בננות - בלוגים / / פתחי את הספר הזה
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

פתחי את הספר הזה

 

 

 

 

פתחי את הספר הזה
                                בעקבות השיר של ו. ב. ייטס, "בבואך בימים"
 
אִם תִּתְעַלֶּה מִיָּם צִפּוֹר הַבְּדִידוּת, וְתִפְרֹשׁ
שְׁחֹר כְּנָפֶיהָ בְּטֶרֶם בּוֹאֵךְ בַּיָמִים, וּתְכַס וְתָצֵל
עַל כְּחֹל מַבָּטֵךְ, וְתִצְטַנֵּף שָׁם נַפְשֵׁךְ שֶׁכָּלְתָה
לָעוּף בֵּין קִירוֹת הַלֵּב
וְהַגּוּף, קְחִי מַפְתֵּחַ וְצֹפֶן לַסֵּפֶר הַזֶּה
 
וּפִתְחִי, פִּתְחִי בּוֹ שַׁעַר בְּסֵפֶר הָאַיִן
וְשׁוּבִי קִרְאִי בּוֹ לְאַט אֶת שֶׁחָרַטְתְּ בַּחוֹל בְּטֶרֶם
תָּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּטֶרֶם תִּפְנֶה
 
וְזִכְרִי, פַּעַם הָיָה לָךְ תַּרְמִיל קָרוּעַ
וְלֹא נֶאֱסַף בּוֹ מַה שֶׁשְּׁמוֹ אַהֲבָה, עַד
שֶׁבָּא הַהֵלֶךְ שֶׁהִטְלִיא בּוֹ קְרָעָיו
וְנַפְשׁוֹ בְּנַפְשֵׁךְ קָשַׁר, בְּחֶסֶד הַחוּט שֶׁנִּגְזַר
וְנִתְפַּר כְּמוֹ קַו לְחַיָּיו.
 
וְאִם יוֹם אֶחָד יֵעָלֵם הַנַּוָּד וְיֹאבַד
בַּמֶּרְחָב, תֵּלְכִי בּוֹ גַּם אַתְּ לְאֶרֶץ אַחֶרֶת, וְנַפְשֵׁךְ
מְבַקֶּשֶׁת נַוָּט, וּמַה שֶׁשְּׁמוֹ אַהֲבָה שׁוּב נוֹפֵל וְנִדָּף
וּפוֹרֵחַ. אָז פִּתְחִי אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה
קִרְאִי בּוֹ לְאַט.

מתוך: "ועל סביבותיו שב", הקיבוץ המאוחד, 2004

 

 

 

 

49 תגובות

  1. מקסים.
    את זה :
    "וְזִכְרִי, פַּעַם הָיָה לָךְ תַּרְמִיל קָרוּעַ
    וְלֹא נֶאֱסַף בּוֹ מַה שֶׁשְּׁמוֹ אַהֲבָה, עַד
    שֶׁבָּא הַהֵלֶךְ שֶׁהִטְלִיא בּוֹ קְרָעָיו
    וְנַפְשׁוֹ בְּנַפְשֵׁךְ קָשַׁר, בְּחֶסֶד הַחוּט שֶׁנִּגְזַר
    וְנִתְפַּר כְּמוֹ קַו לְחַיָּיו".
    תמיד אני זוכרת.
    אבל זה:
    "וְאִם יוֹם אֶחָד יֵעָלֵם הַנַּוָּד וְיֹאבַד
    בַּמֶּרְחָב, תֵּלְכִי בּוֹ גַּם אַתְּ לְאֶרֶץ אַחֶרֶת, וְנַפְשֵׁךְ
    מְבַקֶּשֶׁת נַוָּט, וּמַה שֶׁשְּׁמוֹ אַהֲבָה שׁוּב נוֹפֵל וְנִדָּף
    וּפוֹרֵחַ. אָז פִּתְחִי אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה
    קִרְאִי בּוֹ לְאַט."
    בלתי אפשרי!
    (כנראה נעלם הצופן מעיניי ואולי זה בגלל שחריטה בחול נעלמת ביום שאחרי. ואם לחזור מהאין אל המילים שנחרטו היה כתוב שם:"לנצח".
    לדעתי,לא אל הספר הזה הייתי שולחת אותי , לא אל העבר ולא אל מחשבות עתיד של אין. מה שכן יש ומה שכאן הוא המפתח הפותח ,והספר הנכון.

    • תודה סיגל על תגובתך המקסימה והנרגשת. ההליכה לארץ אחרת לא תמיד תלוית החלטות מושכלות, אבל שם בארץ האין הדבר שנותר הוא הספר הזה שחלקו כמו החול נמחק אך דווקא האין לפעמים הוא יש נצחי

  2. שיר מקצועי
    של משורר ממש

    • אסף, אני מקווה שלא לגנאי ייחשב לי שהשיר מקצועי. בשבילי שיר טוב הוא המיית הנפש שהיא לגמרי לא מקצועית, וערגתה למלאות ההוויה.
      אבל אני מתרשם שאהבת את השיר והוא נגע בך ועל כך תודתי העמוקה

  3. ריגש אותי, מאוד נגע. תודה. (אזיל דמעה אחר-כך)

    • …וגם כתוב מאוד לטעמי מבחינה סיגנונית ורעיונית. שיר נפלא.

      • אילנה
        נעמה לי התרגשותך. אם יש דבר כזה שקרוי אושר, אז אני חש בו כששיר שלי נוגע. ואם הצלחת לאפק את הדמעה, מה טוב.
        תודה. תודה על מילותייך החמות

        • היא תצא מתי שהו…

          • משה יצחקי

            את יודעת, עגנון פעם כתב, כי כאשר כותב דומע כשהוא כותב, אזי הדמעה מורחת את הכתוב ומוחקת אותו.
            אולי אותו כלל חל על הקורא, שהדמעה תצא אחר כך, כדי שלא תמחק את הכתוב ((:

          • כן, זה בערך כך. … לא נקלקל את הרגע החגיגי של ה"הקראה" הוירטואלית פה… אבכה אחר כך בפרטיות ברגע מתאים…

  4. משה, הבעיה עם ספר האין, שאפשר גם אפשר לקרוא בו את מה שנכתב על החול גם לפני שנים רבות. וגם את הכאב.
    תודה.

    • משה יצחקי

      תודה אמיר, כך כתבתי לסיגל שספר האין
      בלתי מחיק, חוק שימור החומר

      • 🙂 חוק שימור האין…
        על הקפיצה עצמה, וההתרסקות הרי כתבת בתגובתך ב"אני קופץ". אבל פה אתה מחזיק את הכאב, מה שמגלגל אותו הלאה אל הקורא. כואב כראוי.

        • נכון אמיר, כאן אני מחזיק מאד את הכאב ובהחלט לא עושה הנחות לקורא, לא נורא אם יתגלגל הכאב קצת. אליו :))
          כן, חוק שימור האין נפלא

  5. מירי פליישר

    מוזיקה מופלאה ותקוה . בספר הזה ובאהבה מתקנת . תודה

    • משה יצחקי

      תודה מירי, הביטוי התלמודי אומר: "אהבה מקלקלת את השורה". אני לא בטוח שהגעתי למקום התיקון, אבל שמח שכך הרגשת. ואני עוד יותר שמח שחשת במוזיקה.

      • אורה ניזר

        משה, השיר שלך יורד עמוק אל ים האין שביש והיש שבאין, וגם הם אינם מוחלטים . מרגש מאד.

        • משה יצחקי

          נכון מאד אורה, המוחלט אם הוא קיים הוא מעל ומעבר לזמן ולמקום הארצי. היטבת להגדיר את האהבה שבשיר כים האין שביש והיש שבאין, בהישג יד וחולף וקיים כמו ים.
          תודה.

  6. מי, השיר כובש בכנותו, ואת זה אומרת לך אחת שמעדיפה כתיבה יותר מחוספסת, זה באג שלי, ולמרות נטייתי הנ"ל, שירך מדבר אלי מאוד.
    הנוודים האלה, ינעל אביהם, לא יכולים להישאר? כלומר, גם הנוודות, למה לא נשארים יותר ביחד, מעטים מדי נשארים.

    • יודית יקרה

      השיר הזה נכתב מתוך כאב עמוק והוא נכתב כך ממש עם תיקונים קלים. אני מניח שזו גם הייתה היענות לסגנון של המקור באופן לא מודע.
      אני ממש שמח שהשיר מדבר אלייך כך כמו שהוא, למרות נטייתך שהתוודעתי אליה והיא מאד מוצאת חן בעיני.

      שאלת השאלות יודית למה לא נשארים יותר ביחד, וגם כשנשארים בגוף, הנפש יוצאת לנדוד. אולי זה איזה קוד גנטי דפוק הנוודות הזו.
      מצד שני גם כשאת נשארת את נודדת, לא, הנה את בפתח תקווה ונפשך יוצאת לצפון.

      • אני נודדת במחשבה, בחלומות למקומות אחרים, אבל אני לא נודדת מהאנשים שאני אוהבת, אני צריכה סיבות ממש ממש טובות בכדי לנדוד מאנשים.
        אבל זו רק אני.

        • זו תכונה נפלאה להישאר.
          ואלה שאת אוהבת נשארים גם הם ולא נודדים?

          • זה כבר יותר מורכב. יש שנשארו, היה מי שהיה צריך ללכת. אבל בסך הכל נשארתי חברה גם של מי שהלך.
            זה חשוב לי משום מה.
            הכי צובט לראות את הקשישים בעיר, מחזירים ידיים, כמו שני עצים מסוקסקי גזע, לםעמים זה קורע לי את הלב.
            אבל אתה בטח שיודע שלהישאר בימים שלנו ביחד זה נדיר. אני מאמינה שזה אפשרי למרות שלא הצלחתי.

          • אבל אם הקשישים מחזיקים ידיים, משמע שהם נשארו, או שלא הבנתי?

            למה את לוקחת את כל האחריות עלייך באי ההצלחה?

          • תמיד אני חמישים אחוז מאי ההצלחה.
            ובכל מקרה הם מרגשים אותי, עם ובלי קשר אלי. גם עצים זקנים ובתים ישנים מרגשים אותי. אנשים יותר.
            כבר סגרתי את המחשב, כי מחר יש לי יום ארוך ובערב אני אמורה להקריא בבית סוזן דלל ואפילו לא החלטתי איזה שירים.
            אבל כתבתי שיר בעקבות הדיבור בינינו היום, ואני הולכת להעלות אותו לכבודך מי. ואומרת לך לילה טוב.

          • לילה טוב יודית
            ושיהיה בהצלחה בסוזאן דלאל

          • זה לך העליתי, למרות שיש לי תיקונים שאין לי זמן לעשות.
            יום טוב.

    • הכוונה בהיענות למקור, היא לשיר של ייטס שיצר אצלי את הגירוי לתת ביטוי לנקודה הפנימית שלי.

  7. יניב ברנר

    הכוונה היא לwhen you are old המרגש? מעניין איך יראה השיר שלך בתרגום לאנגלית. בכל אופן, נראה שרוח השיר שרתה עליך

    • משה יצחקי

      יניב, תודה, כמה נפלא שגם אתה חושב שהשיר של ייטס: לwhen you are old מרגש.
      רוח השיר שרתה ועוד איך.
      רוצה לנסות לתרגם? 🙂

      • יניב ברנר

        🙂 קצת גדול על האנגלית שלי. חבל על השיר שלך, לא הייתי רוצה לעשות לו את זה..

        • משה השיר שלך יותר יפה ועדין.

          • הלכתי לקרוא את ויליאם… בתרגום של אפרים ברוידא ולא מלהיב מי יודע… ואז קראתי במקור ושלך באמת מדבר אלי יותר.

          • משה יצחקי

            תמי
            תודה תודה על הפירגון, זה באמת אחד מהשירים היפים של ייטס והפחות חידתיים. אגב, אני לא תרגמתי את השיר, אלא כתבתי מתוך השראה עם שירו, שיצר דיאלוג עם הנוודות והנווטות… בכלל, ועם שלי בפרט. לשמעון זנדבנק יש תרגום נפלא.

          • משה, אנסה להשיג את התרגום של זנדבנק. תודה.

        • מוכנה לעשות את זה לבית אחד שיכולה לאהוב בכל השפות:
          וְזִכְרִי, פַּעַם הָיָה לָךְ תַּרְמִיל קָרוּעַ
          וְלֹא נֶאֱסַף בּוֹ מַה שֶׁשְּׁמוֹ אַהֲבָה, עַד
          שֶׁבָּא הַהֵלֶךְ שֶׁהִטְלִיא בּוֹ קְרָעָיו
          וְנַפְשׁוֹ בְּנַפְשֵׁךְ קָשַׁר, בְּחֶסֶד הַחוּט שֶׁנִּגְזַר
          וְנִתְפַּר כְּמוֹ קַו לְחַיָּיו.
          and remember,
          once you"ve had a thorn beg
          who could not hold
          those things that love is called
          untill the arrival of the wonderer
          .who patched it for thee
          he tied your souls
          ,with the grace of the string
          ,that was cut
          and been sew
          as a line in his life.
          (אמנם אנגלית כיתה ב" אך התחשק לי "לקפוץ" קצת היום.
          🙂
          (וגם…מקווה שלא הרסתי יופי).

          • משה יצחקי

            סיגל, את ממש עקבית. ומה נעשה לבית שאת פחות אוהבת? נשאיר אותו בכאבו, בבדידותו?
            אני אוהב כמה מהשורות המתורגמות:
            once you"ve had a thorn beg
            who could not hold
            those things that love is called
            שבהחלט לא הרסו את היופי.
            אני פחות מסתדר עם השורה אחרי
            והשורה האחרונה
            תודה בכל אופן על הניסיון היפה.

          • אפשר לשפר במיוחד כיוון שבעולם התפירה יש תפר, טלאי, חיתוך, תך ובאנגלית עוד יותר אבל בשתיים בלילה בשליפה מהמותן הצעתי לך קצת אנגלית לשירך ולא אגע ביצירה השלימה מכיוון שאינני בעלת נסיון בתחום ההפוך של התרגום.
            בכל אופן דעתי היא, ששיר כה יפה בשפה העברית לא צריך אנגלית.

          • משה יצחקי

            אני מקבל את המחמאה הנפלאה ואת המסקנה הנובעת ממנה שלך בהכנעה.
            ושוב תודה על המאמץ הגדול של השעות הקטנות

  8. משה היקר,
    איזו פתיחה נהדרת לספר האין. וכמה יופי! ספר האין – נווט לארץ אחרת בה מה ששמו אהבה נופל נידף ופורח. נפלא! תודה.

    • משה יצחקי

      שירה -תי

      ספר האין הוא אחד מהספרים היפים ביקום.
      אחד מספרי נקרא:"שב אל האין"
      תודה על דברייך הנפלאים.

  9. יעל גלוברמן

    שיר יפהפה, מוישלה. מהלך קסם.
    נראה לי שייטס היה אוהב את הנימה.

    …ובין הַנַּוָּד לַנַּוָּט, מהלך שתי נפשות מכאן…

    • יעל, איזו תחושה נפלאה שהשיר נעטף בכל כך הרבה חום ויופי כשהוא יוצא לדרכו ופוגש אנשים נפלאים שמחבקים אותו ומרעיפים עליו כל כך הרבה מחמאות.
      אני שמח שמצאת בו קסם ויופי, גם לייטס ינעם הדבר.
      תודה

  10. משה,

    השיר שובה-לב ואוזן.
    כמו תפילה הוא גם לוכד את השפתיים.
    ואיזה מהלך מפואר של האהבה ואבדנה פרשת כאן לאורך חיים שלמים.
    ייטס היה גאה בך.

    • שחר-מריו
      גרמת לי לעונג רב בקריאתך הרגישה והמיוחדת את השיר.

      "תפילה לוכדת שפתיים", איזה יופי של פסוק שירי.
      אני מקווה שאני ראוי להערכתו של ייטס.
      תודה מאד.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי