בננות - בלוגים / / מבוא לאסטרטגיה ודיפלומטיה במזרח התיכון
שחר-מריו מרדכי
  • שחר-מריו מרדכי

    שחר-מריו מרדכי, משורר.   מהגר מצפון הארץ לתל אביב. ללא סל קליטה. מסתדר. מנחה ארועי שירה. הנחה גם בטלוויזיה הישראלית את תכנית הספרות "על המדף". לרייטינג של התכנית אפשר לקרוא "הישרדות", מסתבר. אנליסט ויועץ פוליטי לשגריר בריטניה בישראל. יש מנדט, מתבהר. בעל תואר ראשון בתקשורת ובמדע המדינה ותואר שני במדע המדינה באוניברסיטת חיפה. אפילו טיפח דור סטודנטיאלי, כשלִמֵּד ארבע שנים אודות המערכת הפוליטית הישראלית. התוצאות לא משהו, מתחוור. שיריו, תרגומיו ומאמרי ביקורת פרי עטו נדפסו בכתבי עת שונים, בהם: גג, דקה, הו!, הליקון, זוטא, מטעם, משיב הרוח, עיתון 77, עמדה ושבו, כמו גם במוסף לתרבות וספרות של הארץ, במוסף ספרים של הארץ, במוספי מעריב ומקור ראשון ובאתר המקוון של ידיעות אחרונות, Ynet.   מקום הראשון בתחרות הארצית "שירה על הדרך" לשנת 2010 . ספר שירים, "תולדות העתיד", ראה אור בשנת 2010 בהוצאת אבן חושן.

מבוא לאסטרטגיה ודיפלומטיה במזרח התיכון

 

 

 

מבוא לאסטרטגיה ודיפלומטיה במזרח התיכון/ שחר-מריו מרדכי

 

עִם רֶדֶת עֶרֶב מְפַהֶקֶת חֵיפָה מִפֶּה לְפֶה

וְעוֹד לִפְנֵי הַשַּׁחַר, עוֹלֶה בָּה

נִיחוֹחַ קָפֶה:

 

הֶרְגֶלִים שֶׁל עִיר.

 

הִתְרַגַּלְתִּי

בְּקִרְבָתָהּ לָלֶכֶת לִישׁוֹן,

לַחְלוֹם עַל נְבִיאֵי בַּעַל שְׁחוּטִים

בַּקִּישׁוֹן –

 

הַרְתָּעָה מוּל צִּידוֹן.

 

בַּבּוֹקֶר אֲנִי מִתְפַּהֵק בַּמִּישׁוֹר שֶׁל הַתַּחְתִית

שׁוֹתֶה קָפֶה וְעוֹלֶה בַּסּוּזוּקִי סְוִויפְטְ

שֶׁל אָבִי

(כְּמוֹ בְּרֶכֶב-אֵשׁ אֶל ראשׁ הַכַּרְמֵל)

לִלְמוֹד מַדַע הַמְדִינָה בְּמִגְדָּל הַשֵּׁן שֶׁל

אֵלִיָהוּ. הַנָּבִיא.

 

בָּה בָּעֵת בְּדֶרֶךְ הַיָּם עוֹלָה עָב,

קְטָנָה כְּכַף אִישׁ;

גַּם הַכָּרְמֵל מְכַוֵּון עָנָפַיו

בְּעֶמְדַת יוֹרֶה לְהַרְעִישׁ

 

וְאָכֵן, הַשֵּׁרוּת הַמֶּטֶאוֹרוֹלוֹגִי מְנַבֵּא מָטָח

בְּדָּמֶשֶׂק, צִידוֹן וְחֵיפָה –  עַל מַפַּת

תָּיָרוּת הַנְּבוּאָה שֶׁל אֵלִיָהוּ.

מוּל צִיר עָזָה-טֶהֶרָן צוֹפֶה הפָּרְשָׁן

עלִיַת מֶמְשֶׁלֶת בָּרָק-נְתַנְיָהוּ;

וְהַכָּתוּב חוֹזֶה שֶׁתִּפָּתַח סְעָרָה מִצָּפוֹן.

