בננות - בלוגים / / יומן כרתים – רשימה חלקית 2
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

יומן כרתים – רשימה חלקית 2

 

 

 צִפּוֹר עַל אַלְמוֹן
פָּקְחָה עֵינַי

 
אֲנִי פְּנוּיָה לְשִׁיר
כָּתְבָה בְּנוֹצָתָהּ


יום שלישי אחה"צ – חוף agia fotia

(חברת התעופה האגאית מסרה כי המזוודה בדרך) 

ליד הכפר גַלִינִי צעקתי לרוח גָּלִיתִי, 
עכשיו גליני, גלי לי אהובתי סודך וסוד גלותי.  
שני מצוקים אילמים רובצים כאריות 
עצלים שומרי גבולות   agia  fotia  בחוף 
הלהבה הקדושה  בין טלפיו של האריה המערבי
משכשך באדוות הכחולות פורט אנגלוס טסוטסיס,
נווד יווני צעיר על מיתרי גיטרה קלאסית שבורה,
מלחין את המית הגלים. בת ים עולה מהמים
מגלה את לבה החשוף, אולי גם היא בלי מזוודה,
אנג"לוס מכונף אש, אני מכושף צליל-ים, נגן, אני מבקש 
נגן לי משהו מלאכי שישכך לי סערה, והוא מספר 
חייו פורטים צלילים עתיקים ששמע מאמו פלורינה
בהרי הצפון, שיר ומנגינה אסורים,  ליטוס – פוסשצ"נו,
חופש, כך אמרה לי אמי, הוא לוחש ולוגם ארוכות מבקבוק
ליראקי ירוק. וחזרתי לנדוד בדרכי האי, ריק מבגדים, ריק
ממילים, שיכור ומלא ניגונים

 

 HA קניון – יום שלישי לפנות ערב
 
עמודי פִּתְחוֹ רגליה
קירותיו צווארה וכתפיה
עיזים פועות גלשו תלתליה
דנדנו פעמונים מֶההה דינג מִייי
דונג התעטשו תיישים טושטשו  
מראות צוקים צללו שמים במעלות
קדושים חיללו רועים להעיז הצאן הא
קולי בשיחים עונה מַה דין מִי יָדין ביום הדין וצליל
פעמונים מדנדן בתשובה מחזיר ענוגות  הד- דּיִנְג   
הד-דּוֹנג  ענות דין לִבָּה תְּלוּל קירות פותח שעריו     
סימפוניה אלוהית מצוקיה   HA קניון   אהה
 
 

יום רביעי לפנה"צ – קנוסוס
(המזוודה כנראה במטוס לופטהנזה מגרמניה)
 
 ואחרי שקניתי שתי חולצות, מכנסיים
גרביים ותחתונים מארבעים היורו
שקיבלתי מחברת התעופה האגאית, נסעתי
בבגדי חג לקנוסוס לראות את ארמון
המלך מינוס לשחרר בו את המינוטאור
הכלוא שלי, להיכנס ללבירינת להורגו ולחכות
לאריאדנה, אבל גלי אבנים ועמודים
מפהקים בי מתחת עץ תאנה ופוסידון
שולח לי עז לבנה במקום פר ללחך סתווניות,
אני רואה אותו מחייך בלעג לתייר המבקש
להעיר בעט משוררים את המתים מתמונות קיר
ופסיפסים. ילעג פוסידון כאוות נפשו
אך במקדש האגף הצפוני כאוס מוליד
מחדש את ארוס, גאיה רועדת תחתי,
הלילה אשוט עם פסיכה בנהר הליתי
לא ידעתי אז, כמה קרוב האולימפוס
לליבת האדמה, ואילו ידעתי, אז מה

 

יומן כרתים, רשימה ראשונה

http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=7798&blogID=196

 

 

 

 

 

 

36 תגובות

  1. מקסים מקסים מוישלה אובת את ההומור העצמי של המשורר ההולך להחיות מתים מיתולוגים חש את לעגו של פוסידון ונאלץ לעסוק בזוטות – לקנות מכנסים וחולצות בכסף שקיבל כפיצוי אהבתי את רשמי המסע יש בהם התפעלות מנוף קדומים ,בלי ולאבד את הפרופורציות יפה מאוד העולם הציורי שבראת בשירים

    • אוהבת – תיקון טעות

    • תודה חנה יקרה, האמיני לי שלקנות תחתונים גופיות גרביים ומכנסיים לא היה בבחינת זוטות באותו שלב, אבל בהחלט יש כאן הגכחה ונלעגות בהעמדה של תחתוני מול כל פוסידון
      כיף לקבל ממך תגובה
      שבת שלום

      • אמיר, תענוג לקרוא את תגובתך, אני חש כאילו היית שם אתי בעומקה של החוויה.
        באשר לנוקדנות, השירים עדיין במצב של לישה ואני פתוח להצעות והערות כאלה.
        על הסוף של הראשון אני צריך עוד לחשוב, הייתה לי התלבטות והערתך עוזרת לי מאד.
        באשר לסוגריים לא הבנתי איפה צריך אגיו סוסטיס, מינוס ולבירינת ובמקום מה?

        • באתי לדקדק בכתיב והשתבש גם לי – הבירור היה: בשיר של יום שלישי – האם לא צ"ל אנגלוס סוסטיס (=המלאך המושיע)? בשיר האחרון – מינוס במקום מינון ולבירינת בת"ו.

          יהי חסד האלים והמוזות עליך תמיד.

          • אמיר, אתה צודק בעניין מינוס, אם כי בכמה מקומות באתר קנוסוס היה כתוב מינון, אבל על דעת כולי עלמא צ"ל מינוס. הסיפור על אנגלוס הוא שפגשתי באמת את הבחור כמו שמתואר והוא רשם לי את שמו וכתובתו ואיית לי באנגלית: tsoutsis ודווקא לאור הארתך בדבר המלאך המושיע, חשוב לי שיישאר "כאילו" השיבוש של סוסטיס.
            שוב תודה על הנוקדנות החשובה והמאירה, שתמשיך ותשרה גם עליך השראת האלים והמוזות

  2. מוישלה, איזה יופי. נפלאה הציפור הפותחת את פיך. הרבה פנים למוזה.

    מאגיה פוטיה (=הלהבה הקדושה) עולים ניחוחות יווניים שמכמירים את ליבי בגעגוע. והשיגעון הבקכי בפתח הקניון מרעיד את המיתר המתאים לבוא האלים בשיר האחרון (אבל בשביל מה "אז מה?")
    "כמה קרוב אולימפוס ללבת האדמה" היא תובנה של ממש. למה לסייג.

    [ברשותך קצת נוקדנות בשולי היופי: האם לא צ"ל אגיו סוסטיס, מינוס ולבירינת?]

  3. אני מרגישה שטף של התפעמות וסחף חווייתי, ששזורים באסוציאציות מיתולוגיות, חיבור למקום מצד אחד והתעלות מעל לזמן; נפשו של מישהו רוגשת עד בלי די, ולא קוראים לה ציפור.

    • תודה לבנה, אכן התפעמות. המיתולוגיה במקרה זה אינה עניין אסוציאטיבי, אלא משהו שנוכח באווירת המקום שנפש הכותב הצליחה לחוות. אז איך קוראים לנפש הזאת אם לא ציפור?:) גליני

  4. תמי כץ לוריא

    יפה נורא, וגם התמונות.מצעורר חשק להיות בעולם החלומי הזה.

  5. נפלא! עושה חשק להיות שם אפילו לי שחושבת שקודם צריך לדעת הכל על הארץ הקטנה שלנו.

    • תודה סבינה, תגובותייך מאותתות שתגיעי לשם למימוש החשק הזה. ואין סתירה בין הרצון לדעת הכל על ארצנו לבין מסע קצר לשם. מעט מהנופים גם מזכירים את ארצנו.
      יש שם כמה מנזרים שהייתי, בהם שיכולת שם לקבל השראה מופלאה

  6. הכל נורא יפה, קלאסי, מיתולוגי, עשיר.

    • מוישלה, אתה ומירה טנצר ,העשרתם אותנו ביומני מסע מקסימים -כל אחד מנקודת ראותו המיוחדת ובקול היחודי שלו היא מקפריסין ואתה מכרתים איזו חגיגה! זה מה שיפה בבלוגיה -הקלידסקופ הזה של נקודות הראות, מהנה ומפרה ושימשיך להיות ולהתהוות בהרבה אהבה, אמן

      • ואיך אפשר לשכוח את רשמי המסע האקוורליים של איריס מהקרפטים ורשמיו של אמיר מארץ הכפור הנורדית, ממש מתחשק לארוז ולהצטרף

        • חנה, תארזי ותסעי, זה מרחיב את הסרעפת. אולי בכלל נארגן פרויקט מסע בננות לאחת הארצות, אני בטוח שהמטע יתעשר בקליידוסקופ מרתק.
          גם לאורה היה יומן מרתק מנסיעתה לספרד.
          וכדברייך לו יהי, להיות ולהתהוות בהרבה אהבה

    • תודה איציק על תגובתך, הכל היה באמת נורא יפה.

  7. איריס קובליו

    מוישלה, דבר ראשון תפסו אותי התמונות. המון עוצמה בהן. הן משלימות את הטקסט וגם הן שירים בפני עצמם.
    השיר הראשון, הפותח, שהוא כמו מוטו לכל היומן שלך, נוגע בי במיוחד.
    השיר הא- קניון, עם דנדוניו, מיצלוליו, פעמוניו- מזכיר לי כמה שירים שאני בעצמי כתבתי על הגבעות, הגאיות והאחו הרומניים. לפעמים נדמה שרק דינדונים אינסופיים נשמעים שם, סוחפים סוחפים למחוזות יקומיים אחרים. שיר שהיה מעניין לשמוע אותך מקריאו.
    ובכלל, שירי המסע האלה שלך- מלאים בהשראה מיסטית, נדמה לי, לא?

    • תודה איריס, אם הייתי שולט יותר במצלמה שקניתי ממש לקראת הנסיעה היו יותר תמונות עוצמתיות, המראות שם בגבהים ליד קיני הנשרים ובמפרצים משגעים ביופיים, ובכפרים שמוצאים עצי חבושים ותפוחים קטנים בטעם גן עדן.
      זה בהחלט אתגר לקרוא את השיר הזה ואשמח אם תהיה לי הזדמנות לכך. ואת חשה נכון יש במסע הזה ושירים מימד שאפשר לקרוא לו מיסטי, אותו אני חש גם בחוויות הרומניות שלך

  8. היי משלה
    השירים יפים, כי הם מחוברים אליך אל העבר, אל הפיזיות של המקום.
    לא ידעתי כמ האולימפוס קרוב לליבת האדמה…
    ואלו ידעתי אז מה?
    האז מה? הוא טעם החיים… אם היית יודע שכרתים כל כך יפה? אז מה
    אם היית יודע שאהבה ניגמרת אז מה?
    בגלל ההאז מה שלך עשיתי הרבה דברים בחיים
    אז מה…
    חג שמח
    להתראות טובה

    • היי טובה, אוהב את התגובות הג"אז-רוק-בלוז שלך. האז מה הוא משפט מפתח קיומי לטוב ולרע, אני עדיין לא בטוח שהוא טוב לשיר אבל למציאות הוא מתאים לי מאד, אם המוסיקה שאת עושה הוא תוצאה של אז מה, אז אפשר לנצח איתו גם כאבים. נכאב, ניצור, נאהב,
      אז מה…
      תודה לך יקרה

  9. אהבתי את בת הים חסרת המזוודה, את נסיעתך לקנוסוס בבגדי חג חדשים, את השיר בצורת אחד מצוקי הקניון, ואת ה-"אהה".
    המזוודה הגיעה בסופו של דבר?

    • תודה עדה, מעניין שלא תכננתי את השורות שיצאו בצורת אחד ממצוקי הקניון, רק כשהנחתי את השיר מעל התמונה שמתי לב. שמח שהבחנת בכך.

      סוד המזוודה ייפתר בפוסט הבא

  10. צילומים נפלאים, משה, בעיקר הצוק והים
    הרוגש ורוחש.
    שיריך מרתקים ותובעים רוב קשב. נוגע לליבי במיוחד הראשון. ביטוי עוצמתי של תחינה וגעגוע. מעלה בי חוויה של ילד(ה) אבוד(ה).

    • תודה סמדר, ואם לדבר בלשון המראות הרי שהצוק והים הם מראות נפש. סיפור השיר הראשון הוא מרתק. סיפורו של הנווד הצעיר אנג"לוס, המנגן בין הגלים, תמונה הזויה ומופלאה, הוא אכן סיפור של ילד אבוד שחשף את סיפור חייו בפני. אבל לא אכחיש שחבוי כאן ילד(ה) אבוד(ה) שהוא גם אני, ואולי הוא גם בבחינת מראה לילד(ה) אבוד(ה) אחרים. קריאתך קשובה מאד:)

  11. נהדר ! ואיזה יופי הערבוב של המיתוסים העתיקים והיום יום הטרי.
    חייכתי במיוחד ביום שלישי.

    • תודה לוסי, אכן החיים מעורבבים, גם אני הגעתי לשלישי מחויך, השניים הראשונים היו פליאה גדולה.

  12. יפיפה! כל-כך הרבה רובדים ורמזים. חלקם תצטרך להסביר. שירה צפופה וספוגה רגש.

    • גרא, קודם כל ברוך השב מארץ הממליגה והצויקה.
      תודה על תגובתך, אני שמח שאהבת.
      ובעניין הרבדים, הצפיפות והרגש, ברגעים מסוימים מה שהנחה את היד הוא קול מעמקים שאני לא בטוח שאני יודע להסביר, אבל מה שאוכל אעשה בשמחה. מעניין אותי יותר לשמוע בהרחבה את הפרשנות וחווית הקריאה שלך.
      להתראות

      • חוויות עזות רגש, אתה שולח משה, הומור עצמי, ומותח חוט של געגועים, אף שאתה בתוך החוויה אני קוראת כמיהה. ואמתין לסיפור האודיסאי של המזוודה.

  13. משה, אתה בעצמך ציפור.
    פנוי לשיר בנוצותיך.

    תמהיל מרתק של מדרש השמות, צליל שמם והמשורר היודע את המקום.

    היה שווה לחכות.

השאר תגובה ל משה יצחקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי