אֶת  מֹשֶׁה  מִן  הַמַּיִם             כְּדֵי שֶׁיּוֹצִיא  אֶת                                    הָעָם   מִמִּצְרַיִם!      

  הפוסט של ענת העציב אותי. אני זקוקה להרגשה שיש לנו ארץ. מכוון שאני כותבת על שולחנו של יגאל אלון – אני לא יכולה שלא להרגיש בחריפות כי מה שבאמת חסר לנו הוא החזון.                           קִבּוּץ     בַּחֲזִית חָזוֹן בִּלְתִּי נִפְרַץ : מִפְלָס עוֹלֶה מַמָּשׁ מוּל הָעֵינַיִם! חֲצִי הָאִי שֶׁצִּמֵּחַ עֵשֶׂב              ...

 כשהייתי בת 16 נהגתי להראות שירים לאברהם שלונסקי, שהיה  אז המשורר הנערץ עלי. היו לו משפטים שנחרתים בזכרון. פעם כתב לי:              "כדי להיות משורר דרושים         לב מבין ויד בונה לב מבין יש לך  את היד את צריכה עדיין לאמן" משפט זה ועוד כמה גורמים ,שעוד אספר עליהם בעתיד, גרמו לי ל 20 שנות עבודה בלי לפרסם– אימון ...

  עֲדוּלָה       לֵיל הַסֵּדֶר   הַשֻּׁלְחָן עָגֹל, מִסְּבִיבוֹ … כֻּלָּם.  מַפַּת-הַשֻּׁלְחָן  הִיא  מַפַּת הָעוֹלָם.        

עֲדוּלָה                  בִּנְמַל חֵיפָה     הַסְּפִינָה  הֶעֶלְתָה  אֶת   כָּל    הַנּוֹסְעִים             וְהִפְלִיגָה  אֶל   לֵב  הַיָּם.   מְעַנְיֵן    מַה נָּשְׂאוּ  אִתָּם הַנּוֹסְעִים                     בְּחַדְרֵי  לִבָּם.     בְּחַדְרֵי-לִבִּי  תָּמִיד  מְחַכִּים   ( כְּמוֹ בְּלֵיל הַסֵּדֶר )             מִישֶׁהוּ   תָּמִיד  נִמְצָא   בַּמֶּרְחַקִּים  וְכִסְּאוֹ           מְמַלֵּא  אֶת  הַחֶדֶר.    

עכשו שהטבע משתולל, אפילו גדר-חיה של היביסקוס יכולה להפעים מעבר למלים.             גֶּדֶר  הַהִיבִּיסְקוּס       "בְּיָם  יָרֹק   קְבוּצַת פְּרָחִים   זוֹהֶרֶת…"                                                     בִּטּוּל! גֶּדֶר ההִיבִּיסְקוּס, לוֹמַר עָלַיִךְ   כְּמוֹ קַרְלוֹס וּוִילִייַאמְּס:               " אַתְּ מַפְעִימָה אוֹתִי מֵעֵבֶר לְמִלִּים "?                                                       בִּטּוּל!   אוֹ לְוַתֵּר  עַל דִּבּוּר                          ולְכַסּוֹת אֶת הַדַּף הַלָּבָן כְּתָמִים אֲדֻמִּים פּוֹעֲמִים? ...

      חֲסִידוֹת פֶּסַח     הַבֵּט !        הַחֲסִידוֹת! הֵן דּוֹחֲסוֹת פִּתְאוֹם אֶת כָּל פֶּסַחֵיךָ לְוָּפֶל-זְמַן בְּטַעַם הַחַיִּים.  לֹא, לֹא קוֹקָה קוֹלָה ,אֶלָּא:  מְעַט יַלְדוּת,  הַרְבֵּה  חָלָב נִשְׁפַּךְ  שֶׁלֹּא בָּכוּ עָלָיו –  עֵרוּב הַגִּילָאִים:  הַפֶּסַח שֶׁבּוֹ סַבָּא עָשָׂה סֵדֶר בְּעַג'ְמִי                                לְכָל בְּנֵי הַדּוֹדִים,   הַפֶּסַח שֶׁבּוֹ אִמָּא מֵתָה –  וְלֹא חָשׁוּב      שֶׁפַּעַם הָיִיתָ בֶּן 6 וּפַּעַם  בֶּן ...

  שֵׁם מָלֵא     רָצוֹא וָשׁוֹב  בֵּין  פֶּרַח אָדֹם  לְפֶרַח וָרֹד                        … לְזַרְזִיף מְחֻפֶּה פַּרְפְּרָנִיִּים צְהֻבִּים אֶאֱצֹר, , לֹא אֶכְתֹּב, לֹא אֶצֹּר, לֹא אָצֵר אֲלַטְּפֵם בְּגַלֵּי קוֹלִי, אַרְחִיב לָהֶם בְּקָרָאִי  בִּשְׁמָם הַמָּלֵא:  חִנָּנִית הַבָּתָה                     כָּרְמֵלִית  נָאָה                     לְשׁוֹן הַפָּר                     צִפֹּרֶן הֶחָתוּל                     סַחְלָב (אָשַך שֶׁל כֶּלֶב)                     פֶּטֶל קָדוֹש…   וְהַשִּׁיר שֶׁכְּבָר רָצָה  לִקְפֹּץ  בָּרֹאשׁ! יַעֲצֹר    ...

ברוח הפוסט האביבי של תמי הַאָדֹם  וְהַכָּחֹל         סְבִיב רַגְלֵי  הַזֵּיתִים          כַּלָּנִיּוֹת?   נוּרִיּוֹת?  פְּרָגִים?   (מְחַק אֶת הַמְּיֻתָּר)   עַל גִּזְעֵי הַזֵּיתִים         מְשִׁיחוֹת שֶׁל              כָּחֹל  עָמֹק   כַּנִּרְאֶה    נֶגֶד  כְּנִימוֹת    אֲבָל בְּעַד !    כָּל כָּךְ בְּעַד!