מִסְתַּבֵּר שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עָלִיָה מִצִּידוֹן

בְּנִישׂוּאִין פּוֹלִיטִיים כְּמוֹ אִיזֶבֶל וְאָחְאָב

וְאֶפְשָׁר בְּקַטְיוּשָׁה.

יֵשׁ לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁגַּם לְבֵּירוּת זֶה יִכְאַב

בִּגְלָל שֶׁיִּרוּ שַׁם.

 

עַכְשָׁו נִיצַת הַכַּרְמֶל בַּבָּרָק

בְּצִיפִּיָה לְקוֹל הָמוֹן הַגֶּשֶׁם

 

כְּשֶׁיַּגִיעַ אָבִיב, אֲצַפֶּה לְאֵלִיָהוּ בְּבֵיִת סָבִי,

שֶׁעָלָה מֵעִירָאק. בְּלִי פְּרוֹפֶסוּרָה

הוּא הוֹגֶה שֶׁ:

אֶפְשָׁר לְהַגִיעַ לְחֵיפָה מִבַּגְדָד

בְּצִינוֹר נֶפְטְ וְאֶפְשֶׁר גַּם בִּסְקָאד,

(כְּמוֹ רֶכֶב-אֵשׁ בִּסְעָרָה מִשָּׁמַיִם).

וְעַד שֶׁיִּשְׁתֶה אֶלִיָהוּ מֵהַיָּיִן,

וְעַל צִיר בַּגְדָד-חֵיפָה יִנְהַר זָהָב שָׁחוֹר;

אֵין נְבִיאֵי הָהָר כִּנְבִיאֵי הַמִּישׁוֹר.

 

 

 

 

63 תגובות

  1. שיר מרגש בשבילי, שגדלתי בחיפה בדרך הים

    תמיד היה נדמה לי שהענן עולה בואדי מתחת לבית והגשם מתחיל אצלנו מעל הבית.

    ואליהו במערה, והנשים מדליקות לו נרות.

    • לכל הבננות והבננים, תודה!
      קראתי את תגובותיכם (קריאה מהירה), וחייכתם אותי מאד. כולכם!
      תודה.

      אני במסע דילוגים ביו מחוזות שונים (מאמש ועד מחר), ועכשיו בדרך למפגש רעים ומשם למסיבה, כך שאקרא בהנאה ולעומק את תגובותיכם מחר (בעזרת השם), ואגיב (וגם זה תלוי במצב ההנג-אובר-חמרמורת שלי מחר).
      🙂
      שבת שלום לכולכם, יקרים שלי מאד.

    • ענת, תודה.
      מחמאה גדולה נתת לי. אם השיר מרגש חיפאית (במקור), אזי השיר הצליח להעביר תמונה אותנטית.

      ולמה "נדמה"? הענן באמת עולה בואדי מתחת לבית.
      🙂

  2. כשחיפה מפהקת אצלנו נושבת רוח פרצים.
    והשיר מלא פרצים ופרצות, אבל איכשהו משרה עלי מין פיוט אופטימי. וזה המון.
    נשיקות. כן, המון נשיקות. יוסי

    • כן, אני חושב שהמטרה היתה לדלג בין המאיים ופסימי לבין המרגיע והאופטימי.
      אולי בסיוע הקריצות ההומוריסטיות בשיר.

      נשיקות בחזרה (והשארתי לך הוראות איתות בתערוכה הקבוצתית).

  3. אסטרטגיה משובחת של יין, אמונה וזהב אנושי.

  4. כי מצפון יפתח הפיהוק 🙂
    שחרמריו יקר זה לא רק מבוא זה ממש סמינר , אוהבת את השיר
    ועל הגשם שאתה מרגיש תוכל לספר לי פעם באוניברסיטה 🙂

  5. שחר. השיר נותן לחיפה ןלכרמל
    מיקום של כבוד והלל.
    רומנטי משהו לעלות בסערה השמימה
    במרכבת אש של אליהו הנביא.
    המזרח התיכון נכון תמיד לאסטרטגיה ודיפלומטיה.
    בבחירות הפוליטיות מעטים אנשי הרוח והעט
    לכן מי שנבחר בוחר לעשות רוח מעת לעת.
    מסכימה איתך שאין נביאי ההר כנביאי המישור.
    כך גם המשוררים ההרריים שונים מהמישוריים.

