שחר-מריו מרדכי משורר
ורטיגו/ שחר-מריו מרדכי
מתוך גליון 19 של "שבו"
מְיֻמָּן בְּהוֹלָכַת שׁוֹלָל
כַּמָּה קַל
לְנַשֵּׁק סְפֵקוֹת מֵהַשְּׂפָתַיִם.
לְאֱסֹף רַעַד מִגּוּף אֶחָד
וְלָשִׂים בְּגוּף אַחֵר. וְלָחוּשׁ.
וְתָמִיד אַתָּה לְיַד, כְּמוֹ
שִׁיר עַל-קְצֵה… כְּמוֹ נִחוּשׁ.
מְיֻמָּן לָשׁוּט בֵּין מַסְלוּלִים;
גַּלֵּי מִלִּים
יַמְרִיאוּ מִשְּׂפָתֵיךָ
לִרְחֹשׁ כְּמוֹ נַתְבָּ"ג בְּעֶרֶב פֶּסַח.
הָיִיתִי עֵר. אֲבָל לִבִּי יָשַׁן.
וְתָמִיד אַתָּה כְּמוֹ חֶבֶל
אֶרֶץ תָּנָ"כִית בְּלִי קוּשָׁאן.
מְאֻמָּן לְהִנָּעֵל בְּתוֹךְ הַגּוּף
לְשַׁחְרֵר אַהֲבָה קְצוּבָה עַל צִיר מֻנְחֶה כִּשּׁוּף
מְחֻשָּׁב. לְפִי עִתּוּי. לְפִי מִקְצָב.
לְפִי טְבִיעַת הָאֶצְבָּעוֹת.
בְּשַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל גֵּרוּי-תְּגוּבָה. הוֹלֵךְ וּבָא
לְאֱרֹז אֶת הַתְּנוּעוֹת
בְּמַאֲגָר לִקְרַאת מַגָּע.
מְיֻמָּן בְהוֹלָכַת שָׁלָל
כַּמָּה קַל
לִטְעוֹת כְּמוֹ שַׁחַף בְּשָׁמָיו
כְּשָׁמַיִם לְמַיִם מִדַּמִּים.
בְּבוֹאִי אֵלֶיךָ אֲנִי גַּל בִּדְמִי יָמָיו
וּבְצֵאתִי גַּל בָּא
בַּיַּמִים.
שחר-מריו, זה היית אתה אתמול, לא? זאת הייתי אני(עם חולצה של מלקולם אקס ונעליים צהובות). דווקא לא אנטיפתיה, לא הולכת שולל, אלא ורטיגו קל.
ענת? איזו ענת? זו שפגשתי במסיבת הרחוב הפלורנטינית?
(כן, הייתי בורטיגו-מרפסות ומדרֶכֶת).
שחר, מילותיך גרמו לורטיגו סחרחורת גבהים
אתה מיומן בעיצוב גלי מילים בעלות טעם.
לבך ישן ואתה ער? ההפך ממשורר שיר השירים?
לבך ער ואתה ער,דבריך מעוררים להרהורים,
השמים נראים כמו מים בטיסת ררטיגו הצוללת מטה
אך נסקת והמראת כל כך יפה בשירך
תודה, מיכל.
שחר
זה נורא ויפה ומוכר
כל כך מוכר
"ותמיד אתה ליד. . ."
ואין לי בשורות טובות
זה לא ממש עובר עם הזמן
רק נעטף ומתכרבל
ומסתווה ומסתתר
והמיומנות אמנם עשוייה לבלבל
את הסובבים אבל רק אותם.
תודה, יהונדב. הנה, אתה מ"הסובבים" שלא התבלבלו.
שחר, מפוזרות פה פנינים (כמו "הָיִיתִי עֵר. אֲבָל לִבִּי יָשַׁן". ועוד) ועם זאת, היה אפקטיבי יותר לעבור מן הדיבור הכללי המתמצה באופן מבריק בארבע השורות הראשונות אל סיטואציה ספציפית של אני ואתה (המגלה את הכללי מתוך הפרטי).
אמיר, תודה. והאם המרחב הריק בתחתית תגובתך מעיד על מה שעוד הארת, והאפלת?
🙂
ואולי המיטיבים לראות יאהבו את מי שייראו? ולא יהיה יותר גובה מטיל אימה – רק פער אנושי נפוץ
ואהבה
מה שאת כותבת, מירי, בא מאהבה.
את יודעת לנשק ספקות.
לא מיומנת/מאומנת. מתכוונת.
שחר-מריו: לנשק ספקות מהשפתים…מיומן בהולכת שולל. אלו שורות יפות. ובצאתי גל בא בימים…משהו.
רות, איך אני שמח על תגובתך…
משו-משו.
תודה.
רגיש, מכושף ומחושב. לאבד לב בלי לאבד ראש. כמה קשה. כמה בלתי אפשרי.
תודה, גרא.
"בבואי אליך אני גל בדמי ימיו
ובצאתי גל בא בימים"
גלגל החיים בדימוי כל כך מיוחד.
אתה לא מוליך שולל, כלל וכלל.
"לנשק ספקות מהשפתיים" ,גם זאת מיומנות…
בשיר של אלתרמן "גן מאיר"
יש תאור "השנים שהגביהונו הן השנים שכופפונו"
כך גלי הימים והשנים ואולי גם גלי המילים
מגביהות אותנו אך גם מנמיכות אותנו..
כי חיים ומוות ביד הלשון.
הימים זורמים דו משמעית
והרי אי אפשר להכנס לאותם מים פעמיים.
כי הזרימה של הזמן היא אינסופית עם
המעוף של הדמיון והמחשבה ,השירה והנשימה
כל עוד נשמה באפינו.
המילים נשארות גם אחרינו.
תראה כמה השיר שלך,גרם לי ליצירתיות בתגובה.
שבת שלום,ותמשיך בבקשה לכתוב כל כך אמיתי.
מיכל, תודה על תגובה יצירתית, שניכרת בה ההתעמקות בשיר.
טרמינל ז'טם איי לאב יו טרמינל. מוליך שולל – ומהלך קסם. שיר נהדר בנדרס.
וואלה!. הגדרה נכונה וקולעת.
מוליך שולל ומהלך קסם.
יש בושם טוב בשם ורטיגו.
לאחרונה אני משתמש ב
Happy
או ב:
Polo
ישנה להקת מחול מודרני בשם "ורטיגו"
שמעלה מופע בשם "לידת הפניקס"
מרת ורטיגו, איזה סחרור. איפה את רוצה לנחות? מתאים לך El aeropuerto
Barajas?
כשכל כך יפה מתירים את פקעת הולכת השולל, בעצם מפקיעים אותה מקיומה.
יש כאן ביטויים שבא לנשק בלי ספקות מהשפתיים:),
בקיצור שחר-מריו (בקיצור, פרויד?!): יופי.
מאיפה באת לי, תלמה? ולמה כ"כ מאוחר?
תבואי עוד לפקוע(!) את עיניי.
🙂
– זיגמונד.
לא הרגשתי שהולכת אותי אתמול שולל, שחרי, למרות "לְנַשֵׁק סְפֵקוֹת מֵהַשְּׂפַתָיִים.
לְאֱסוֹף רַעַד מִגּוּף אֶחָד
וְלָשִׂים בְּגוּף אֲחֵר. וְלָחוּשׁ."
בין תמרות הבירה והמבט, האמת דווקא צעקה
(סליחה שלרחתי שיר ישן- ויפיפה- לסיטואציה עכשווית)
טוב, איריס, את אמרת: לקחת שיר ישן והלבשת עליו סיטואציה עכשווית.
לא הרגשת שהולכתי אותך שולל מהסיבה הפשוטה שלא הולכתי אותך שולל.
אבל הבירה שלך הוליכה שולל. בפעם הבאה תשתי מהבירה שלי.
ותודה, יקרה. קסם, קסם.
🙂
אכן הבלונדי הוליכה שולל
איזה תסכול, ריבון כל הימים, זה לא ישתנה, הוא כזה, זה טבעו, זה הנרקיסיסט במיטבו. מדוד, מחושב, הולך ובא, מלים מדוייקות (וכן כלליות, כהערת אמיר, כי הפחד מהנגיעה הספציפית כמוהו כניתוח לב פתוח)הרווח הוא תוצרי כתיבה מן המעמקים, אבל אין מרפא, לא יהיה, לא איתו. לזהות את בן השיח הקצוב, לברוח הרחק!!
תודה, לבנה.
🙂
שלום שחר מריו
אני מאד אוהב את השיר הזה,הוא פחות עמוס מאחרים, ולעצלן כמוני הוא נוח יותר.
אמנם שם השיר הוא "ורטיגו". אבל נדמה לי שכל השיר מדבר על המאמצים הבלתי נלאים לא להכנס לורטיגו, לא לאבד את השליטה. המיומנות לא לאבד את השליטה מגיעה לדרגת מומחיות כזו שאפילו מבלבלת לרגעים את המשורר.
ה"אתה" שאתה מדבר עליו הוא (כך נדמה לי) אתה עצמך. התייחסות מרוחקת אל האני שלך שהוא הגוף המייצג כלפי "האחרים" להבדיל מהגוף הפנימי.
לא במקרה השתמשתי עכשיו במילה "גוף" כי נראה לי שגם שיר זה כמו השיר ההוא על הגוף ,הוא גרסה למאבק התמידי בין המשורר וגופו
הָיִיתִי עֵר. אֲבָל לִבִּי יָשַׁן
האם השורות האחרונות מופנות לנמען אחר?
שלך
גיורא
שיר יפה ומתוחכם ומוליך שולל מבחינת משחקי המילים, היפוך המשמעויות כגון: הייתי ער וליבי ישן ,הייתי גל בא בימים תרתי משמע (לא זקנה כי אם תנועה מתמדת)הולכת השולל הובילה בסופו של משחק להולכת שלל.. כולו עירנות תזזיתית אך תרדמת נפשית לא מעיף? הצלחת שחר מריו היקר להעביר את חווית הוורטיגו המסחררת בשיר בתוכן ובצורה, אתה וירטואוז של מילים.
מסכימה עם חנה
על המשחק הוירטואוזי של המילים
שגרמה לחווית ורטיגו..
תודה, חנה.
וגם לך, מיכל. תודה.
אני מתכוון לשורות האחרונות של השיר
גיורא, תודה. גם לדבריך התכוונתי. יש בשיר שלושה רבדים, אבל השארתי אותם (במכוון) ברורים לי וקשים (במכוון) לפענוח הקורא (והתגובות השונות, אגב, מדהימות מבחינתי). המשורר, יש מי שיטען, "מוליך שולל". יתכן. אני יודע שיש אסכולה שמחזיקה בדעה שזה מעשה שלא ייעשה בשיר. אבל אני לא חבר באסכולה הזאת. וזה גם עונה, חלקית, לשאלתך באשר לשורות האחרונות. סלח לי על תשובה עמומה לעת עתה.
🙂
"מיומן בהולכת שולל" ואני חשבתי שרק אני, שיר השירים לאנשים על קצה..
את לא לבד, חני.
🙂
אהבתי את ההגדרה: "לאנשים על הקצה". ותודה.
נורא יפה.
תודה, עדנה.
מאד הזדהיתי עם התיאורים.
האנשים המלוטשים, המדוייקים, המיומנים האלה, להיזהר כמו מאש.
"בבואי אליך אני גל בדמי ימיו, ובצאתי גל בא בימים".
צריך לזכור את זה, לתלות ולמסגר בחדר.
מזכיר לי אימרה פשוטה יותר אך מקבילה שהיה אומר ידידי פעם על נשים ששאבו אותו:
"באתי לזיין ויצאתי מזויין".
זה היה מתמצת :))
אהבתי מה שכתבת רונית!
רונית, איזו תגובה. פשוטה אך מבריקה. מה שאת כתבת (בסיפא) הרבה יותר שווה מסגור.
🙂
ואני מצטרף לדברי משה פטישון (מסתובבת שמועה שהוא פטישון לא טפשון), שיש לי תחושה שהוא מאד מחזר אחרייך, רונית. לא פעם הוא בא אצלך לעיין ויוצא מעויין…
🙂
שחרון, אכן ה"באתי לזיין ויצאתי מזויין", אחת הברקות של אותו בחור.
ואת משה פטישון כאן אני לא מכירה, מעולם לא כתב לי בשם הזה… וטוב שכך.
מתי אתה שוב בעיר הקדושה ?
עכשיו, כשהכנסת שבה מפגרה, אני אמור לבקר בהוד קדושתה לעיתים קרובות.
🙂
שחרמריו, שירך "משחרר אהבה קצובה על ציר מונחה כישוף". ניסיתי להפוך את הדובר לדוברת ואז יצא משהו, גם מאוד קשה…אבל מהקושי הזה אני נדברת ביני לבין עצמי ומנסה להתעורר בלב, למצוא קושאן אהבה בלי ללכת שולל.
תמי, "לשחרר אהבה קצובה על ציר מונחה כישוף"
אפשר לראות כדימוי לתינוי האהבה (משגל)
נכון שחר? (סליחה אם נסחפתי בפרשנותי)
מיכל,נכון ונעים להשתגל עם שיר..:)
מיכל, לא נסחפת בפרשנותך.
🙂
תמי, תודה. מצאת בשיר את האהבה והכישוף לצד הקושי והניסיון להתעורר. אני שמח שכך קראת את זה.
שחר, אל דאגה! הפעם הזו לא אכביר במילים, לא ארחיב גם לא אפרט, גם לא אנמק, לא אדגים או אסיק, לא אקשור, אנלֵג, אנלטֵ או אסנתז. אל חשש! 😉
רק רציתי לומר שהשיר מרגש בעיניי עם כמה שורות יפהפיות ולדעתי הוא מתכתב עם השיר "הכל מת ואין לי תכנית" וכו', ועם שיר נוסף שלך ששכחתי את שמו. וכל השירים הללו מבטאים רוח של נֶכֶר בינך לבין האחר, בינך לבין עולם, בינך לבין הלב והגוף, כי שכתבת יפה.
חן, אתה ודאי מתייחס (מרפרר בלשון סטודנטיאלית?) לתגובתי אליך בפוסט אחר. זה נכתב בבדיחות הדעת ומתוך הצדעה לחכמתך והשכלתך. אני מקווה שהבנת זאת. ואם לא הובנתי כהלכה, הנה אני מבהיר.
ובאשר לדבריך כאן על השיר "ורטיגו", יפה כתבת לי. תודה.
שחר ידידי, הבנתי גם הבנתי ותגובתי כאן הייתה גם היא ברוחא דבדיחותא. כאילו דא.
אה, ובדקתי – התכוונתי שהשיר כאן מתכתב עם שירים אחרים שלך כמו "אנשים" ו"לא כל מה שקרֵב אליך, קרוב אצלך".
וכפי שאמרתי, אם תרצה אשמח לשוב ולהתראות.
שחר יקיר
חטפתי ורטיגו מארוס המתרומם כשחף ויורד כגל
מקסים מקסים ומעורר
ריקי, זה כח המשיכה, הא? לפעמים זה משפיע על שיווי המשקל. שמח שהתעוררת מהארוס.
🙂
ואם הארוס נולד מן הכאוס (לפי גרסת הסיודוס), גם ה"ורטיגו" הזה נולד מכאוס. רק שהייתי צריך לזרוע בו קצת סדר. לא קל. כמו לאלף נמר.
🙂
שורות נהדרות שאהבתי:
לְאֱסוֹף רַעַד מִגּוּף אֶחָד
הָיִיתִי עֵר. אֲבָל לִבִּי יָשַׁן.
בְּבוֹאִי אֵלֶיךָ אֲנִי גָּל בִּדְמִי יָמָיו
וּבְצֵאתִי גָּל בָּא
בַּיָּמִים.
ועצוב לי ש- מיומן ומאומן, כמו במודעה, כמו אתה מפרסם עצמך וכישוריך. כמו מן מכירה פומבית: פריט 491 מיומן ומאומן בהולכת שולל,שייט בין מסלולים, וכו'
תודה, לוסי.
שחר-מריו שיר יפה, אף כי אני מעדיף את שיריך החופשיים יותר. השיר הזה מעוגל יותר, שלם יותר, מתנגן יותר; אבל מה אני מקשקש, זה עניין של טעם אישי. גם כאן יש שורות יפות מאוד ובוקע רעיון יפה, כמו תמיד. אתה מוכשר, חבר. רני
הו, הו!, רן יגיל,
זה מחזה בלתי רגיל:
לקרוא אותך מפרגן
לשיר "עגול" ו"מתנגן"!
מיד נשמע ניגון כינור;
אתקשר לדורי מנור!
🙂
שיר יפהפה, שחר מריו
סמדר, תודה.
הישראליות של שיריך מכהבי כלפעם מחדש.
דומני כי הם לא היו יכולים להכתב באף מקום אחר. הלשון, ועונות השנה, החגים המהדהדים.
מלך של מילים אתה .
שלומית, איזו מחמאה, יקירתי.
אני מסמיק. בחיי.
עכשיו גרמת לי להתגעגע לירושלים.
🙂
שחר-מריו, איזה שיר! הוליך אותי שולל בקלי קלות. עורר בי הזדהות, הרי אנו גם המרמים וגם המרומים… שיר המוליך שולל טומן בין השורות כמה רבדים.
אגב, באמת היה נעים לפגוש בך, השירים מוליכים שולל גם במובן זה, דמותך האמיתית מחוייכת, ואני ציפיתי למשורר מיוסר…
אסתי, תודה.
ולא צריך להיות משורר בשביל להיות מיוסר, כמו שאפשר להיות תאב-חיים ועדיין לשורר את העקידות הקטנות של החיים.
לצאת, לצאת מהקונספציות, שהאכילו אותנו בהן במשך שנים.
והיה מ-ק-ס-י-ם לפגוש אותך. את קורנת ויפה, אסתי. איך אכתוב על זה שיר?
🙂
הי שחר, דווקא בגלל הקושי שהיה לי להגיב לשיר, החלטתי להגיב…רק שעד שהחלטתי כבר נעלם השיר מהחלון הראשי:),
והקושי הוא בדיוק בגלל הצד האחר של המילים והמיומנות של אנשים "לנשק ספקות מהשפתיים". זה הפחד, ואפשר לקרוא אותו לגובה, ואפשר לשאול מי באמת הוא זה שנמצא שם למעלה כל כך גבוה? האם המיומן בשימוש במילים , או שהוא מרגיש כל כך נמוך ופחד הגבהים שלו הפוך? ואת מי הוא משלה? ברור שבראש ובראשונה את עצמו, אך כן, גם תמימים נופלים בפח כי הוא בהחלט יכול לכשף.
ואני קוראת את השיר משני צדדיי, הפגוע והיכול לפגוע, ושניהם לא נעימים, כך שמבינה ביותר את שרשרת גרוי תגובה, וחושבת שמודעות ל"כשרון" הזה היא המצפן לשמור ולהשמר מהליכה על ציר הכישוף…ואולי אם לא הייתי ננעלת כל כך חזק על הלהטטנות מפן מאוד אישי, הייתי עומדת גם על הלהט שנכלא והלב שישן, אבל אלו מתבקשים מאליהם כהגנה בעת פגיעה. פחד הגבהים מתבהר, והשיר שעמד על קצה הלשון יצא ולקח אותי ל"סבוב" מאוד אישי, כך שהקריאות השונות שציינתי לעצמי מתוך השיר, נשמעו לי פתאום כמו ניחוש עם הכרות.
שחר… האמת היא שאין לי שום בעיה שתוליך אותי שולל
התגעגעתי אז באתי 🙂 🙂 🙂
שחר… האמת היא שאין לי שום בעיה שתוליך אותי שולל
התגעגעתי אז באתי 🙂 🙂 🙂
🙂
סמויה, את יודעת איך ממשיך השיר של הנטאשות…
"חסר לך אדיוט"?
🙂
(תגידי, בִּקרת בחנויות הספרים, סמויה?)
חסר לך אידיוט? חחחח
כן ודאי!
לגבי רוביזנון ספרים, בעל הבית בדיוק כפי שתארת אותו חחח (מספיק היה לי לשוחח עימו בטלפון בשביל להבין… והאמת היא שהשתשעשעתי ממנו מאוד!)
בנסיך הקטן ביקרתי ,המקום פשוט מופלא !!!!!
תודה לך!
סיגל, אני בורטיגו מהניתוח שלך. היה שווה (לי!) לחכות לתגובה שלך, גם אם התמהמהת וגם אם הפוסט הושלך מהחלון הראשי. את מבינה עניין, סיגל (כמו תמיד. אני לא מופתע). צ'מעי, אני לא מכחיש ולא מאשר את פרשנותך (חחח…). גם ככה השיר הזה מכניס אותי ללחץ (לא יודע להסביר. או שמא לא רוצה?)…אמנם כיוונתי לעוד כמה דברים (שלא ציינת! למה לא ציינת? חחח…), אבל מה זה משנה? זה לא מבחן. ובכל מקרה יש לך 100.
:-))
יודעת יודעת שזה לא מבחן, ונעימה לי תגובתך (חוץ מהציון…מה זה 100, אין בונוס?:), השתדלתי לקרוא בה בדיוק כמו שכתבת אותה :).
השיר לא צריך להכניס אותך ללחץ, אם יורשה לי..
מה רע בלשחרר לחצים בשירים מהסוג היפה הזה.
ומי שמתנשא ומעמיד עצמו כמי שלא מתבלבל
ולא הולך שולל אחרי המילים והגלים
ולא סתם מתרגש כמו אחד האדם
שיבושם לו.
סיגל, קיבלת בונוס (תגובה) ממיכל.
ממני יש לך בונוס (בוסה).
🙂