בננות - בלוגים / / פרדס רימונים
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

פרדס רימונים

 

 

 
השיר נכתב ב2006 יראה אור בספר: "נהרות נשאו קולם" בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

ציור: איריס קובליו

 

 

 

 

 

48 תגובות

  1. מירי פליישר

    מוישלה מרתק הרומן שלך עם הרימון.
    אהבתי מאוד את הפריסה הגרפית על הדף.
    כולל החלל המנומק היטב בשיר.
    יש משהו בשירים שלך חושני ואף ארוטי נוטף עסיס רימונים . והעסיס הזה הגיע לציורה של איריס בגאון צבעוני של צורה וכתם. סגול,לילך וורוד עז…:)))

  2. מוישלה, מדיטציה נהדרת על הרימון!
    ולמרות שפרי גן העדן היה התאנה, הפלח אומר את שלו.

    האמת שבפונטציאל הארוטי המלא "כל באדם ערוה"

    • אמיר אור וכל בהמחפשים את פרי גן העדן…

      תפוח קיים רק בספרות הנוצרית.

      על זהותו של פרי גן עדן – שואלים חז"ל מה היה ומציעים הצעות שונות
      ביניהן תאנה [נראה בגלל עניין התאוה הקרובה למילה תאנה. נאמר -רגע אני מחפש!…- הנה!!!-ירמיהו ב" כד: פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר בְּאַוַּת נפשו [נַפְשָׁהּ] שָׁאֲפָה רוּחַ תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה לכן תאנה שהביאה תאוה. אבל יש אומרים חיטה אולי בגלל צליל החטא. אבל יש רמז אחר לגבי הסיבה למחשבה שהיתה חיטה: כתוב אין נכנסת דעת בתינוק עד שטועם טעם חיטה -"… הדגן הוא הנותן דעת בתינוק לדבר. אף חטה בגימטריא כ"ב, שכן החטה מעוררת את דעתו של האדם המתבטאת בכ"ב אותיות…"
      שימו לב איזה אוצר רעיוני: האדם אכל מהחיטה- נכנסה בו דעת! התודעה היא המגרשת את האדם מגן עדן {של שוטים??י.ע.}
      וגם הקשר שקושרים חז"ל בין השפה [כב אותיות] לבין הגירוש מגן עדן. למי שהוא משורר – ידיעת התשתית הזו של חז"ל מעניקה לו אוצרות מהממים.
      ………………
      קראו במדרש רבה לפני כתיבת כל שיר. חצי שעה בכל יום והשירה הישראלית תהיה משהו אחר

    • רמז לזיהוי פרי עץ הדעת כאגוז מצוי בסידור עמרם גאון, סדר ברכת אירוסין ונישואיה ברכה קמ"ז: "ברוך אתה ה" אמ"ה [=אלוהינו מלך העולם] אשר צג [=יצר, ברא] אגוז בגן עדן, שושנת העמקים, בל ימשל זר במעין חתום".(1)

      ===זיהוי פרי עץ הדעת כאתרוג נמצא בבראשית רבה מ ה": " "ותאכל מן-העץ" (בראשית ג" יז) – הדא [=זה] מסיעא [=מסייע] לההיא [=לההוא], דאמר [=שאמר] ר" אבא דעכו [=מהעיר עכו]: אתרוג היה". דברים דומים מופיעים גם בפסיקתא כ", עמ" קמ"ב ובפסיקתא רבתי קע"ה ע"א.
      ===זיהוי פרי עץ הדעת כפרי התאנה נפוץ למדי , בין השאר, בילקוט המכירי לתהלים ל"ו יבמדוע זיהו הדרשנים הנ"ל את עץ הדעת כעץ תאנה: הם הסיקו זאת מסופו של הסיפור, בו נאמר שלאחר החטא תפרו לעצמם אדם וחוה חגורות מעלי עץ התאנה (בראשית ד" 7)… שאלו עצמם אותם חכמים: מדוע השתמשו אדם וחוה בעלים של עץ התאנה דווקא? ותשובתם: כיוון שמעץ זה אכלו. את תהלים ל"ו

      ==
      חיטה:
      בראשית רבה: "ר" מאיר אומר: חטים היו. כד לא הוה בבר נש דעה [=כאשר אין באדם דעה], אנין אמרין [=אנו אומרים]: לא אכל הוא אינש פתא דחטין מן יומוי [=לא אכל האיש ההוא פת של חטים מימיו]. ר" שמואל בר [=בן] רב יצחק בעא קמי [=בשם] ר" זעירא אמר לה: אפשר חטים היו? אמר לו: הן. אמר לה: והכתיב "עץ"? אמר לה: מתמרות היו כארזי לבנון".[החיטה גרמה קלקול לאדם לכן היא נראית שברירית ולעתיד לבא תהיה גבוהה כמו עץ ארז… ותתן שפע אדיר של לחם…]
      ===
      עץ הדעת גפן:
      בבראשית רבה ט"ו ז": "ר" יהודה בר" אלעאי אמר: ענבים היו, שנאמר (דברים ל"ב 32): "..ענבמו ענבי-רוש…" – אותן האשכולות הביאו מרורות לעולם". כך מופיע גם בפסיקתא כ", עמ" קמ"ב ובילקוט שמעוני לבראשית, ר" כ"א. בויקרא רבה י"ב א" מופיעים אותם דברים, אם כי בקשר לדרשה נוספת, הטוענת שאדם וחוה פרשו זה מזה במשך 130 שנה בעקבות אכילת עץ הדעת (דרשה הנמצאת גם בבראשית רבה כ" י"א).

      • יוסף, תודה לך על המדרשים. לי המדרשים ידועים היטב, והפוסט הוא מדרש אישי שלי. ואני מבקש שלא תנצל את הבמה שלי להטפות למשוררים.

    • תודה אמיר, עניין התאנה ברור, שהרי במה יתכסו.ופרי התאנה הוא נפלא
      ואף על פי כן הרימון הוא מדרש אישי על גן עדן.
      יפה כל באדם ערוה:)

  3. וואוו, מוישלה (ואיריס!) כל כך יפה. נעתקה נשימתי… מצפה בכיליון לספר. (הציור יופיע גם שם?)
    ויפה שרטטת את החללים הריקים – במקום שאין בו רימון בכלל, נמצא הרימון.
    וזה מתחבר לי ישירות לשיר חדש שאני כותבת (לא ארחיב בו, הוא על האש)…
    תודה, מוישלה היקר מאד (ואיריס!).

    • תודה שירה יקרה מאד.
      גם נשימתי.
      זה סוד היש שבאין – לקח לי המון זמן להבין שזה המיצוי. מיץ מצוין אגב:)
      מחכה לשיר החדש שאת מבשלת.

  4. יפה ורענן.

    אני אוהבת כל איזכור של חכמי צפת. יש שם מדרגות לצד בית הקברות שנקראות "מעלות קורדוברו".

    • איזה יופי מוישלה גם שיר השירים וגם תורת הסוד יחדיו "שלחייך פרדס רימונים עם פרי מגדים" ומי שאמר שקול באשה ערווה ,מה הוא יודע, הרי הוא הפסקול הכי יאה לפרדס הזה מרהיב גם הציור של איריס ומתאים מאד לשיר
      אתה יודע, שלצורת השיר יש אפקט קינטי, שורות השיר מתכווצות ומתרווחות על הצג , באמת

      • חנה, חנה, תגובתך פרדס רימונים.
        הקינטיות היא סוד הרוח שבין המילים הציור והקוראת שנכנסה לפרדס.:)
        תודה

    • תודה, סבינה
      פרדס ענק היה לקורדובירו

  5. יפה מאוד

  6. וואוו, פתאום גיליתי את פשר המשיכה שיש לי לניקוד…הוא פשוט כמו גרעיני רימון. השיר, המבנה והציור פשוט מתוקים.

  7. משה, הסבר נאה עם הציטוט על רבי יוחנן; שיר יפה, ארוטי, מתריס; נו, הציור משלים את התמונה עד הסוף. גם הקטע על ג"ון באז מקסים. אני זוכר שיר נוף נורא יפה של אבות ישורון, שיר קצר שמסתיים בשורות "שומע את ג"ון באז שרה איי ריממבר." גם השיר ההוא כמדומני, ואל תתפוס אותי במילה כי הוא אינו לפניי, מדבר על התעוררות הטבע, לא הרימון, בקווים ארוטיים. רני

    • רני הנה השיר המלא של אבות ישורון.

      ינואר, לילה

      בבית קפה, מצד הרחוב.
      מי שהיו פה – אינם.
      מי שחשוב כנם.

      רק סדרן זקן מן הקולנו
      עם לבן זקן מן "הבימה".
      והדובה הגדולה על הגג
      מציצה אליה פנימה.

      משחקים שח. הבית
      קפה מלא דצמבר.
      שומעים ג"ון באז
      שרה אי ריממבר.

      ותודה על הבחנותיך שמזהות את היפה, האירוטי והמתריס.

  8. מוישלה, דיאלוג ארוך היה לי עם השיר הזה, ובאמצעותו – עם עצמי.
    המפגש הראשון היה עם הצורה ועם הקבעון שלי: "אני לא אוהבת קליגרמות", אמרתי לעצמי. כשאני רואה את הצורה, אני שבויה בה, ומתקשה להפריד בין הצורה למלים. בדרך כלל אני מעדיפה שהשיר יצייר את עצמו בראשי…
    במהלך הקריאות (לא אחת ולא שתיים) התנודדתי בין המלים לצורה ושאלתי את עצמי האם ומה תורמת הצורה לשיר. אולי בזכות זה הצלחתי (כך אני חושבת ומקווה) לקלף את הרובד הראשון ולראות גם את הרובד העמוק יותר של השיר. ברובד הראשון, הגלוי, העיסוק הוא ברימון, בפיתוי, בחושניות, באשה – ולחגיגה הזו שותפים החושים של צבע, קול, מראה, מגע (הן באמצעות הטקסט והן באמצעות הצורה והציור). אבל ברובד העמוק השיר עוסק בדיאלוג שבין הטקסט לציור – ורק אז שמתי לב שבעצם על כך מרמזת הן הכותרת והן הפתיחה. בעצם, הדובר מלין על מגבלות השפה, על ההזדקקות שלו לעוד כלים כדי לבטא רעיון. לא די במלים כדי להגיד דבר מה. כלומר, מעבר לאשה ולפיתוי ולפרי יש פה שיר ארספואטי, המדבר גם על החלל ועל החסר של יכולת הביטוי. רק אז הצלחתי לראות שהחלל בקליגרמה הזאת הוא חלל המדומה הן לחלל הפרי, הן לאיבר מין והן לחלל של המשורר – לפער בין מה שרוצים לומר לבין היכולת לומר זאת.
    ואם אני מחברת את שני הרבדים (אשה, שירה) – יש פה איזו כמיהה למשהו לא מושג, למשהו שרוצים לכבוש אותו, לדעת אותו – אבל תמיד יש פער ומרחק שאותו לא ניתן לסגור. וזה אולי הסוד של הפרדס. פרדס רימונים.
    מוישלה, מקווה שלא נסחפתי למחוזותיי, אבל מודה לך על האפשרות להפליג בשיר ובהם.
    ו-לאיריס – הציור נפלא. והחושניות וגם החלל והסוד עולים גם מתוכו.
    תודה לשניכם!

    • תודה מירה על תגובתך המושקעת, המשתפת בדיאלוג הפנימי שלך באשר לשאלות של תוכן וצורה.
      אני מודע היטב לגישה השוללת הנכחה של שיר בלבוש קונקרטי.
      שירה מבחינתי היא אנרגיה הכמוסה בנפש החווה את העולם כפי שרק הנפש הכותבת הייחודית חווה אותה. ואם הנפש חווה את השיר בלבוש מסויים, כך השיר צריך להופיע, בין אם הדבר מפריע לקורא או חביב עליו. אני כותב שירה כי זה כורח נפשי, לפעמים זו ברכה גדולה, לפעמים זו קללה. מבחנו של השיר הבא בלבוש זה או אחר הוא מבחן אחד: מבחן האמת והיופי. כל השאר לא מעניין אותי. אם הלבוש והתוכן מזויפים ומלאכותיים, אזי מה זה משנה באיזה לבוש הם.
      האם הצורה הקונקרטית מסבירה, לא סומכת על האינטילגנציה של הקורא? גם זה מבחן טיבו של שיר, אבל את הרי יודעת, שאפשר לתת עודפות לשיר במילים, כך שלטעמי המבחן צריך להיות לגופו של שיר.
      האם ציור הרימון במקרה של השיר הזה, אינו נותן לקורא להפליג על כנפי דמיונו? אני סבור שבמקרה זה הוא מאפשר הרבה יותר פרשנות ודמיון מאשר הוא היה מופיע בשורות שבהן לא היו מתאפשרים החללים. אני לא רוצה להיות הפרשן של השיר, ולא הנחתום אבל לטעמי פרדס הרימונים שכאן, שני ציורים ושיר, יוצרים פרדס שמי שנעצר בשערו בגלל צורת השיר, הקבעונות, המוסכמות, הנורמות הספרותיות, מפסיד את חווית הכניסה לפרדס האמנות.
      ובכל מקרה שמח שבסופו של דבר חווית חוויה שההקונקרטי לא פגם בה.

  9. שולמית אפפל

    מוישלה, איריס, מאד ארוטי מאד יפה.

  10. שיר וציור יפהפיים. תאומים לא זהים.