    • מיכל, "כבוד והלל לחיפה והכרמל". קניתי.
      לפני שנים (אולי שנה לפני מותו) נפגשתי עם יעקב אורלנד בדירתו החיפאית (על הכרמל), והוא סיפר לי כמה התחרט שעזב את המרכז (עם אשתו) ועבר לחיפה כהיענות לקריאתו של אבא חושי. עד היום אני חושב על דבריו. אני מאוהב בחיפה, אבל האם אני מסוגל לעזוב את ת"א למענה?

  6. שחר, "עב" זה לא זכר?

    • וְאִם-יִשְׁאַל הַמַּלְאָךְ

      בְּנִי, נִשְׁמָתְךָ אַיֶּהָ? –

      "שׁוּט בָּעוֹלָם, בַּקְּשֶׁנָּה, מַלְאָכִי!

      יֵשׁ בָּעוֹלָם כְּפָר שַׁאֲנָן, מֻקָּף חוֹמַת יְעָרִים,

      וְלַכְּפָר רְקִיעַ תְּכֵלֶת, בְּלִי מְצָרִים רָקִיעַ,

      וְלִרְקִיעַ הַתְּכֵלֶת בַּת-יְחִידָה בְאֶמְצַע:

      עָב יְחִידָה, לְבָנָה וּקְטַנָּה.

      וּבְצָהֳרֵי יוֹם קַיִץ בָּדָד שִׂחֶק-שָׁם יָלֶד,

      יֶלֶד עָזוּב לְנַפְשׁוֹ, רַךְ וְיָחִיד וְחוֹלֵם –

      וַאֲנִי הוּא הַיֶּלֶד, מַלְאָכִי.

      פַּעַם אַחַת הִתְעַלֵּף כָּל-הָעוֹלָם וַיִּשְׁתֹּק,

      וּשְׁתֵּי עֵינֵי הַיֶּלֶד הַשָּׁמַיְמָה נִמְשָׁכוּ,

      וַיִּרְאֶנָּה, הַיְחִידָה, הַזַּכָּה, הַבְּרוּרָה,

      וְנַפְשׁוֹ יָצְאָה בִרְאוֹתוֹ, כְּצֵאת יוֹנָה מִשּׁוֹבְכָהּ,

      אֶל הָעָב הַנֶּחְמָדָה."

      – וַתִּמּוֹג? –

      למגיב האלמוני הנה תשובה מתוך שירו של המשורר הלאומי שלנו אשר ידע עברית – "אם ישאל המלאך" לחיים נחמן ביאליק. התשובה מצויה בבית הראשון של השיר. יש לי הרגשה כי שחר-מריו כיוון לשירו של ביאליק. רני.

      • ותמוג? ותיבש? ותחנַק?

        "לא, פרפרה ותשורר, מלאכי!…
        שונים היו השירים: על עב קטנה ובהירה, עלי קרן הזהב ועלי דמעה מזהירה, עלי ציציות פסולות…"

        רני, תשובה מצויינת.
        וכן, השיר של ביאליק הדהד אצלי במודע בעת כתיבת השיר, אולם – כפי שהעירו גיורא וריקי – את העב הזו שאלתי מהדיאלוג בין אליהו הנביא לנערו.

    • השיר המדלג באופן אלגנטי בין עבר היסטורי והווה, משובץ בארמזים מתוך סיפורי אליהו. מדובר בארמז מתוך סיפור אליהו ונביאי הבעל על הר הכרמל ושחיטת נביאי הבעל בנחל קישון. הארמז הוא ממלכים א' י"ח 44 "ויהי בשביעית ויאמר הנה עב קטנה ככף איש עולה מים"

      • גיורא, יא מורה לתנ"ך שכמוך.
        🙂

        נכון. לא רק את "הנה עב קטנה ככף איש עולה מים" שאלתי משם (מלכים א', פרק י"ח). גם את "עלה אל ראש הכרמל" וגם את "קול המון הגשם". גם נביאי הבעל נשחטים בקישון באותו פרק. ובכלל שאלתי מאליהו את מדבר דמשק, את צידון ואיזבל ואחאב ואת העליה בסערה השמיימה. יש בשיר (ובפרקי אליהו) הרבה עליות, הרבה דיפלומטיה והרבה טקטיקות ואסטרטגיה.

        להבדיל מכל הפרופסורים שעושים הסבה לפוליטיקה (ונכשלים כשלון חרוץ), אליהו (כמו סבי) לא נזקקו לתארים אקדמיים כדי להבין פוליטיקה או לעשות אותה.

    • עב זה אמנם זכר
      אך גם ביאליק וגם זך משתמשים בנקבה
      לזה יקרא "חירות המשורר"

      • בבדיקה נוספת מצאתי ש-עב : גם בלשון זכר וגם בנקבה
        במלכים א יח פסוק 44 נאמר :"הנה עב קטנה ככף איש "

        • ריקי, איחרת. גיורא גילה לפנייך!

        • ריקי, נכון. עב – גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה (כמו דרך או רוח או מטבע או שמש ועוד).

          על ביאליק, כפי שכתבתי לרן יגיל, חשבתי במודע בעת כתיבת השיר. אבל עב נתן-זכית לא עולה בזכרוני. היכן יש לזך עב נקבית?

          אגב, אפילו "ענן" (זכר מובהק) – המירו אותו המקורות לנקבה, כפי שמסביר יפה מוישלה בחלק ג' של סיורו בסטודיו של הקב"ה.

          • ראיתי צפור / נתן זך
            ראיתי צפור לבנה בלילה השחור
            וידעתי כי קרוב לכבות
            אור עיני בלילה השחור

            ראיתי עב קטנה ככף יד איש
            וידעתי כי את הגשם שאני מרגיש
            עוד לא הצלחתי לספר לאיש

            ראיתי עלה אשר נפל אשר נופל
            הזמן קצר אני איני קובל

          • כמובן!

            נשגב מבינתי כיצד העב של ביאליק ("ואם ישאל המלאך") ושל אליהו (מלכים א', י"ח) נחרתו היטב בזכרוני, בעוד השיר הנפלא הזה (ואחרים) של זך נצרב בי מבלי ששמתי לב לעב, שהוא עצמו שאל ממלכים א'.

            ובמחשבה שנייה – לא נשגב מבינתי. זו עוד הוכחה בעבורי כיצד למדתי לאהוב את זך בבגרותי המאוחרת, אבל מה שלא "הזרקתי" לוריד בילדות ובנערות לא קנה אחיזה בשורש נשמתי.

  7. שחרק'ה,
    בין אם פוליטי, בין אם מדיני, בין אם קפה ונפט ובין אם אליהו וההר, השיר משומה דווקא מאוד מרגיע אותי. יש בו דוק של געגוע רך, יש בו משום נופיה הפנימיים של הרומנטי, אבל לא בדיוק, אלא גישום נפשי דק יותר.
    ומה באמת ההבדל בין נביאי ההר לנביאי המישור? לאלייהויים פתרונים? 🙂

    • חן, כפי שכתבתי ליוסי, אני חושב שהמטרה היתה לדלג בין המאיים והפסימי לבין המרגיע והאופטימי.

      ולא מפתיע אותי שאתה נע על הסקאלה לכיוון הרגיעה, הגעגוע הרך, הרומנטי וה"גישום הנפשי". זה הולם אותך, יקירי.

      ובאשר לשאלתך, כל עוד מלחמה ולא שלום כאן, תמיד יהיו נביאי זעם ונביאי נחמה, נביאי אמת ונביאי שקר, נביאי הר ונביאי מישור, והם לא יראו עין בעין.

      אבל אפשר, אם תרצה, לעשות קונקרטיזציה ממשית להר מסוים (רמת הגולן? או הרי השומרון – הר גריזים והר עיבל – הלוכדים בתוכם את שכם. או אולי הרי יהודה? הר בעל חצור והר חברון?). אך אין צורך בקונקרטיזציה. הבט סביב. יש לך ציר מתון מול ציר קיצוני במזרח התיכון. אל מול קהיר וריאד ורבת עמון וירושלים ורמאללה והכוחות השפויים בביירות (נכון להיום, ולא רק לגבי ביירות. לגבי כולן) ניצבות טהרן ודמשק וביירות הדרומית (הדאחייה) ועזה. ובגדד אנה באה? תלוי מה יעלה בגורלה מרגע שאובמה יסיג את חיילי ארה"ב. יתכן וטהרן תשלח גרורות לבגדד, כפי שהיא עושה היום בבצרה. וכפי שהיא לוטשת עיניה למוסול הכורדית.

  8. אני אוהבת פה את חמרי הגלם. ארועים ספציפיים מעכשו ומאז, בחלקם ניסיתי גם אני לעשות משהו… יפה!

  9. שחר-מריו. שיר יפה הרבה זמן לא ראיתי מישהו שאורֵג את האקטואלי-פוליטי-מדיני עם האישי כל כך בצורה מוצלחת ועם איזושהי קריצה הומוריסטית. צריך גם לציין שהשיר הוא מאוד חזותי כפי שציינה ענת פרי. אתה ממש רואה את הסביבה, האזור, לנגד עיניך.

    • רני, שמת את האצבע על העיקר. שעטנז של האקטואלי-פוליטי-מדיני עם האישי. ובמעטפת של הומור ושל "אין חדש תחת השמש". וזה משמח אותי לגלות, שהמארג עלה בידי. אורג-אורג, אבל גם עורג לתגובות כמו שלך.

      תודה!

  10. סיפור יפה אתה מספר ש"מ.

  11. תמיד לימדו אותי שחיפה עיר מיוחדת:
    שאנשיה מנומסים יותר מבכל מקום אחר,
    שהיא הולכת לישון בשבע וחצי בערב
    ושהרחובות בה נקיים להפליא.

    עכשיו מסתבר שיש בה גם כוחות על-טבעיים, מרכבות אש ועבים שבאים מהים ומטיחים בה ערבוביה אופסימיסטית (כדברי אמיל חביבי החיפאי).

    יפה ושובה כתבת!

    • חנוך!

      אהבתי (מאד) את התגובה שלך. היא ממש המשך ישיר לנקודת המבט האירונית והאוהדת שניסיתי לשוות לשירי.
      ואכן, האופסימיזם של חביבי הולם כאן מאד.

      שובה ושווה תגובתך.

  12. חני שטרנברג

    את קורס המבוא הזה סיימתי בהצלחה!
    אהבתי מאוד את השזירות של העבר ההווה והעתיד, ואת שזירת היומיומי בנפלא ובנבואי. שיר קוסמי- יומיומי עם קריצה הומוריסטית.

    • תודה, חני.
      ממני יש לך דיפלומה.
      🙂

      (הבוקר הייתי בחיפה, ועכשיו אני טס לירושלים, ואולי אשוב עם שיר קוסמי-יומיומי ירושלמי בשבילך).
      🙂

  13. אהוד פדרמן לשחר

    בא לי לשיר, אנחנו שנינו מאותו הכפר
    אתה מהמפרץ ואני מההר….
    יופי של שיר. במיוחד אהבתי את ציר חיפה בגדד ואת צינור הנפט שהייתי הולך עליו בילדותי בנסיון לשמור על שיווי משקל בין מציאות וחלום אודות שלום ואת הסקאד שנפל לא הרחק מביתי ואת אליהו הנביא ומערתו ואת הקשר בין מזג האוויר למצב הפוליטי שהרי את שניהם אפשר לחזות לטווח של ימים וגם בזאת טועים החזאים….. בקיצור, רחב לבי למקרא השיר…

    • אהוד, באחוות רחיפאים!

      צינור הנפט שבה את דמיוני בילדותי, והסקאד שנפל במפרץ (בקניון המפרץ בטרם השמשתו כקניון) הרעיד את חלונות ביתי בהיותי נער בן 16 (לא אשכח זאת), ואליהו הנביא מלווה אותי כמו האבק שמלווה את דליה רביקוביץ (ובאמת לא היה לי אחר), ועונת החורף היא אהבת חיי. בקיצור, רחב לבי למקרא תגובתך.

  14. איריס קובליו

    בָּה בָּעֵת בְּדֶרֶךְ הַיָּם עוֹלָה עָב,
    קְטָנָה כְּכַף אִישׁ;

    גַּם הַכָּרְמֵל מְכַוֵּון עָנָפַיו
    בְּעֶמְדַת יוֹרֶה לְהַרְעִישׁ

    את הגלישה הזו אהבתי במיוחד (זוכר ששלחתי לך פעם?) ואפילו שאתה משתמש בצבעים אחרים, קומפוזיציה שונה, הקונווס הוא אותו קנווס, עליו נרשמת אהבה או יאוש, סודיים ביותר 🙂

    • שלום לך חרטא
      את היא החרא שתמיד צף כמו גושבחלב מקולקל. ואין ספק מי את. ולא פלא שסולקת!

      • אלמוני/ת יקר/ה

        תודה שנחלצת להגנתי מול האלמוני הרע.
        זה מחמם את לבי.
        אם ירדתי לסוף דעתך, עלי לציין שעל אף חילוקי הדעות שהיו לי עם הבלוגרית שכיוונת אליה (כנראה), אני מאמין ששורש נשמתה טוב, ואינני סבור שזאת היא.
        מדובר במשורר שקנאתו גדולה מאד משום ששיריו קטנים מאד, והזין שלו קטן עוד יותר.

  15. טובה גרטנר

    היי שחר
    יש בשיר הזה עושר…. של שבא מבחוץ, ואת הפרטי שלך שמגלה את החוץ,
    מזכיר לי קוביות מזל שמשקשקים וכל פעם יוצא מספר אחר, שהוא השלם של כל השיר שלך
    להתראות טובה

  16. שיא יפה,שכף לשוב אליו , נראה לי שאביך הוא הוגה מעניין והשראה טובה.
    את זה אני אומרת כבת להורים משכילים מידי.
    היום אני חוששת שאני פחות מידי משכילה עבור דור ההמשך.
    אך אולי אותנטית יותר, באם הם מכבדים את זה כמוך.
    שבת – שלום.

    • סליחה, סבך.

      • אביטל, תודה.

        הוריי אינם משכילים אבל מאד חכמים. לעיתים ערכה של חכמת חיים עולה עשרות מונים על חכמת ההשכלה.

        אני לא מזלזל בערכה של השכלה רשמית (תארים וכדומה) אך אני מודע לכך (מתוקף חיי הסטודנטיאליים ותפקידי כמורה באוניברסיטת חיפה משך ארבע שנים) שהשכלה זו היא לרוב סמל סטטוס ולא מהות. לכן, אני מעריך יותר למידה אוטודידקטית, כזו שנובעת מסקרנות אמיתית ומרצון להרחיב אופקים וידע.

        גם סבא וסבתא (משני הצדדים) לא למדו באקדמיה. אבל המטען התרבותי שנשאו עמם לכאן מעיראק ומאיטליה ומיוון (ארצות מושבם) והויית יומם מעבר ים (ובישראל) הקנתה להם השכלה, שאיש אקדמיה לא ירכוש גם אם יחבוש את ספסלי האוניברסיטה מעתה ועד עולם.

  17. יש בשיר מסע בהסטוריה פרטית לאומית ובעיר, כיף לנסוע איתך, שחר מריו

  18. רונית בר-לביא

    אהבתי את הפיהוק והקפה וכל מה שמתלווה.

    וחיפה שלך תמיד קסמה לי,
    כל מה שלא המפעלים וזיהום האוויר.

    יש שם הפאבים הכי מיוחדים בארץ, זה בטוח.

    • רונית, חיפה וירושלים דומות זו לזו במובנים מסוימים (מסוימים בלבד חח…).
      אני חושב שחיי הלילה של ירושלים מאד מזכירים את אלה של חיפה (אם כי עלי לסייג קביעה זו משום שחיי הלילה של ירושלים פחות נגישים לי).

