בננות - בלוגים / / המשורר (מבקש את עצתכם)
שחר-מריו מרדכי
  • שחר-מריו מרדכי

    שחר-מריו מרדכי, משורר.   מהגר מצפון הארץ לתל אביב. ללא סל קליטה. מסתדר. מנחה ארועי שירה. הנחה גם בטלוויזיה הישראלית את תכנית הספרות "על המדף". לרייטינג של התכנית אפשר לקרוא "הישרדות", מסתבר. אנליסט ויועץ פוליטי לשגריר בריטניה בישראל. יש מנדט, מתבהר. בעל תואר ראשון בתקשורת ובמדע המדינה ותואר שני במדע המדינה באוניברסיטת חיפה. אפילו טיפח דור סטודנטיאלי, כשלִמֵּד ארבע שנים אודות המערכת הפוליטית הישראלית. התוצאות לא משהו, מתחוור. שיריו, תרגומיו ומאמרי ביקורת פרי עטו נדפסו בכתבי עת שונים, בהם: גג, דקה, הו!, הליקון, זוטא, מטעם, משיב הרוח, עיתון 77, עמדה ושבו, כמו גם במוסף לתרבות וספרות של הארץ, במוסף ספרים של הארץ, במוספי מעריב ומקור ראשון ובאתר המקוון של ידיעות אחרונות, Ynet.   מקום הראשון בתחרות הארצית "שירה על הדרך" לשנת 2010 . ספר שירים, "תולדות העתיד", ראה אור בשנת 2010 בהוצאת אבן חושן.

המשורר (מבקש את עצתכם)

 

 

 

 

בננות ובננים יקרים, אני מפרסם כאן שיר ששלחתי בעבר לשני כתבי עת אהובים עלי, והוא נדחה (אך אל דאגה. הם בחרו שירים אחרים). 
 🙂
חשבתי לנצל "מעבדה" זו כדי לשמוע את דעתכם באשר למקום בו החמצתי את המסר.

סוף שבוע מצוין!

המשורר/ שחר-מריו מרדכי

 

רַק אֶל עַצְמִי לְדַבֵּר יָדַעְתִּי. צַר

לִי מְאד שֶׁאֵינְכֶם מַקְשִׁיבִים.

אֶת כָּל קוֹלִי נָשַׂאתִי בַּשִּׁיר.

אַתֶּם בֶּאֱמֶת לא חַיָּבִים.

 

הוֹ, וַאֶשַּׂא אֶת דְּבָרָי לַשָּׁמַיִם –

מֵאוֹפֶק עַד אוֹפֶק – מְאֻפָּקִים.

עוֹדֶנִי רָעֵב לְאֹזֶן קַשֶּׁבֶת;

עוֹדֶנִי גּוֹבֵהַ לְיַד עֲנָקִים.

 

קוֹל מַלְאָכִי בּוֹכֶה בְּתוֹכִי.

רַק בְּתוֹכִי; לְתוֹכִי; לִבְלִי סוֹף.

יֵשׁ מִנְהָרוֹת לְלא קָצֶה;

יֵשׁ יַמִּים שֶׁאֵין לָהֶם חוֹף.

 

 

53 תגובות

  1. השיר חמוד אך החריזה והמקצב הקליל מטעים גם ההתכתבות עם השיר של רחל ומביאליק לא מוסיפה לו נופך מקורי,הוא שונה משאר שיריך פחות מתוחכם, פחות מעמיק, לא יודעת ,אולי אני טועה, כך מכל מקום נראה לי מקריאה ראשונה, סליחה אם החמצתי, שחר מריו

    • לא החמצת, חנה. נתת לי קריאת כיוון. השיר מדבר בשפת חמד. הדובר בשיר (משורר) עושה שימוש בחריזה ומקצב (וגם נתלה באילנות גבוהים) ויתכן שזה "סייע" להחמצה.

      תודה, חנה.

  2. רות בלומרט

    שחר יקר, רק אל עצמי לדבר ידעתי מול :עודני רעב לאוזן קשבת.
    מצב של סתירה. כנראה של משורר…

    • תודה, רות.

      אכן. הסתירה הזו אצורה בחביון השיר.
      אני לא בטוח שזו הסיבה להחמצת השיר, אבל יתכן שהשיר לא נוסק כי הנקודה הזו לא מובהרת דיה.
      תודה.

