שחר-מריו מרדכי
(ראה אור ב"מטעם" שירה).
רעש
שִׁשָּׁה יָמִים לִפְנֵי הַרַעַשׁ קִפְּצוּ בְּמוֹחִי אַלְפֵי קַרְפָּדוֹת-מַחְשָׁבָה
וּמִלְּאוּ אֶת רִצְפַּת חֲדַר הַשֵּׁנָה.
לְמָחֳרַת נִמְלְאוּ הַצִּפָּרִים חֹסֶר
מְנוּחָה, וְנָטְשׁוּ אֶת כְּתֵפַי.
אַרְבָּעָה יָמִים לִפְנֵי הָרַעַשׁ, יָצְאוּ לִי מִכָּל הַחֹרִים
הַטֶּרְמִיטִים, וְכִרְסְמוּ לִי סְפֵקוֹת. גַּם בִּטְּחוֹנוֹת.
שְׁלֹשָׁה יָמִים לִפְנֵי. מַבַּטֵי תְּחִינָה כַּלְבִּיִּים נִנְעֲצוּ בְּעֵינַי
לְכַתֵּר אֶת הַבָּיִת סָבִיב כְּאִלּוּ יֵשׁ צַיָּד שֶׁיָּכוֹל
יוֹמַיִים לָרַעַשׁ הָלַם אַרְיֵה בְּראשׁוֹ נֶגֶד סוֹרְגֵי
חַלוֹנוֹת הֶחָזֶה.
בַּיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי הָרַעַשׁ שָׁעֲטוּ עֲדָרִים שֶׁל פִּילִים וְאַיָּלִים
וְהִפִּילוּ חִתִּתָם בְּלִבִּי, בְּלִבִּי; טָרֹף טֹרַף הַבָּיִת אָבָק-מָה-אָבָק
אֲבָל אַיִל אָבוּד אֶחָד נִקְלַע אֶל סַף ראשִׁי, נֶאֱחַז בִּסְבַךְ
סַעַרוֹתַי.
וְאָז, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי הָרַעַשׁ
לא בָּא. רַק מַשַּׁב רוּחַ שֶׁל
שֶׁקֶט הִרְעִישׁ
בַּעֲנָפִים. הָאָדָמָה עָמְדָה
כִּפְלָדָה. מָה נָע וָנָד?
אֲנִי –
חַיַּת הַשָּׂדֶה.
וואו איך ניצלת חית השדה יקר
איך ניצלתי?
תודה, מירי, ציירת שדה יקרה. ומזל טוב. ד"ש למאיה.
שיר אפוקליפטי,חזק, מאד קולנועי. כל התכונה והרעש החייתים האלה אומרים שאתה או הדובר בשיר דומה לקין?
אסתר, תודה. אני שמח שצפית בשיר כבמסך קולנוע.
ובאשר לקין, אני חושב שהדובר מהדהד את עונשו של קין (נע ונד) אבל לא יוצר זהות בין קין לבינו. דמותו של קין מונעת מקנאה, קנאות ותאוות קניין (כשמו כן הוא), בעוד שהדובר פועל בסביבה רגשית אחרת. לא בכדי נזקק הדובר, אני חושב, להדהודים נוספים כדי להשלים, אולי, את התמונה.
יפה תארת את הכלוב החייתי שבו הדובר לכוד:קרפדות מחשבה , אריות טרמיטים מכרסמים
כלוב יצרי המאכל בו כל חלקה טובה והרעש הרגשי בתוכו לא נרגע גם כששובת הכל בשביעי, הוא עדין לא נח אלא נע ונד וחסר מנוח כחית השדה.
ג'ונגל פנימי ייצרי חסר מנוחה והדים קדומים מחטיפת יוסף על ידי אחיו: טרוף טורף יוסף- אלא שהדובר נטרף ונחטף על ידי עצמו
שיר חזק וטורד מנוחה ,שחר מריו, ומה שלומך ?
וגם זכר לעקדה בדמותו של האיל חסר האוינים השבוי בסבך הסערות(תמונה מקורית)
ומהו אותו איל אם לא אפשרות ההצלה מהעקידה הנפשית הזאת הטורפת את כל הקלפים ?
הצלה הנטרפת אף היא על הסף
צ"ל חסר אונים – תיקון טעות מלמעלה
מה שלומי, חנה?
פתאם נזכרתי כמה התגעגעתי לתובנות החכמות שלך.
הפכת לי רעש לשער.
תודה.
ומה שלומך?
ומה שלום לאורה? האם נכון הדבר שניתן כבר להשיגה בחנויות הספרים?
כן שחרמריו היא כבר בחנויות מזה שבועיים, ותוכל להכנס לבלוג שלי ולראותה בפוסטים "סוף סוף" ו"הודעה"
חנה, מזל טוב, ובהצלחה!
תודה מוזמן לקרוא בכיף שלך:))
זו בהחלט כוונתי, חנה.
שמת לב שזכית להתייחסות של עלית קרפ היום במוסף "ספרים" של "הארץ"? (עמוד 18).
התיחסות חיובית בעיקרון .כתבה שהספר מקסים ומרגש על השורה האחרונה אפשר להתווכח ,אבל תכלס הייתי מבסוטית
שימשיך כך אינשאללה טפו טפו
תודה ששמת לב
ושמתי לב גם לראיון היפה ב"מקור ראשון". (אני מקבל את כל העיתונים היומיים למקום עבודתי).
בהצלחה, חנה!
ברוך השב, יקירי.
כמי שיושב באזור מועד-רעש אני מאחל לעצמי לפחות את הספארי הזה.
תגובה מתעמקת יותר בהמשך.
ארז, אל "תשוויץ", יקירי.
גם אנחנו כאן יושבים על אזור מועד-רעש.
רק שמעל השבר הסורי-אפריקני אין לנו מחזות כמו גשר הזהב.
והאמת? גם מים מתחת לאין-גשר אין לנו.
🙂
ובמילותיך:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=292&itemID=14110#post14110
🙂
מה זה, שחרמריו יקר ונעלם? נקרא לי כמו מונולוג מיואש של הבורא. או שבגלל שאני אחרי הפוסט של אמיר. אחזור לזה עוד בלילה שלי.
רציתי רק להגיד שחסרת לי באיזשהו אופן תמוה.
שבוע טוב.
איריס אליה, תודה.
נעים לשמוע/לקרוא אותך ואת תגובתך.
אֲבָל אַיִל אָבוּד אֶחָד נִקְלַע אֶל סַף ראשִׁי, נֶאֱחַז בִּסְבַךְ
סַעַרוֹתַי.
זה יפה והשיר כולו, מלא תנועה ופרץ וסער!
תודה, סבינה.
נאחל לכנרת שתהא גם היא מלאת תנועה ופרץ וסער. במהרה בחורף הזה.
באופן חיובי, כמובן.
שחרמריו,
ברוך שובך, חסרת לרבים. כל-כך חזקה הגרסה הזו לספירה לאחור. כמו לקראת שיגור של איזו תיבת נוח לחלל. ואכן, בסוף לא קורה דבר, רק שקט, דק מתוח… אבל אפילו הוא לא רוחש, אלא דווקא רועש. הזכיר לי קצת את הכלבלב היושב בפתח הסופר מן השיר הקודם.
איתי, תודה.
🙂
אני חסיד מושבע של כלבים, כך שהם מכשכשים את זנבם לתוך כמה וכמה משיריי. לא יכול למנוע את זה.
למעט שיר אחד שאני נזכר בו כעת (קראת אותו ב"דקה" 5, ושמו "כשתחזור"), אין בשירתי ייצוג הולם לחתולים. אבל החתול שלך (שמא חתולה?), מהתמונה שצפיתי בה, נראה לי שקורץ מחומר שמשוררים דשים בו.
🙂
שחר של פוסט חדש 🙂
טוב ששבת
מבינה מהשיר שלא צריכים להתרגש מכל רעש
בסוף הוא מתגלה כנשיאים ורוח וגשם – יוק !
שיר מלא תנועה ותנופה ואיל אבוד אחד
תודה, ריקי.
🙂
כמו בריחה מעקידה עצמית.
חזק ביותר.
איציק, תודה.
ההגדרה המתומצתת והקולעת שלך נראית לי מאד טבעית; כמו מדייקת את השיר הזה.
וְאָז, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי הָרַעַשׁ
לא בָּא.
………………….
שחר- השיר מחזיק את הקורא בגרון לכל האורך.
התרועה שלו חזקה.
עוצמתי ומרתק בזרם הדמויות שעולות לבמה.
בומבה.
יוסף, איזו בומבה של תגובה.
שִׂמחת אותי.
תודה!
האיל האבוד עדיין נאחז אצלי בסבך הרגשות. וחית השדה לא רגעה
איזו כתיבה חזקה. נפלא.
תודה, מטרופולין!
ביום השביעי נברא השקט. החיצוני במקרה הזה.
ובאיזה יום ייברא השקט הפנימי ?
כמו סיפור בריאה של השקט שאחרי השערות 🙂
יש כל כך הרבה דימויים תנ"כיים נפלאים, ואני נתפסתי לפן הפסיכולוגי.
כל כך מתאים לנו, בני אדם, סערה בכוס מים. תיאור נפלא שיכול לזרוק אור על הרבה סוגי סערות פנימיות.
רוניתוש, תודה.
גם אני מתעניין בפן הפסיכולוגי.
אולי נחקור את זה יחד.
בריאת העולם, הרס ושוב חוזר חלילה כל שבוע מחדש. זה מזכיר את השיר של יהודה פוליקר: יום ראשון דיכאון, שני עצבני…. משהו כזה.
הרעיון של השיר נהדר. יפה.
יעל, תודה.
השיר שהושר בפי יהודה פוליקר שייך לתקופת היותו סולן בנזין. 1982, כמדומני. אמנם לא חשבתי על פוליקר כשכתבתי את "רעש", אבל בילדותי אכן הייתי בעד בנזין. תיסלם (חח…) על האסוציאציה.
היי שחר, זה מה שנקרא – הבטחת, קיימת, או נאה דורש נאה מקיים…
לדעתי שיר זה הרי הוא הרעש שלפני הסערה
שלא באה.
זהו שיר שהוא מעין אנטומיה יפה למבנה הנפשי שלנו הנרעש מפני האדמה שאולי תרעד, רק אולי, כאשר למעשה אלו אנו שנרעדים – חיות השדה אשר נפשן נרעדת לחפש מנוח לכף רגלן.
(מזכיר לי את שירו של אדמיאל קוסמן, "מבוקש" שסופו הולך כך: "מבוקש דיבור אחד, נקי, נעים וחם שישמש ספסל,/ מקלט, למישהי, קרובה שלי, ילדה-יונה, נפשי שלי,/ אשר יצאה מן התיבה, לכמה רגעים, בשעות הבוקר,/ ולא מצאה מאז מנוח לרגלה").
חן, תודה על תגובה יפה.
אמנם הבטחתי אבל התכוונתי לשיר אחר. ברגע האחרון נמלכתי בדעתי, והעדפתי להעלות לאוויר "רעש" במקום "סדר", שהבטחתי. סוג של קיימתי-לא-קיימתי.
🙂
השיר של קוסמן יפהפה. תודה שציטטת.
שחר-מריו,
זה אחד השירים היפים והחזקים ביותר שקראתי בזמן האחרון.
עקיבא,
תודה, תודה ושוב – תודה!
🙂
הי קיין. שיר מדהים.
היי, יהונדב.
תודה.
🙂
שלום שחר מריו
מעניין אם בראש היה לך המדרש הזה הקושר בין קין לבין חיית השדה:
זו גם במדרש תנחומא הנדפס,
וכיצד נהרג קין? נעשה מלאך המות ק"ל שנה והוא נע ונד בקללה.
למך בן בנו היה שביעי לדורות וסומא, היה יוצא לצוד והיה בנו אוחזו בידו.
כשהיה רואה אותו תינוק היה אומר לו.
אמר לו כמין חיה אני רואה.
מתח את הקשת כנגדו והרג את קין.
ראה אותו תינוק מרחוק הרוג וקרן במצחו.
אמר לו ללמך, אבי, הרי דמות אדם הרוג וקרן במצחו.
אמר לו, ווי לי, זקני הוא.
או כפי שמספר רד"ק את המדרש :
והיה נ ע ונד בשדה, וכשראה אותו הילד מרחוק חשב שהוא חיה מפני הקי ן
שהיה לו ואמר ללחך משוך, ומשך ובא לו החץ בלבו ומת. כיון שהגיע אליו
אמר לו הילד אדם הוא שהרגת ומפני הקרן שהית במצחו חשבתי שהוא חיה,
אמר למך זהו קין זקני, לקח הילד וחבטו בקרקע ומת,- לפיכך טפח שתי ידיו בחרטה ונגע בראש התינוק והרגו בשוגג,
שנאמר "כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי"…
וכמובן יש לנו את התגלות ה' לאליהו במלכים א י"ט:
יא וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהוָה וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה לֹא בָרוּחַ יְהוָה וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה. יב וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ יְהוָה וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה.
את עמוס שנבא "דִּבְרֵי עָמוֹס אֲשֶׁר-הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ אֲשֶׁר חָזָה עַל-יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן-יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ.
את פרשת העקדה (בראשית כ"ב):
יג וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ.
מכירת יוסף (בראשית ל"ז)
לב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר-נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם-לֹא. לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף
ומי שזוכר את הסרט ג'ומנג'י יכול לראות לפני עיניו את החזיון המתואר בשיר.
שחר מריו יקר, טרם החלמתי ולכן לא הודיתי לך כראוי.. השיר חזק וכשאתפס, אקרא בו שוב.
רות, אין צורך להודות לי. כבר הודית לי (בערב התל אביבי ובערב הירושלמי ובהודעה במשיבון). והרי העונג שלי.
אז תודה לך.
והכי חשוב: חזקי ואמצי, ושובי לאיתנך. ותודה על תגובתך.
ואבשלום שנתפסו שערותיו בסבך
מירי, כֵּלָה. איך פספסו את אבשלום? עקידת יצחק ו"עקידת" יוסף ו"עקידת" אבשלום חברו להם יחדיו לרגע אחד מובלח בשיר.
נהדר ששמת לב.
תודה!
ולמרות שכל העקודים זכרים המה, יש לומר: חברו להן, שהרי בעקידות מדובר.
🙂
גיורא, איש חכם ונבון.
התשובה היא כן.
רק את "ג'ומנג'י" אינני מכיר, לבושתי. אמלא את החור הזה בהשכלה.
תודה על תגובה מפורטת ו – אם יותר לי לומר – חשובה ומרגשת (אותי).
"אייל אבוד… נאחז בסבך סערותי".
תיאור רב משמעי מיוחד..
אני באמת שמחה שחזרת,
ברעש שלא בא ,אלא במשב רוח של שקט עוצמתי
ורבים ורבות כמוני
כבר הגיבו אליך
כבר אתמול דווקא
בכ"ט/29 בנובמבר.
ברכות לימים טובים.
מיכל, תודה.
את רואה? הצלחת להשפיע…
🙂
ונאמר אמן על ברכותייך.
תודה.שחר,טוב שהשפעתי, שלא תתבזבז..
עכשו לעת ערב, שעות יפות של חסד ,מזג אויר נדיר
אני נועצת עיניים כלות לאור,נטולות ריסים וגבות
במסך הירוק של הבלוג ובכדור האש השוקע בחלוני
ולא יכולה להחליט, מה עדיף לעשות כרגע
להביט בהתרגשות בשמש השוקעת או כתוב ותקשר במילים
איזו שאלה?
להביט בשמש השוקעת!!
תודה גיורא, עדיף המבט של ההולכים אחר השמש
הי שחר, ניפלא השיר שמתוכו נולד השקט היציבות של האדמה, כדי שאפשר שנהיה חית השדה. התבדנו יחד איתך. יש בשיר ריפרופים להרבה ארועים תנכיים, כמעט בכל יום נימצא איזכור ולא רק מספר בראשית. שאפו.
אורה, תודה!
הי שחר, קרפדות, ציפורים, טרמיטים, פילים עד לכאן שומעים את הרעש. כל ספר הג'ונגל יוצא מהשיר הזה ואחרי שכל הרעש יצא,בשקט בשקט, יצא לך יופי שיר:)
ובכל זאת הדובר אינו טרזן.
🙂
תודה, סיגל.
ברוך שובך שחר-מריו יקר.
השיר היפה והסוער שלך מוכיח שוב מה שאולי כבר נוכחנו בו בחיינו, שהרעש שלפני הרעש גרוע יותר לפעמים מן הדבר עצמו.
ואת האיל האבוד הזה ("נאחז בסבך סערותי"), נא לשלוח גם אליי דחוף. הוא תמיד מציל את המצב, מסתבר.
:)))
תלמה, תלמתי.
תודה.
אני מת על ההגדרות/תובנות שלך, ומת עלייך (את יודעת).
האיל אבוד. כשתִּמָּצֵא האבדה, אשלחנו אלייך. ולא אשלח ידי אל הנער…
כמו שנאמר.
נהדר, שחר-מריו.כל חיות היקום עברו דרכך (החרדה, המתח?)אתה כמו תחנת רכבת זואולוגית .
והרעש שלא בא, שחרר את חית השדה שבך.
"תחנת רכבת זואולוגית".
חח..
או תיבת נח ג'ונגלית.
שחררתי אותה, לוסי.
לא בטוח שזו אופציה טובה.
🙂
תודה!
שחר ידידי, מכל החי והצומח הבאת בשיר, ממש בריאת העולם, עולמך בו נולדת מחדש וכל הקודם לו הפך לסרט ג'ונגל אותו הנחת על המדף. שישתוק כבר..
יופי של שיר, צבעוני וציורי ואף קולנועי למדי. אולי תעשה גם מזה סרט?
איריס, תודה.
נפלא.
נעם (אתה חדש לי), מילה אחת הרעפת עלי, והיא מחזקת מאד.
תודה!
תגובות בטן שעורר בי השיר:
רעש אינו רק שאון אלא גם זעזוע, רעדה גדולה, או חרדה. תמונות יפות של ההמתנה לרעש. אלוזיה מוצלחת לבריאת העולם ולסיפור קין . ואז בבית האחרון מתברר ענין השקט המדומה . ביום השביעי האדמה אמנם לא רעשה אך אי השקט הפנימי של האדם, נזר הבריאה – הצורך לנוע ולנוד לחקור לנבור ותוך כדי כך להרוס – זה בסופו של דבר הרעש שיביא לקץ היקום.
תגובת בטן עם לא מעט רציונל.
תודה, אהוד.
אני הרבה פעמים שחשה שהשירים שלך ( כשהם נוגעים בי לחלוטין)מתכתבים עם מחשבות שלי, אסוציציות שהיו לי פעם ועוד.
זוכרת שלפני עשורים כתבתי שיר על אריות, ומשהו משירך התחבר לי כאן.
כולנו רעש.
תודעה קולקטיבית – יהודית.
מסתברה.
אהבתי.
תודה, אביטל.
אשיב לך גם למייל הפרטי.
שיר יפה, שחר מריו. הזכיר לי שיר של חזי לסקלי שעוסק באופן אחר במניין ימות השבוע. אוהבת את הניגוד בין רעש ימות השבוע לעומת השקט ביום השביעי, וחיות השדה כולנו, וגם נעים ונדים.
תודה, חני.
מעניין מה שאת אומרת על לסקלי. כמעט מרעיש, הייתי אומר. כתיבתי אמנם רחוקה כרחוק מזרח ממערב מכתיבתו של לסקלי (למעט מחזור שירים שכתבתי לו ובעקבותיו, ואשר פרגמנט ממנו פורסם ב"זוטא" 34), אבל אני אוהב את לסקלי מאד. אז מעניינת האסוציאציה שלך.
מסוג השירים שנכתבים כשאין יותר מה לכתוב אבל מוכרחים את ה HIGH הזה של התגובות המתרגשות על סתם איזו התפרצות מתחנתרשת על כלום.
כאשר נכתב שיר כזה, על הכותב לבדוק
מה בכלל אומר השיר או יכול להגיד למי שאינם כותביו.
יש לך כמה שירים שווים
מפעם לפעם.
השיר הזה בא כדי למלא את סוללות ה"בנדרס" וכל החרטה הזו
של דמות מועילה ליחסי הציבור של כלמני משוררות חרמניות של שירי כמיהה ערסול, הבל פה וזעת אוהבים.
שיר של דוגמנים.
רעש כחש.
מה אתה אומר בעצם, מחמדי?
שכשאני ב – High, כהגדרתך, מהתגובות (ואכן אני מתרגש מהן), אז אתה ב – Down?
אז תהיה בדאוּן, איש.
אני מאד מתרגש מתגובותיהם של מירי, אסתר, חנה, ארז, איריס א ואיריס ק, סבינה, איתי, ריקי, איציק, יוסף, מטרופולין, רונית, יעל, חן, עקיבא (איזו תגובה, תודה!), יהונדב, גיורא פ, רות, מיכל, אורה, סיגל, תלמה, לוסי, נעם, אהוד, אביטל, חני.
קשה לך עם הרשימה הזו?
ומה אתה אומר? שאני העליתי את השיר והם כולם הגיבו לשירי בגלל שאני "בנדרס", בגלל שאני "דוגמן", בגלל שאני זקוק ליחסי ציבור? אתה הרי מעניק לי את יחסי הציבור הכי טובים שיכול הייתי לבקש. (תודה, אגב).
אתה ודאי לא מודע לזה, אבל מרגשת אותי לא פחות העובדה שאתה לא מרפה, וכותב לי שוב ושוב בסגנונך המשתלח כאן ובמקומות אחרים.
שיפוטך אותי במיטב מסורת ה"אד הומינם" מחמיאה לי משום ש"קשה כשאול קנאה". מעבר לעובדה שאתה זקוק לטיפול, אין ספק שאתה צודק. שיריי (השווים יותר ושווים פחות, כהגדרתך) מעוררים בך את הצורך החייתי לשלח ארס ולנעוץ שיניים. אבל אני איני נשוּך נחש, על אף שנחש אתה.
אגב, הידעת?
השיר "רעש" המתין שנה שלמה ב"מטעם" בטרם פורסם. זה לא ממש מתיישב עם התיאוריה שלך בדבר "מסוג השירים שנכתבים כשאין יותר מה לכתוב אבל מוכרחים את ה HIGH הזה של התגובות המתרגשות על סתם איזו התפרצות מתחנתרשת על כלום". אבל את צרות עינך ואישוניך זה לא ירחיב (אם כי בעת הקריאה של השיר אני מתערב איתך שנפערו גם נפערו עיניך).
נסה להבריא.
שלך,
הדוגמן.
אוי שחר מריו, אני מה זה מצטערת. אני מקווה שזאת לא התגובה אצלי בבלוג, שהובילה את השלולית להתפתח.
אם כי אני בדרך כלל פוטרת ב"ימותו הקנאים."
איריס?
מה פתאם! זה לא קשור אלייך או לתגובות אצלך בבלוג. הוא כבר זמן רב משאיר לי בבלוג "שלוליות שמן שרוף", המגיב הזה. אבל מגפיי משתכשכים בהן, ורגליי יבשות. והיום (המסכן התגעגע אלי כבר חודשיים) הוא השכים קוּם בבוקר (הרבה לפני תגובתך לי בבלוגך), וראי מה עניין אותו בשש ארבעים ואחת בבוקר? עניין אותו השיר שלי (האין זה מחמיא?)
עכשיו אלייך. קראתי את תגובתך בבלוג. תודה! אבל את מוכנה להסביר? קליפ? אצל אמיר אור? ?!
יופי. אני שמחה עד מאד שאין לי יד בדבר.
מוכנה להסביר? בטח. אמיר אור העלה קליפ מפסטיבל שאירגן, לפני כמה שנים. ואתה ידידי ההורס, מופיע שם!
זה מה שקורה כשלא באים לקטוף בננות באופן קבוע. (אמרה הבנניה המתמידה. אבל זה באמת ישתנה בשנה הבאה. מבטיחה.)
והשיר מעולה. אם כי תגובת הבטן שלי לא השתנתה בקריאות חוזרות.ולכן לא הגבתי שוב. ורוח אלוהים מרחפת על פני השדה.
הם שזקוקים ליחסי הציבור.
לא הכחשתי שקראתי.
אני אומר, שמדובר בבולשיט מזוייף.
אני דווקא יודע טוב מאוד מהו "רעש"
בכל מובן שהוא רעש.
וזה מה שכתוב פה זה קשקוש שלא שווה את המאמץ לכתוב אותו.
לקרוא זה דווקא קל מאוד.
ולא , זה לא פתח לי שום עיניים.
גם אין קשר בין הHIGH שלי לDOWN שלך
ולהפך.
זה פשוט שיר שכתוב בו כלום על כלום
וגם אף תגובה פה לא מסדרת מזה שיר
פה איזה משפט , שם איזה משפט, בעיקר חנדלך זהו.
ו"מטעם"- מה אכפת לי ממטעם לכל הרוחות.
למה, מטעם זה אמת מידה לאיכות שאין עליה עוררין?
קרא את הפרק "על המשוררים" בכה אמר
"משורר שלוליות השמן השרוף" מאת משורר שלוליות השמן השרוף, ותראה שאולי כדאי לך לחשוב יותר למה אתה בכלל כותב .
הפרסומים שלך, משורר מחמד (או בנדרס), במקומות כביכול מכובדים, לא בהכרח מזיזים לי את, אתה יודע מה.
יחסי ציבור אגב, זה מטוב ליבי.
תבורך.
משורר שלוליות השמן השרוף,
אינני פרקליטו של איש ולא מתיימר גם להיות (שחר-מריו, שתוק בבקשה לכמה רגעים…).
ובכל זאת:
נדמה לי שבכל ביקורת עניינית על שיר, ניתן למצוא את השורה החזקה בו. את המקום שנגע בך. כל זה בתנאי שאתה פועל באופן קונסטרוקטיבי. יעיד שחר-מריו עצמו (אבל לא כרגע, ביקשתי שישתוק לכמה רגעים), שאינני חוסך ממנו את שבטי באופן פרטי ולפעמים גם ציבורי. ואתה יודע מה? אני חש שדעתי נופלת לפחות על אוזניים כרויות, גם אם לא מתקבלת תמיד.
אם תוריד את המסכה לרגע, אולי לא תפעל כאחרון הטוקבקיסטים ואז אולי גם תרגיש מחויב למילים שאתה משאיר פה. אני מייד מוכן לתקן את הפנייה אליך כ'משורר שלוליות', אבל אני פשוט משתמש בקצה החוט שהשארת כאן.
הרם את הכפפה. הסבר מה זה שיר. תן תגובה שאיננה חנדלך אבל מסדרת מחדש את המשפטים והמילים. הייה מחויב ושותף מלא לתרבות דיון שהיא High, ועושה High למי שנחשף אליה.
שלך, בכבוד רב (בלי שמץ של ציניות),
ארז פודולי.
נ.ב. ולעניין הנוסף: הרייטינג ותרבות הרייטינג. זה הרי ממש השוליים של העניין. למה זה מציק לך?
לא אחת ולא שתיים ולא שלוש – הן חיות החושך הקופצות מבחוץ לכלות, ועם קצת שקט צלילות ובעת רצון הן יתגלו כאותה קטנה מבוהלת הכלואה בפנים. זו המתעתעת ביותר. סורה חושך, שחר.
"סורה חושך" בא בדיוק בזמן לחנוכה.
תודה, לבנה.
איזה ג'ונגל נפלא.
ואיזו עקדה נוראית
תודה, שלומית.
איזה ג'ונגל נפלא.
ואיזו עקדה נוראית
איזה ג'ונגל נפלא.
ואיזו עקדה נוראית
איזה ג'ונגל נפלא.
ואיזו עקדה נוראית
4 פעמים אותה תגובה? שלומית,תגובתך הוכפלה.
שחר, שים לב כתבתי היום 8/12 תגובה רגשית חשובה
חג של אור ונפלאות ושחר מפציע של בקרים יפים
שהרעש והסערה יביאו אחריהם שקט של שלווה
מיכל, תודה על התגובה.
קראתי גם את תגובתך – זו שלמעלה – ונצבטתי. אני מקווה שחג האורים יביא עימו אור ומזור.
אמן.