      אבל את בהחלט צודקת. הפאבים של חיפה מיוחדים. או, בעצם: רגילים. כמו שפאבים צריכים להיות. לא מתיפייפים כמו בת"א. ובכלל, האנשים בחיפה ובירושלים יפים יותר, משום שהם טבעיים יותר. אבל מה? מיניים פחת.
      🙂

      • רונית בר-לביא

        יפים אבל לא מיניים ?
        אל תטעה.
        אתה מכיר את הסרטים הבריטיים המאופקים
        על המאה ה 19.

        איכשהו השלולית של כביכול הזימה התל אביבית, לא עושה לי את זה.

        זה כמו שאני אעדיף בית קפה נעים ומאפשר על פני פאב אפלולי עם לוק גיהנומי,
        אבל זה לקח שנים להבין את זה ….

        • כן, רונית. לגבי הפאבים אני איתך לגמרי. מה שנעים ומאפשר מדבר אלי יותר מכל פאב עם לוק גיהינומי (הגדרה יפה).

          אבל לגבי העניין השני, תראי – כולם מיניים (למעט אחוז קטן של א-מיניים), אלא שתל אביב היא עיר מינית מאד. המתח המיני זורם בה ברחובות. תושביה מודעים למשחקי המיניות, ומתנהלים בהתאם. צֵיד העיניים הפך לדרגת אמנות בת"א. זה לא קיים ככה בחיפה (ביליתי בה שנים) ובירושלים (אני עולה לעירך אחת לשבועיים. כל יום ראשון. ולעיתים, במסגרת העבודה, גם בימים אחרים. עוד אפשר לנגוס בפרוסת העוגה הלא סטודנטיאלית שלך…). אז אני יודע על מה אני מדבר.

          לגבי מה עדיך, זה עניין של טעם. על זה אין מה לדבר.

          • רונית בר-לביא

            אני יודעת לגבי ציד העיניים …
            תמיד נדהמתי.
            איך שיורדים בארלוזורוב מהאוטובוס …
            ישר בחורים.
            ועוד צעירים ונראים טוב.
            וחילוניים.
            זה תמיד היה הלם.

            לא ידעתי שאתה כל כך הרבה בירושלים.
            צור קשר וניפגש בשמחה.
            (אל תשאל, העוגה ההיא עוד לא נגמרה …
            כי כולם למרבה הצער קראו את הפוסט ההוא ואף אחד לא מסכים לאכול ממנה עכשיו …)
            :)))))))))

            ואגב,
            אתה מוזמן לפוסט שלי עצמו על הים.

  19. יפה היא חיפה, לולא הפורונקל על ההר, הייתה יפה יותר. שילוב נהדר של חומרים. שכולם כורעים וכנועים לנקודה הפנימית האישית. אפשר לעזוב את חיפה, אך חיפה נשארת מיוחדת בנפש אוהביה. ועין חדה ורגישה ואירונית לך שחר-מריו.

  20. מירי פליישר

    תמונה בתנועה של זמן וחלל מהעיר שכה אהבתי . בשבילי היא מרכז הייקום כמו בשיר נהדר זה

    • תודה, מירי.

      יש דברים שרק קורא/ת חיצוני/ת יכול/ה להעניק ליוצר. "תמונה בתנועה של זמן וחלל מהעיר שכה אהבתי". נפלא, מירי. ונכון. אבל למה "אהבתי"? אפשר להמשיך לאהוב.

      ובכלל, התקבצו לי כאן הגדרות יפות כל-כך לשיר הזה. תודה לכולן ולכולם.

  21. בתחרות שבין אליהו לסב, ינצח תמיד הנביא מהמישור, כי הוא פרקטי ורגליו נטועות בגשם ובקפה ובעיר המפהקת, בלי מרכבות אש ונביאי בעל ונאס"א מקראי. השיר פותח שלל מפות ססגוניות ונחוצים לו קירות רחבים – מפה סינופטית, ומפה טופוגרפית, מפת דרכים ומפה מקראית, מפת קפה אסטרולוגית ומפת נבואה תיירותית, מפה מדינית ומפה גיאולוגית, מפה כלכלית ומפת מאזן הנשק במזרח התיכון. פיספסתי משהו?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשחר-מריו מרדכי