    אהבתי גם את התגובה של מירה שכן גם חשבתי על תוכן וצורה, ועל הזדקקות של מדיה אחת למדיה שנייה (מילים וציור)

  11. האם זה השיר היחידי בספר שעשוי בצורה קונקרטית?
    בעתון מעריב כשמשה שמיר ערך אותו פרסמתי שיר שנראה כמו שקיעה בין הרים. זה היה בתחילת דרכי היוצרת…

    מפתיע לחזור לשירה קונקרטית בזמן שהמדיה נכנסת מכל הכיוונים. השיר שלך מרגש והציור מופלא.

    • תודה יוסף, שמחתי על תגובתך זו, כבר חשבתי שהמדרשים היפים שהבאת הסתירו ממך את השיר והציור.
      ובאשר לשאלתך: לא, זה אינו השיר היחיד בספר שיהיה בעל צורה ציורית. אני יודע שזה אנכרוניסטי ושזה לא מקובל היום ברפובליקת המבקרים ואנשי ספרות, ויש אף קוראים שנתקבעו בגישה השוללת. מבחינתי אין לשיר גבולות מבחינה צורנית. המבחן הוא באיכותו, ביופיו ובאמיתותו של השיר בין אם הוא בלבוש קונקרטי, או בין אם הלבישוהו בבתים קלאסיים או בפרוזה.

  12. מקסים ומקורי.
    אגב בבראשית לא מוזכר למיטב זכרוני
    שהתפוח הוא פרי עץ הדעת, ולא מצוין אחר.
    לפי מה שהבאת אין ספק שרימון הכי מתאים.

    • תודה איציק, אתה צודק, אין אזכור של פרי מסויים, וודאי ראית את המדרשים שהביא יוסף. מאחר ותודעת התפוח נתקבעה בתודעה, בין היתר בגלל האמנות. כתבתי תפוח. והרימון כמובן הוא מדרש אישי שלי. אגב אני בטוח שזה היה אחד העצים שפיארו את הגן. ושיר השירים מציין פרי זה.

  13. שיר סגולה נוטף עסיס,
    טעים.
    והציור –
    מוֹב, מוֹב, מוֹב…

  14. נכנסתי הפרדס הרימונים שלכם, וטעמתי מעסיסו משכר, {רימונים אהובים עלי במיוחד, בעיקר שההכנות לאכילה הן כל כך רבות עד ששומעים את קול הפצפוץ המיצים גואים} אהבתי את השיר, צורתו ומילותיו ששרטטו רימון על כל חלקיו ואהבתי את ציור הרימון היוצא מן הדף של איריס.

    • תודה חני, כניסתך לפרדס ברוכה ומוסיפה ארומה נפלאה.
      וקלעת בדיוק לחוויה שחלק ממנה היא ההכנה לאכילה. טעים-טעים

  15. מאוד יפים וחושניים השיר והציור.
    עכשיו סקרנית לנסות את עסיס הרימון כצבע בשל תכונתו המכתימה. חושבת שמעניין יותר היה אם המילים היו מציירות דבר אחר המתכתב עם השיר והציור של איריס, אבל בהחלט יתכן
    שאני טועה.

    • תודה סמדר, אני כבר ניסיתי את עסיס הרימונים כצבע גם על ניר וגם על חולצה, האפקט מרשים ובלתי ניתן להסרה. זה גם מופיע בשיר.
      מעניין לבדוק את המילים מציירות דבר אחר, אבל אז היה מתקבל שיר אחר, ואני בדיוק את השיר הזה חוויתי ורציתי.

      • כן, חצופה שאני. מתנצלת, משה.
        אתה היוצר. היחיד שמחליט על מקומותיך.

        • סמדר, זה בסדר, לא היית חצופה, השיר הזה הזמין תגובות על המבנה, הצעת, הגבתי – נכנסנו לפרדס ויצאנו ממנו בשלום:) תודה בכל אופן על כניסתך הנוספת

  16. למשה, כל מילה עסיסית ומעוררת תאווה, ולא פחות הציור הארוטי הנלווה, השבח לאיריס.

  17. איזה יופי ! מילים מציירות רימון מושלם , אוהבת מאד ! והציור של איריס פשוט עושה לי את זה !

  18. יפה ואינטימי, מאחר ובעלי מצייר זה נתן לי משהו ממנו.

    נראה לי שכולם נכנסים לפרדס בדרך זו או אחרת. אי אפשר לנעול פרדסים. הם שם.

    הייתי רוצה לראות את הרימון שאתה ציירת , למרות שאיריס ציירה מושלם.

    • תודה אביטל, מרגש לדעת שהמילים המצירות נתנו לך משהו מבעלך.
      הרימון היפה ביותר שציירתי ראית וקראת אותו, האחרים, אולי בהזדמנות.
      אכן, השבח לאיריס.

השאר תגובה ל משה יצחקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי