בננות - בלוגים / / על מיטת הברזל
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

על מיטת הברזל

 

על מיטת הברזל
                                             לזכר אבי
                                         
זֶה אָבִי מֻטָּל עַל מִטַּת הַבַּרְזֶל
נוֹשֵׁם אֲוִיר מְכוֹנָה עַל הַר הַכַּרְמֶל.
 
שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים שׁוֹכֵב אָבִי עַל מִטַּת הַבַּרְזֶל
כְּמוֹ תִּינוֹק אֲנִי כְּאָחוֹת אוֹתוֹ מְחַתֵּל.
 
זֶה אָבִי? אֲנִי שׁוֹאֵל, וְהֵד חַי
מֵת מַשִּׁיב הָרוּחַ וְהָעֵץ בְּהַר הַכַּרְמֶל. זֶה אַתָּה הַמֵּת
הַבֵּן הַיּוֹשֵׁב מוּל מִטַּת הַבַּרְזֶל, וְזֶה אָבִיךָ עָטוּף
בִּגְלִימַת קֵץ.
 
זֶה אָבִי. וְזוֹ הַמְּכוֹנָה. וְשָׁם הַיָּם. וּפֹה הַכַּרְמֶל.
וְזֶה אֲנִי הַשּׁוֹלֵחַ יָד קוֹפֵאת אֶל מְכוֹנַת הַבַּרְזֶל
אֶל הַכַּפְתּוֹר הַגּוֹאֵל
 
וְקוֹל נוֹרָא יוֹצֵא וְאוֹמֵר אַל תִּירָא, שְׁלַח
יָדְךָ אֶל הַמְּכוֹנָה, אֶל אָבִיךָ מוֹלִידְךָ 
מֵעַל הַיָּם לְמַרְגְּלוֹת הַכַּרְמֶל
אַל תִּירָא, גְּאַל אוֹתוֹ מִמִּטַּת הַבַּרְזֶל.
 
וְהֵד חַי מֵת מְהַדְהֵד מֵאָחוֹר
וְיָדִי נִשְׁלַחַת אֶל גְּבוּל הָאוֹר

 

39 תגובות

  1. אמיר אור

    מוישלה, שיר שמטלטל אותי בין הלב לברזל. כמה נוראה עקדת אברהם הזו ברחמי יצחק.

    • כן אמיר, עקדת אברהם על ידי יצחק, נוראה לא פחות מעקידת יצחק. ואין איל סביב, רק ברזל ולב, לב וברזל ואין שם רחמי מיתת נשיקה

  2. יודית שחר

    זוכרת את השיר המרגש הזה מהספר שנתת לי בהפגנה, ואני בבלבלת שלי ובריצה הזאת של החיים, חשבתי לכתוב לך ולומר שאהבתי את הספר, ובמיוחד את חלקו הראשון, השירים על הוריך.
    זוכרת למשל, שיד חזק מאוד שמדבר על הגינה של אימך שטיפחה, שמלאה קופסאות תרופות ריקות של אביך, לאחר לכתה. אולי תעלה גם לאחרים.
    ועכשיו אני מרגישה כל כך טיפשה ומעופפת, ואיך לא כתבתי לך את זה בסוף, איך לא.
    אז טוב שהעלית ונזכרתי להגיד.
    ספר נהדר.
    שיהיה בהצלחה עם הספר העתידי, חבר שלי.

    • יודית שחר

      ואולי, אני חושבת עכשיו, כן כתבתי לך ואמרתי שאהבתי.
      בזמן האחרון אני בהילוך ריחוף,
      מן ציפיה הבטחה למשהו גדול שיתרחש.
      תמיד הייתי רחפנית,
      עכשיו זה בא בגדולות,
      מקשה עלי לפעמים ביום יום.
      כל הזמן אני מצווה על עצמי לנחות,
      אבל המחשבות כמו ציפורים בורחות.