  3. ליאור גרנות

    שחר,
    אני חושבת שלא החמצת את המסר, כלומר המסר עובר: בדידותו של המשורר, שנושא את כל קולו כולו בשיר, אבל אין מי שיקשיב לו באמת. הפער הזה בין החשיפה הכל כך גדולה ובין הבדידות הכל כך גדולה מאידך, שמקווה למצוא תשובה בעצם החשיפה, אבל החשיפה רק מעצימה אותה יותר- בדיוק כפי שכתבה רחל, אבל בשיר אחר שלה: " צריחות שצרחתי נואשת, כואבת/ בשעות מצוקה ואבדן/ היו למחרוזת מלים מלבבת/ לספר שירַי הלבן// נגלו חביונות לא גיליתי לרֵעַ/ נחשף החתום בי באש/ ואת תוגתו של הלב הכורע/ יד כל במנוחה תמשש".
    ואולי כאן ההחמצה שלך- בכך שהמסר הוא מסר מוכר (כמו כל דבר שמישהו מאיתנו יכתוב אי פעם, כי הרי הכל כבר נאמר והושר), אבל אתה גם בוחר להעביר אותו בדרך שנשארת מאד צמודה לשיר עמו אתה מתכתב. כלומר, כשאני קראתי את השיר, הרגשתי שאולי אחד הדברים המרכזיים שהוליכו את כתיבתו הוא הניסיון לדבוק בשיר המקורי של רחל,גם בשימוש במלים וביטויים מתוכו וגם במקצב שלו. אני חושבת שאם תכתוב את אותם הדברים שכתבת כאן (שאתה כנראה מרגיש אותם באופן זה או אחר)- בדרך שלך, ותאזור את האומץ להביע אותם בקול הייחודי שלך, במילותיך שלך, במקצב משלך- ולא באמצעות פראפרזה על השיר של רחל- אז תהיה אוזן קשבת (…) כי היא תהיה כרויה לשמוע משהו ייחודי שלך, שעוד לא שמעה.
    מקווה שעזרתי.

  4. גיורא פישר

    עוֹדֶנִי גּוֹבֵהַ לְיַד עֲנָקִים.

    לפי הבנתי, זה מרכז השיר שהוא הומאז' לשירים הארס פואטיים של "הגדולים".
    הסיבה לדחיה נובעת לטעמי מכך שאיפה שהוא בדרך במקום הומאז', הקולאז' נראה כפרודיה על..
    או במילים אחרות: הרעיון (או המסר ,כפי שאתה מכנה אותו) גבר על השיר.

    • אאוץ', גיורא. "הקולאז' הפך לפרודיה".
      אם כך, טוב שהצילו אותי העורכים.
      :))

      תודה, יקירי. תמיד אמרת לי את דעתך ללא כחל ושרק. וזה חשוב לי מאד.

  5. אהוד פדרמן

    שחר, הבעיה עם השיר היא שכל מי שקוראו ישר לוקח אותו למקור של רחל וגם מתחיל לפזם את המנגינה הידועה והשיר שלך הולך לאיבוד עוד בטרם נקרא בגלל שלא ברור למה הוא נכתב ואז מתייחסים אליו כחיקוי לקול אחר וכיומרנות. בנוסף לכך, מי שמגיע לקריאה יותר מעמיקה בשיר מוצא שאין בו איזו אמירה שלא נאמרה בצורה זו או אחרת כבר עשרות אם לא מאות פעמים

    יש לך קול ייחודי משלך ורצוי שתשתמש בו

    • תודה, אהוד.
      נכון. אין פה בשורה חדשה. מצד שני, המטרה לא היתה להמציא את הגלגל. לעיתים די במבע פואטי חדש למסר "ישן". הרי קדמו לנו אבותינו המשוררים. אבל אתה צודק. כנראה נשארתי צמוד למקור. התובנה שלך (ושל קודמיך) מסייעת לי להבין מדוע הלך השיר לאיבוד.

      תודה.

  6. טובה גרטנר

    שחר היקר
    כל הכבוד לך על התנוחה שנתת פה.
    אני על עצמי, לא הייתי מעיזה, אני מגלה כמה שאני גאותנית.
    אני אוהבת את הבית האחרון, הוא שלם בעיניי
    קול מלאכים בוכה בתוכי…
    בבית הזה אתה שר, ומנגן את הפרטי שלך, פונה פנימה אל השבר שלך, אל ההצפה שאינה נותנת מנח, כי אין לה חוף.
    להתראות
    אלמד מימך
    טובה

    • טובה היקרה,
      נתתי פה תנוחה?
      זה לא אתר פורנו. זה אתר בננות. (אם כי שמעתי שיש קשר בין בננות לפורנו בתאילנד).

      🙂

      ועכשיו ברצינות:
      תשמעי, משוררים רבים לוקים באגו נפוח מרוב חשיבות עצמית. אבל זה בדיוק מה שמונע למידה, הפקת לקחים וצמיחה אישית. אני רוצה לצמוח. לכן אני לא מתבייש בכך ששיר שלי נדחה. אני לומד מזה. הנה, קיבלתי ממך תובנה חשובה לגבי הבית השלישי והניגון שבו. צמחתי.
      (ואת מתוקה. תודה!)

  7. שחר, אני לא מבינה הרבה אך מרגישה שזה שיר נפלא. כן, משוחח עם עולמות אחרים ולא צרים כנמלים, אבל עדיין מחדש באמירה אישית.
    בקטנה- הייתי מחליפה את ה"סוף" "בחוף". כלומר:
    "רַק בְּתוֹכִי; לְתוֹכִי; לִבְלִי חוֹף.
    יֵשׁ יַמִּים שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף."

    • תמי, בחייך. קראתי כמה תגובות שלך. ואת מבינה הרבה (ובכלל, איך אני יכול להגיד ההיפך, כשאת אומרת שהשיר נפלא).
      :))))

      וברצינות, השיר לא נפלא. הוא טעון שינויים. אבל מסכים איתך שיש בו אמירה, שחבל לגנוז אותה. ואני אעבוד עליו, ואולי "אציל" אותו.

      תודה.

  8. אל תוותר על השיר, הבית השני מצוין בעיני, יש בו את הקול שלך עם הרמז"גובה ליד ענקים" לדעתי תתחיל מהבית הזה, לאן שיוביל, סומכת עליה המילים הרי בתוכך חכמות ורגישות תמיד.

    • חני, תודה. לא חושב שהמילים שלי חכמות ורגישות תמיד (תשאלי אנשים שמכירים אותי. חח…) אבל מבחינה לירית, איזו מחמאה נתת לי. בחיי שאני מסמיק מהצד הזה של המסך.

      תכננתי לגנוז את השיר. להקפיא.
      אבל לא אוותר עליו.
      בבית השני אשמור על שתי השורות האחרונות, אבל נראה לי (בהתאם להצעת העריכה של חני.ש.) שהשתיים הראשונות מיותרות.

  9. שחר יקירי, באריכות:
    אני חושב שהשיר עמוק ויפה. תראה, הוא בנוי כפרפראזה על שירה של רחל, אבל הוא בנוי כך בשני מישורים:
    א. במישור הרעיוני, הוא בא לנגד את אמירתך לאמירתה של רחל. לטעמי, אמירתך בשיר למעשה פורצת את המקורית ומעתיקה את תימת הצמצום ממושא השירה (רק על עצמי)אל הלוואי שלה, אל ההקשבה לה (רק אל עצמי).
    ב. שנית, במישור הצורני. אתה משתמש בצורת הכתיבה של רחל, פחות או יותר (מבנה בית, פרוזודיה), אבל גם מוסיף מעט מן הפאתוס שלה, מן הסמנטיקה שלה.
    איני יודע מדוע דחו את השיר שלך, וזה לא באמת מה שחשוב. החלוקה הנ"ל לשתיים חשובה לעניין כיוון שהיא לדעתי בדיוק הדילמא: מצד אחד אתה מביע מציאות שאני מאוד אוהב, מתחבר ומעריך. אתה מדבר על מתוך גרון של משורר שמרגיש בִּגדוֹלוֹת ואני הראשון שאחתום על זה, אני שותף לכך ומי כמוך יודע. אבל, הדרך שבה אתה אומר זאת – אולי היא מה שהפריע, כיוון שנוצר פער בין המסר לאופן אמירתו. מרגע שאימצת את אופיה הפואטי של רחל בשיר, השאלה היא האם הצלחת להביע שם גם את מילותיך שלך. לכך רק אתה יכול לענות.
    הרי יש לך קול משלך, אבל נדמה שאתה עדיין מתכתב עם קולות רבים וגם מתנסה במסגרות ביטוי שונות. בכל מקרה, יכולתך לאמץ קול ולקנות פואטיקה מרשימה מאוד.
    לדעתי, המסר ברור, חד ובעיקר – חשוב מאוד בעיניי. ליריקה בצורה המיטבית שלה. זהו. חן.

    • חן, הייתי צריך לקרוא את תגובתך פעמיים (ולאט) כדי להבין.
      🙂
      יא חוקר מח שכמוך, המח שלי לא יהיה המבריק ביותר שתחקור. מסתמן.
      🙂

      במישור הרעיוני – צדקת.
      במישור הצורני – צדקת גם.
      הניגוד בין המישור הרעיוני שלי לשלה במקביל להלימה בין המישור הצורני שלי לשלה – הם, אולי, שורש הבעיה.

      הייתי זקוק לחוקר מח כדי להבין.
      (אגב, היו דברים שכתבת, והבהילו אותי).

      בכל מקרה, בשורה התחתונה: יש הלימה מושלמת בין שמך לאישיותך. גם במישור הרעיוני וגם במישור הצורני.

      • אויש, שאתה חמוד…
        ולי דווקא נראה שהמוח שלך מבריק הרבה מאוד, ממש כמו הלב שלך.
        אבל מה הבהיל אותך בדבריי?? לא התכוונתי! 🙂

  10. איריס קובליו

    שחר, אהבתי את הבית השלישי. ממנו ניתן לבנות שיר עם קולך היחודי.

  11. דפנה שחורי

    שחר שלוש הפעמים שאתה חוזר על המילה בתוכי ממש כמו חדרו לתוכי

    הבית האחרון נועל בתהום מצמרר את השיר

  12. מותר להיות דוגרי? גם אני לא מתה על השיר הזה ש"מ המתוק. הוא הרבה פחות חזק משירים אחרים שלך שקראתי. יש בו סוג של נמיכות רוח כלפי השיר של רחל. זה לא רע לעשות הומאז'ים, אבל כאן זה נראה מין משחק כזה.

    הבית השלישי, אגב, הכי טוב.

  13. חני שטרנברג

    מה דעתך, שחר- מריו, על האפשרות הזאת?

    המשורר/ שחר-מריו מרדכי

    רַק אֶל עַצְמִי לְדַבֵּר יָדַעְתִּי. צַר

    לִי מְאד שֶׁאֵינְכֶם מַקְשִׁיבִים.

    עוֹדֶנִי רָעֵב לְאֹזֶן קַשֶּׁבֶת;

    עוֹדֶנִי גּוֹבֵהַ לְיַד עֲנָקִים.

    קוֹל מַלְאָכִי בּוֹכֶה בְּתוֹכִי.

    רַק בְּתוֹכִי; לְתוֹכִי; לִבְלִי סוֹף.

    יֵשׁ מִנְהָרוֹת לְלא קָצֶה;

    יֵשׁ יַמִּים שֶׁאֵין לָהֶם חוֹף.

    ***

    נראה לי שבאופן הזה השיר בהחלט נוסק. בכל אופן לתוך לבי.

  14. הבית האחרון חזק מאוד ומייצג לדעתי את קולך הכל כך ייחודי.
    קטונתי מלהעביר ביקורת על שני הבתים הראשונים, מכיוון שבדידות תמיד מכמירת לב בעיני – גם אם נתלים ב"אילנות גבוהים."

  15. רונית בר-לביא

    לי אין עצות ליריות, שחר.

    אבל אהבתי מאד את המחווה והואריאציה הקצת סאטירית הזו,

    מבחינתי כמעט כל שיר של משורר שבעצם תלוי בקהל הקוראים שלו ורוצה להיקרא, רוצה מאד להיקרא,

    בעצם אומר בדיוק את השורות הללו,
    ככה מאחורי הקלעים :))

    וממש לא משנה מה הטקסט הגלוי …

    • שטויות. יש לך או אין לך עצות ליריות.
      הרי יש לך תובנה מדוייקת.
      🙂

      תודה.

      • רונית בר-לביא

        זה באמת יש לי :))

        שחרמריו,
        כתבת שאתה מגיח לירושלים באורח קבע,
        אחת ל..

        אז כתבתי לך שאתה מוזמן ליצור קשר
        ולאכול עוגה אחרת
        שאין לי ניחוש איך תצא עדיין…

        • 🙂
          אני בירושלים ביום ראשון, ה – 15 בפברואר. אכתוב לך באי-מייל פרטי באילו שעות אהיה זמין.

          רציתי לכתוב שתתחילי לאפות, אבל מישהי כבר האשימה אותי כאן בשוביניזם, אז אנצור לשוני (ואוסיף שאני אשטוף את הכלים).

          🙂

          • רונית בר-לביא

            כן, אנחנו כאן רגישות כנראה לשוביניזם.

            אפילו ה"שטויות" שלך הקפיץ אותי לרגע ..

            ככה זה אמניות שמאלניות 🙂

  16. ש"מ
    ביד זדונה ובוטחת:)יד שאינה מתבדחת אני מצרף את קולי לאוהבי הבית השלישי.

  17. תלמה פרויד

    שחר, יכול להיות שהשיר נדחה מפני שברובו (2 בתים ראשונים) הוא נתפס כאירוני, על גבול הפארודיה על שירה של רחל, ורחל כנראה נתפסת כאייקון ש'אסור לגעת' בו בנימה כזו – ולכן אולי אף אינטואיטיבית יש איזו תחושה של חוסר נחת מן השיר שלך.
    "יש ימים שאין להם חוף' מהדהד לי את 'חופים הם לפעמים געגועים…". ולך?

    • תלמה, תודה.
      וברוכה הבאה לבלוגייה!

      עם שם משפחה כמו שלך, איני יכול שלא לזקוף אזניי ולהקשיב היטב לדברייך.
      🙂

      ונדמה לי שיש משהו בדברייך. כלומר, השיר אכן מסתמן כפארודי בתחילה ואט אט שט לעבר זמר נוגה יותר. ויתכן שהמעבר לקוי משהו. ולגבי שאלתך, לא חשבתי על נתן יונתן (הוא גם לא נמצא בשורש נשמתי). זו היתה התכתבות עם הסיומת של שירה של רחל: "למה קראתם לי, חופי הפלא? למה כזבתם, אורות רחוקים?" אגב, אלה שתי שורות שנצרבו בתודעתי מאז היותי ילד, ואני מוצא את השפעתן עלי גם במקומות אחרים. כתבתי כליל סונטות (שראה אור ב"הו!" 7. אולי אעלה אותו לבלוג בהזדמנות), שינק השראה, ביו היתר, משתי השורות הללו של רחל.

      • תלמה פרויד

        תודה שחר על ברכתך. שמחה שאתה מקשיב לי (וקשוב) ומקווה שלא רק בשל שם המשפחה… 🙂
        אני יכולה מאוד להבין מדוע השורות שהזכרת, של רחל, נצרבו בתודעתך. הן טעונות ומוליכות הרחק.
        "יש ימים שאין להם חוף" היא שורה יפה. אהבתי את כפל המשמעות של 'ימים'.

  18. אהבתי איך מתנגן, החיוך והעצב.
    עוֹדֶנִי גּוֹבֵהַ לְיַד עֲנָקִים- הוא כזה משפט אופטימי, יש לאן לגדול וזה קורה! אז למה בוכה ?
    וכאופטימיסטית חסרת תקנה גם בימים שאין להם סוף, ויש הברה כאלה, אני מודיעה : אין מנהרות ללא קצה !

  19. אתה לא משורר. חבל על הטירחה. אתה גס ונפוח מדי. בוודאי יש לך פרנסה אחרת. נקה ידיך מדיו ואמור את האמת.

    • מי זה עולב בשחר-מריו מרדכי יקיר נפשי, מחמל לבי, בשעה מאוחרת זו ללא רַחֵם. בן נעוות המרדות שכמותך. אראה לך מזה, קנאי לילי נטול שינה. קח נומבון והירגע. אפילו אילן ברקוביץ' ירום הודו סבור ששחר-מריו משורר מצוין, ואם הוא סבור כך, מה נאמר אנחנו? אבל יותר מכול תעיד שירתו היפה של שחר-מריו מרדכי על דברי ההבל ורעות הרוח שנאמרו כאן. הנה היא במלוא יפעתה, אני אולי מליצי בשעה זו, אבל לא ציני. מרובע מקסים משלו. שווה ציטוט:

      וְחושֶׁךְ עַל פָּנַי. תְּהוֹם…/שַחַר-מַרְיוֹ מָרְדְּכַי

      חָשַׁבְתִּי כִּי אֲנִי עָשׂוּי שֶׁמֶשׁ;

      אַךְ בְּגוּפִי זוֹרֵם לָיְלָה, וְאֵלָיו לִבִּי קָשׁוּב.

      עַל-כֵּן כָּל יוֹם אֶנְצוֹר אֶת לֵיל אֶמֶשׁ;

      כִּי מִלָּיְלָה אֲנִי, וְאֶל לֵילִי אָשׁוּב.

      (נדפס במוסף לתרבות וספרות של "הארץ", 20 ביולי 2001)

      ויש עוד כאלה.

      אל תיפול ברוחך שחר-מריו הנאה והאמיץ במשוררים. אני מוכן לקחת התחייבות כאן קבל עם ובננות, שאם לא יימצא מו"ל ראוי לספרך הבא, הרי שאני מבקש להיות מו"לו. ורק שלא תקרה תקלה ויתקיים בנו הכתוב: בא למו"ל ויצא נימול.

      לילה טוב לכל הערפדים והטרולים. רני.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשחר-מריו מרדכי