      • יודית תודה, הרחבת את ליבי.
        אנא אל תייסרי עצמך על שלא כתבת ואמרת, אמרת כאן הרבה מאד וזה מחמיא. ותודה על האיחולים והייחולים, אולי אעלה מחר את השיר "שני ברושים".
        ובעניין הרחפנות, שמח שאת מתהלכת עם תחושה למשהו גדול שיתרחש, ואני מכיר היטב את הקושי לחזור לחיי היום-יום. אבל אנחנו צריכים תמיד לזכור כי ביום הקטנות טמונים הדברים הגדולים.ושתי שורות של שיר יפה כתבת: "אני מצווה על עצמי לנחות, אבל המחשבות כמו ציפורים בורחות"

        • יודית שחר

          מי, אין לי מושג מה עומד לקרות, ואם בכלל, זו הרגשה מוזרה, חגיגית, לא הגיונית בכלל, והיא חזקה מאוד.
          זה מוזר, כי במדינה רק נעשה יותר רע.

          • זה טוב יודית שמול הרע שמסביב, את מרגישה באיזה ויברציות חיוביות.
            אני מרגיש את החגיגיות וההתרגשות דרך המילים שלך.

            מקווה ומייחל שההרגשה תהפוך לך לממשות.

  3. הגאולה הנכספת עבור יקירנו היא פשע אנושי אוניברסלי; הפרדוקס של המוסר הכפול, כולל של מלאכי האלוהים בלבן. ונשאר רק לבכות למתייסר ולאלה שסביב "מיתת הברזל".

    • "קללת הרפואה המודרנית". הגאולה אינה פשע, המעשה המוביל לגאולה הוא נתפס כפשע, אבל יש דרכים לשכנע את המלאכים בלבן – יש דרכים

      • נחוצים השלמה, הסכמה, אומץ, נחישות ושליח. היש אתכם בזאת?

        • לבנה, זה כבר היה, ויה דולורוזה.
          ובסוף, מאוחר יותר מדי לטעמי, הייתה הגאולה. לעולם אי אפשר להשלים השלמה מלאה.אבל האלטרנטיבה האחרת גם היא פשע וקהות הלב. ויותר מזה…. זה חשוף לי מדי כרגע

  4. שיר כמכוות הברזל בבשר ובכל זאת יש אור כי זה אתה מוישלה

  5. מוישלה, הלב לא עומד במגע הברזל הזה.

  6. יוסף עוזר

    קראתי את השיר. אין מי שיבין את השיר הזה אלא מי שעמד מול סיטואציה כזו שהוא המטפל ואבא שלוט בתפקיד התינוק.

    הייתי במצב הזה. אבא שלי … איך אומר? בדיוק כמו שכתוב בשיר.
    אנו עוסקים באופםן אבסורדי במדידה: האם השיר "יפה" האם הוא כתוב יפה… והוא משיב לנו בטלטלה. אכן הוא כתוב באופן המחייב אותנו להודות באבסורד המושג "יפה"
    שיר מצויין. מרגש. מעבר לכל מושגים נפוחים.

    • משה יצחקי

      יוסף, ריגשת אותי מאד בתגובתך.
      ומי שחווה זאת, אינו זקוק לתיווך הכוח המדמה.
      תודה ששיתפת בצריבת הברזל שלך.
      כן, זו דוגמא מאלפת לאבסורד של מושג היופי

  7. איריס קובליו

    "גלימת קץ" – חזק מצמרר ומלא בהוד. אהבתי את השיר. אקרא את הספר

  8. משה, אוי, זה שיר מצמרר. מטת ברזל. הכפתור הגואל. "וְיָדִי נִשְׁלַחַת אֶל גְּבוּל הָאוֹר". מכעיס המוות הזה.

    • משה יצחקי

      תמי, האמיני לי, החיים והמציאות שיצרו את השיר הזה היו מצמררים אף יותר. החיים על מיטת הברזל היו משפילים ואומללים להכעיס, יותר מהמוות.

      • משה, אתה צודק יש לי משאלה לכולנו- שהדרך בה נסתלק מהעולם הזה תעשה בצורה מכובדת, בלי עינויים והשפלה…

        • משה יצחקי

          אמן תמי, יהי רצון שיתקבלו משאלותייך

          • יוסף עוזר

            וואוו אני קורא שוב את השיר ובעיני דמעות. לא יכולתי לכתוב כך על החוויה עם אבא שלי. איך הרמתי אותו מהמיטה עד לשירותים וכשהפעלתי את הבידן ניתז רפש לכל כיוון. ואחר כך הרהרתי מה פירוש הביטוי "נזר הבריאה" אנחנו כולנו מי אופסיים:

            וְקוֹל נוֹרָא יוֹצֵא וְאוֹמֵר אַל תִּירָא, שְׁלַח
            יָדְךָ אֶל הַמְּכוֹנָה, אֶל אָבִיךָ מוֹלִידְךָ
            מֵעַל הַיָּם לְמַרְגְּלוֹת הַכַּרְמֶל
            אַל תִּירָא, גְּאַל אוֹתוֹ מִמִּטַּת הַבַּרְזֶל.

            וְהֵד חַי מֵת מְהַדְהֵד מֵאָחוֹר
            וְיָדִי נִשְׁלַחַת אֶל גְּבוּל הָאוֹר
            ……………

            כמובן הרעיון להפסיק את החיים הוא אלטרנאטיבה שירית. והעקדה שמקבלת כאן תהודה בתחום הטכנולוגי רפואי היא מדהימה. החברה האנושית עשתה סיבוב כל כך גדול והיא נמצאת בשאלות המוסר באותה נקודה ממנה יצאה לדרך.

            הייתי רוצה להכיר אישית את הכותב. את שעות השתיקה שלו מול המיטה והמכונה והרהוריו במילה אבא, אני מכיר.
            מוֹתַר הבכי הוא מותר האדם.
            מוֹתַר השיר הוא מותר האדם.
            מותר השתיקה הוא מותר האדם.

          • משה יצחקי

            יוסף
            ההתרגשות שלך מחזירה גם אותי אל השעות, הימים, והחודשים הקשים. חשבתי שבניתי לי את השיר כחומת מגן לנפש, והנה היא קרסה.
            אכן, רגעים כאלה מציבים אותנו במקומנו הטבעי ביקום, שבירים, חולפים כאבק, ולכן מוטלת עלינו אחריות גדולה לשמור על צלם האדם שבנו.
            לעיתים יוסף, הפסקת החיים, אינה רק אלטרנטיבה שירית, אני יודע שיש מחלוקת בעניין ועל פי ההלכה ושבועת הרופאים אין להתערב במהלך החיים ולהפסיקם. אך לפעמים זו אלטרנטיבה אנושית הכרחית למען שמירת צלמו של אדם.
            ובכן, הכותב הוא אני: משה יצחקי, או מוישלה או מי, גר בעמק יזרעאל מול התבור, ומעבר לכך אפשר פעם להיפגש על כוס קפה

  9. כמה כואב וכמה מדויק. איך במילים שלך אתה מצליח להעביר את כל מה שיש.
    אבל נורא נורא כואב.

    • תודה אליענה,
      אחרי הכאוס הפנימי והמייסר, נבטו המילים שדרכם ניסיתי לעשות איזה סדר בבלגן, מעין חומת מגן לנפש. העלאת השיר כאן מלמדת אותי שהכאבים, הספקות, המחשבות הרגעים ההם אינם מרפים. אבל יש בדיאלוג הזה כאן, כדי לשכך מעט את הכאב.

  10. שיר מרגש ויפה . אני חשבתי לכתוב כאן מאמר על פסיקה הלכתית שנוכעת בכל הנושא מכיוון אחר והתעצלתי משום מה.

    אבל השיר שלך קורא לי להתייחס לזה בפוסט נפרד.
    מיטתת הברזל מורגשת מאד בשיר.

    • משה יצחקי

      תודה אביטל,
      אשמח מאד לקרוא את ההתייחסות שלך לפסיקה ההלכתית, העניין חשוב לימאד לדיון והתלבטות.
      נ.ב. בהתייחסות שלך לתגובות אלייך או לאי תגובות, דעי לך שמבחינתי מעולם לא עלתה שאלת כיסוי הראש כשיקול. את מביאה קול אחר, חשוב, מעניין ומאתגר. לא תמיד אני מסכים, אבל לא בגלל איזה סטריאוטיפ. ואי התגובה לפעמים, זה או חוסר זמן, בגלל פרנסה, או עייפות, או שמשהו לא מדבר אלי.
      ואם לא אגיב השבוע, זה בגלל שלא אהיה על יד מחשב עד סוף השבוע.

  11. למשה:
    לאחרונה אין לי כמעט זמן לבלוגיות, בדיוק משום שאני מתמודדת בימים אלה עצמם עם בעיה דומה לזו שתיארת כאן(לאו דווקא עם מכונת הנשמה, אבל יש סוגים נוספים של אותה מטבע) – ודווקא משום כך אינני יכולה שלא להגיב ולומר לך עד כמה השיר מסכם היטב את הדילמה השטנית הזאת, ועד כמה נגעו ללבי המלים שכתבת:
    "וְקוֹל נוֹרָא יוֹצֵא וְאוֹמֵר אַל תִּירָא, שְׁלַח
    יָדְךָ אֶל הַמְּכוֹנָה".

    • משה יצחקי

      תודה עדה, מקרב לב.
      אכן דילמה שטנית ומייסרת,
      מכל זווית אפשרית. אין לאן לברוח, וההכרעות קשות מנשוא. מאחל לך את החוסן הנפשי הנחוץ כל כך בימים אלה.

  12. יעל ישראל

    תודה משה על השיר החזק, החשוב, היפה, הכאוב, שאני כל כך מזדהה איתו. בימים אלה, עם אימי. לפני שניפ, עם אבי.
    אני מכירה רק אדם אחד שהיה לו אומץ, בעתם שניים, גם האב, שלא רצה יותר לחיות ללא חיים, וגם הבן שהסכים להניח לו למות ועזר.
    כל השאר, כמוני, משתפנים.

    תודה!!!

    • משה יצחקי

      תודה יעל, השיר הזה עלה כאן לאתר לא מעט בזכותך. פעם כתבת על הנושא, וזה מאד נגע בי, וכתבתי לך שפעם כשארגיש כאן יותר בטוח, אפרסם את השיר. אז תודה גם לך.
      שולח חיזוק לנפש להתמודדות שלך בימים אלה.
      אני לא יודע אם המילה משתפנים מתאר נכון את הקושי לעשות מעשה. זה כל כך מורכב, מייסר תלוי מערכת ערכים, השקפת עולם, מבנה נפשי ועוד.

  13. מוישלה לא הכרתי את השיר הזה קראתי את האחרון,
    שיר חזק בגלל הקומפליקט, בגלל ששום דבר אינו מובן מאליו, מביא לי דמעות
    באהבה רבה
    טובה

    • תודה טובה, אכן שום דבר אינו מובן מאליו ובמציאות הזו כל כך חשוב גילוי האהבה והאנושיות ורוחב הלב, כמו שאת יודעת להעניק כשמך.

  14. רונית בר-לביא

    שיר מרגש מאד,
    הקבלה מדהימה לסיפור העקדה,

    ובעיקר מחדד לי עד כמה הענין האתי סבוך בנושא הזה.

    אנו כבני אדם חוששים ונפחדים נאלצים לפעמים בחיים האלה לקבל החלטות ששייכות לאלוהים, ולהפעיל את "יד האלוהים", ואיך ואיזה כלים יש לנו בכלל לדעת משהו ???

    השיר הזה מחדד את סימן השאלה בעיניי.
    באומץ.

    • תודה רונית,
      אכן סבוך, והעקדה הפוכה – וככל שהזמן עובר יש יותר סימני שאלה. והשאלה על מי רוצים להקל את הייסורים עולה גם היא.
      אבל יש מצבים, כמו המצב שהגיע אליו אבי, שזה הדבר הנכון ביותר לעשות, על כל ההשלכות האתיות והנפשיות.
      אין שום קדושה לחיים לאדם המחובר למכונה, המערכות שלו קורסות, אין כבר ורידים להכנסת עירוי, ודי ברור שהמצב הוא בלתי הפיך.

  15. משה
    קראתי מוקדם יותר הערב את מסכת בנים
    נמצאו לי בדוחק מילים אבל כאן
    איני יכולה לומר הרבה, הכאב אינו כלה, אמרת. כתיבתך מעמקי הנשמה.

השאר תגובה ל משה יצחקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי