בננות - בלוגים / / צביעות התקשורת והתחסדות של שמאלן נאור יוצאות לאור
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

צביעות התקשורת והתחסדות של שמאלן נאור יוצאות לאור

 

 בני ציפר במדורו 'ציפרלנד' מסוף השבוע הזה 19/02/2010, בעיתון 'הארץ',  כותב רשימה מעניינת על האקולוגיה כתיאולוגיה חדשה. הוא מודה כי נדרש לעניין זה, משום שעמיתיו הזריזים תפסו לו את הנושאים החמים, נחשו מהם? "שערוריית המין של הרב ההוא…".  ציפר  אינו מסתפק ברמז הדק העבה כשק, ומסיים את רשימתו בשורות מרושעות אלה: "… ובלי לחדור חלילה לתחום הסיקור של עמיתי, שהזדרזו כאמור ולקחו לי מתחת לאף את כל הנושאים העסיסיים, אי אפשר בלי להזכיר, עדיין בתחום המטאורולוגיה, את גל החום שהרעיפו ביום שלישי, לעין מצלמות הטלוויזיה, המוני תלמידי חכמים, מהם חסונים, מסוקסים ויפי תואר כפי שתלמידי ישיבות הסדר יודעים להיות, על הרב מרדכי אלון, ששמו נקשר בהטרדות מיניות לכאורה. בזה אחר זה ניגשו אליו והצמידו את גופם החם אל גופו וחיבקו אותו, ומהם מילמלו באוזנו דברי ניחומים, הכל על קידוש השם..."

החום הכבד ששרר באותו היום מוסס ככל הנראה ממוחו הקודח והלוהט  של בני ציפר, פרשייה אחרת של הטרדות מיניות שנקשרו וממשיכות להיקשר לשמו של יצחק לאור, עמיתו למוסף ספרות ותרבות. (וכמובן הכל לכאורה ועד שלא יוכח וגו'.) שעל פי השמועות חמק לחו"ל, כנראה מצא מקלט זמני אצל ברלוסקוני הצדיק, עד יעבור זעם.
האם ייתכן שבני ציפר לקה במכת חום או בשכחה זמנית? שהרי לא יעלה על הדעת שלקה לפתע בגזענות או בקסנופוביה או מיזנתרופיה או חלילה בהומופוביה.
ועל אף שגם אני שמעתי מפי משוררת צעירה על מעלליו של לאור כלפיה,  אולי ניחן ציפר במעלות של צדיק, וכדי להוכיח זאת , וכאמור הנ"ל חף עד  שלא יוכח ותוכח וגומר, מופיעה במדור ספרות ותרבות של סוף שבוע זה, בעריכתו של ציפר, רשימה של יצחק לאור על הספר 'חג המימונה' שכותרתה: 'פשוט חג שמח'. כאילו דבר לא נפל, כאילו הארץ לא רוגשת על המשורר הנאור שחרפתו יצאה לאור, ורק פרשיית מוטי אלון ותלמידי חכמים, תלמידי ישיבות, מזעזעת את ציפרלנד או שמא משחיזה בהנאה את קולמוסו המשתלח.
מדפדוף בגיליונות סוף השבוע בולטת בחרפתה, התעלמות ודממת אנשי התקשורת והרוח בכל הקשור לפרשיית לאור, ואילו פרשיית מוטי אלון מרוחה על עשרות עמודים וכותרות צועקות. האם רק בגלל שהטרדות מיניות והומו-לסביות מזעזעות יותר כאשר הן מתרחשות ונחשפות בציונות הדתית ואצל החרדים, מאשר בחוגי השמאל הנאורים, או שמא לקו כאן, התקשורת, משוררים וסופרים אנשי רוח, בדום לב, בעיוורון ובבערות, בצביעות, בהתחסדות, בהתעלמות ובשתיקה,  בשעה שבחברה נאורה אין לאף אחד, במיוחד לא לאלה המוזכרים לעיל, זכות השתיקה. 

 

 

 

 

 

 

 

 

39 תגובות

  1. מעריכה את דבריך. אני ממעטת להבין בשתי הפרשות. רק יודעת שהיה פורום שעקב אחרי אלון ולא היה שום פורום כזה בצד השני.
    חוץ מזה או לא לתת סיקור תקשורתי גורף או לתת שווה בשווה.

    איני יודעת אם סיקור גורף טוב או רע.
    לא גבשתי דיעה.
    כאמור אני ממעטת להבין בכך.

    אך מעריכה איש ישר מידות שמגיע מהשמאל או מהימין.
    מה זה משנה.
    למה צריך להלחם כך זה בזו.
    לא די לנו מאויבנו מבחוץ.
    מהרסיך ומחריביך ממך יצאו.

    • אביטל, את צודקת כמובן באשר לתגובה של החברה הדתית לפרשת אלון, אם כי עניין זה מעלה שאלות באשר לאפשרות של בית דין שדה, אני לא אומר שזה המקרה, אבל יש בכך סכנה. יחד עם זאת אין לי ספק שהחברה הדתית במקרה זה תעשה חשבון נפש נוקב ואמיתי מאשר השמאל המתקרא נאור ובודאי יותר מאשר התקשורת

  2. מירי פליישר

    דברים כדורבנות
    שתיקה רועמת

  3. כל כך נכון וכל כך מדוייק וכל כך עצוב. אבל מה חדש? רק קריאה למרד צרכנים שתבוא מהאיש הנכון.

  4. חני שטרנברג

    אני אתך, מוישהל'ה.

    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=15125&blogID=251

    גם אני, כמו אביטל, חושבת שבמקרה אלון לפחות ניסו להטיל איזשהן סנקציות. מהבחינה הזאת הם היו יותר בסדר מהמילייה בשמאל, וחוסר הסימטרייה בסיקור של שתי הפרשות בולט מאוד ב"הארץ". כמובן לרעת אלון. פשוט בושה מה שהעיתון הזה מרשה לעצמו וגם גועל נפש. אני חושבת שמי שרואה את ההתנהלות הזאת של העיתון וממשיך להיות מנוי בו הוא אידיוט. אני את המנוי שלי הפסקתי. הם מנסים להסתתר מאחורי עלי התאנה של השמאלנות שלהם, להעמיד את עצמם כנרדפים על רקע פוליטי. לא יילך להם! ואני תוהה אם הנשים שנפגעו מלאור כשעבדו בעיתון לא זכאיות לתבוע גם אותם. אחרי הכל הם ידעו ולא עשו כלום, והם היו המעסיקים שלהם. יש להם גם אחריות בעניין. אולי פלילית אפילו. שווה לבדוק את הכיוון הזה.

    • חני, קראתי את הפוסט שלך אחרי שביקשת לא לפרסם תגובות. איני נכנס כאן לשאלות משפטיות – בעניין זה כבר הוכח לא פעם שאין זיקה בין מוסר-צדק – אמת וחוק. ועל כן יש להשאיר את שאלת פליליות המקרים לבית המשפט- הבעייה המרכזית כפי שגם את ציינת היא המוסר הכפול של העיתונות, השתיקה של אנשי שמאל ממחנה לאור – ואפילו כאן יש כמה שתיקות יותר מתמוהות.

      • חני שטרנברג

        ביקשתי שלא ישלחו לי יותר תגובות, כי התגובות היו לא ענייניות, ניסו להטות את הדיון למחוזות לא לו, ולא התחשק לי לעשות בייבי סיטר לבלוג. אני חושבת שיש כאן הרבה מאוד אנשים פחדנים, שחוששים להשמיע את קולם, ואם הם משמיעים אותו אז לא תחת שמם, כי הם פוחדים שלא יכתבו עליהם יותר בעיתון. מה שהם לא מבינים זה שהם מפסידים משהו הרבה יותר חשוב מפרסום. הם מפסידים את הכבוד המקצועי שלהם. הם אמורים להיות אנשי רוח לא? אז איפה בדיוק הרוח שלהם? על אנשים כאלה כתב יונסקו את המחזה שלו "הקרנפים". בדיוק על אנשים כאלה.

  5. היי מוישלה
    החיים כמו החיים…יש הרבה רעים.
    ויש כאלה שעוזרים לרעים גם בן הדתיים הם עוזרים לו.
    מוזר שזה קרה ביחד.
    להתראות טובה

    • הי טובה, העניין הוא לא רק ההבחנה בין טובים לרעים, אלא שאלות אתיות חריפות, ושיקולי דעת בעייתיים מאד

  6. אהוד פדרמן

    משה היקר, אין צורך לערבב שמחה בשמחה
    ( שמחה אחת היא מה שאתה מכנה שמאלנות נאורה והשנייה, הטרדה המינית – שלשמה למעשה התכנסו מילותינו כאן).
    ההתעסקות בשמאלנות נאורה בהקשר של הטרדה מינית כמוה כהתעללות בגווייה.

    שתיקת הכבשים (כמו שהגבתי גם בפוסט של חני), יכולה להתפרש באימרה : אמור לי מי חבריך ומעסיקיך (האילמים) ואומר לך מי אתה.
    בכל מקרה נראה לי שאנו קצת חסרי סבלנות בחפשנו נקמה באיש הרע, יצחק לאור, ותגובת הארץ כנראה תגיע (אחרי התיעצות עם סוללת עורכי דין).

    • אהוד יקר, המונח שמאלנות נאורה נכתב בכאב אירוני. מהיכן אתה למד שיש כאן חיפוש נקמה. ההבחנה הזו עושה נזק לסוגיה האתית החריפה של התקשורת בכלל ועיתון הארץ בפרט בטיפולן בפרשיות הנידונות. טענת הנקמה מתעלמת מהדיסאוננס הבולט בין סיקור המגזר הדתי לבין סיקור איש המילייה מהשמאל הנאור.
      קל מאד להסתתר אחר הטיעון המשפטי ולחכות לסוללה של עורכי דין שינחו את העיתון כיצד לנהוג. אבל מאמר מערכת המביע עמדה אתית, או התייחסות כמו של בני ציפר שלא נזקק לסוללת עורכי דין כדי לכתוב ברשעות על תלמידי הישיבות ואף לא מילה אחת המזכירה שגם בדלת אמות שלו עולה איזה צחנה הוא העניין החמור שבגינו אין לנו זכות שתיקה

  7. מה לעשות, כנראה שלרב נערץ שאוהב בנים יש יותר רייטינג מאשר לסופר שולי שאוהב בנות. כגודל ההרצה לגורו כך גודל התדהמה והעניין שמגלה הציבור.

    חבל. סתם כתיבה חסרת תכלית…

    • נגעת בדיוק בהקשרים הנכונים יצחקי.
      אנשים אינטרסנטיים לא צריכים להגדיר את עצמם משוררים או סופרים ולחבור לסוטי מין ולאלימים שנמצאים בתפקידי מפתח
      אלה אינם משוררים וגם לא סופרים, אלה אנשי הביצה שמפחדים מהצל של עצמם, כתופעה זו תופעה הרסנית, כתופעה זו תופעה ביצתית, כתופעה זו תופעה של פחד
      ואגוצנטריות מזוויעה שאין לה יד ורגל
      עם ספרות וכתיבה.

      זה רק מה שמחזק את הרושם שההתקרנפות שתיקת הכבשים הזאת מלמדת הכי טוב על
      "הסופרים והמשוררים" שברובם הם לא יותר
      מסתם גרפומנים עלובי נפש, שרק אם לאור היה עוזב את הארץ אולי היו יוצאים להגנת הנשים שנפגעו ממנו, כל זמן שהוא שם הם רועדים מהנקמה שלו.

      היה מצופה שיקימו קול צעקה בבננות על הסיפור עם לאור
      במקום להקים קול זעקה עד השמיים הם שותקים. בושה להם. איכס.

  8. הבחירה של ציפר אידיוטית. סתם משחק באש, מהסוג האהוב עליו אבל שהרחיק לכת הפעם. אשר ללאור, ראוי לומר ש-א. מה שעשתה ה'תקנה' בדלתיים סגורות במקרה אלון, עשו בלוגריות מדושנות נקמנות בגלוי, במקרה לאור. בניגוד לפורום התקנה, אף אחד לא מינה אותן, לא נתן בידיהן סמכות, ואילו האמון שקיבל הנראטיב החד-צדדי שיצרו מעורר לא רק כעס, אלא גם תחושה שאנו נתונים בתוך קמפיין תקשורתי מתוזמן היטב, עמוס אינטרסים. גרוע מכך, רובנו משחקים בדיוק ע"פ כללי המשחק המצופים מאיתנו. ב. להבדיל מאלון, לאור מעולם לא קיבל עליו את דין משפט השדה שהשיתו עליו, אלא להיפך. המקום היחיד שבו הדברים יוכלו להתברר, הוא בית המשפט (אם בכלל יתברר שיש צורך שיגיעו לשם).
    ניתן לומר שהמערכה הזו 'עבדה' על רובנו, סימאה עד כדי כך שקשה לראות עד כמה היא חד צדדית, מפורשנת, מוזנת להט צהוב ונקמני, כמו להטם של רב המגיבים בה להוקיע את ה"רע", כך להבדל ממנו, באיזה עליהום קתקטי.
    לאור הוא איש בוטה. במרבית המקרים הבוטות שלו היא בוטות עניינית – ויש לציין שהוא מצליח לא פעם להיות מבקר בוטה ובונה כאחד. עם זאת, לא כל אחד/ת (יהיה כותב/ת או מכר/ה) יכול לעמוד בה. יש כאן אפשרות (סכנה?) גדולה לפגיעה. ופגיעה היא כואבת. וכאב, דרושה לו סובלימציה. ונקמה, גם אם אינה הדרך הנכונה לכך, היא דרך טבעית, כמעט 'מתבקשת'.
    בדיוק כפי שקשה לראות כך את הדברים, כך קשה לדמיין שנסיעה לחול אינה בריחה, אלא עמידה בהתחייבות (בדיקה פשוטה היתה מגלה מדוע נסע לחו"ל). אבל להתלהט

    • להתלהט? זה הרי קל מאד. הרי, האיש כבר סומן. עכשיו, כל שנותר הוא לפרש את מעשיו – יהיו אלה נסיעה, כתיבה על מימונות, השתתפות בהפגנה – על פי הסימון הזה. מה שעולה מהפרשה הזו, יותר מכל, הוא עד כמה אנחנו נוחים להתעוור, להתבטל, להסכים עם תבניות מנוסחות לעייפה בלי להבין שיש מי שההסכמה שלנו דרושה לו.

      • חני שטרנברג

        אריאל, דברייך מסלפים ומסולפים. הרב אילון שיתף פעולה עם הפורום, הודה במעשיו וקיבל את גזר הדין. לאור לא שיתף פעולה עם אף אחד, לא הודה בשומדבר ולקח עורך דין. גם לא שמענו את קול מערכת "הארץ" בזמן ששמענו גם שמענו את רבני "תקנה".
        התמונה שאת מציירת מעוותת את המציאות. אני יכולה לומר לך כמי שעקבה אחרי התפתחות התגובות ב"רשימות" שמדובר בתגובה ספונטנית של נשים. הרעיון שלך שמישהו מלמעלה מתזמר הוא האשמה לא הגונה. נכון, הנשים שיתפו ביניהן פעולה, וטוב שעשו כך. בינתיים מי שמתזמר אנשים זה "הארץ". אני חושבת שלנשים האמיצות שהעזו ופעלו – אולי אפילו לא תמיד בדרך שתועיל להן בסופו של דבר – מגיע קצת יותר קרדיט והרבה יותר הערכה.

        • עקבתי אחרי הסיפור מתחילתו – והוא לובה כהוגן על ידי פמיניסטיות בעיקר
          בבלוג של רשימות,שמוכנות להילחם עד טיפת דמה האחרונה של המותקפת|ות לכאורה.
          ולראיה – אחת מהן,שטענה כי הותקפה (לא ברור אם מילולית או קצת יותר מזה) חומקת באופן קונסיסטנטי מהגשת תלונה
          במשטרה בטענה שהתלונה ישנה מאוד.
          אבל תמכה בתקיפות בהגשת תלונה של אשכר,
          שהתיישנה לא פחות.

          הרבה יותר בטוח לעורר סערה מאחורי המקלדת,בבית, אבל להתלכלך אסור.
          מה שמעלה תמיהות לגבי אומץ הלב או ממשות התלונה.

          • תן לי לנחש כמה אתה קרוב ללאור…? אח? חבר? משורר?
            ואתה יודע מה, עיתון הארץ חושב שלאור כל כך נקי, למה הוא לא כותב את זה במאמר מערכת? השתיקה שלהם פשוט טובה מאלף מילים. שלא לדבר על זה שזכות השתיקה לא עומדת לגבי הרב אלון.

          • אולי זה לאור עצמו

          • לא אח,לא חבר,לא משורר,לא תומך בדעותיו
            אלא מתנגד חריף,ובוודאי שלא אתן כזית לגיטימציה למעשיו אם נעשו.

            לא לגבי גסות רוחו ותוקפנותו המילולית
            שאני מסתייג מהם (למרות שאלי מעולם לא דיבר באופן הזה,הוא ידע שיקבל מנה אחת אפיים)

            ולא לגבי מעשים חמורים יותר – אבל כאן נחכה,ברשותך,למשטרה,הפרקליטות ולשופטים לומר דברם הנחרץ.

            אבל גם המשפט הפומבי באינטנט מעורר בי
            רתיעה עמוקה.זוהי כיכר שוק אספסופית
            מלאה דמגוגיה,ומצטיינות בזה הללו שמזדהות כפמיניסיות קיצוניות,שגסות רוחן הוכחה לא פעם ולא פעמיים.

            הוידוי של אשכר,לעומת זאת,נוגע אל הלב,אבל מעורר שאלות שרק חוקרים מקצועיים ושופטים מלומדים יפסקו בהם!

          • חני שטרנברג

            היו תגובות שונות. לא אתייחס עכשיו לכל אחת ואחת מהן – העניין המרכזי כאן הוא ההתנהלות כלפי הנשים העובדות ב"הארץ" – היה או לא היה, ומהי תגובת ה"ארץ". מה דעתך בעניין זה?

          • אם אותי,המגיב למעלה שאלת – לא עובד הארץ,מעולם לא הייתי,לא יודע מה מתרחש
            שם -ולא מכיר שם איש.

            עבדתי בדסק חדשות של עיתון אחר,והאווירה באמת לחוצה,הכל מלווה בצעקות וקללות -על זה אני יכול להעיד.

            על תפקודו של ל. – לא יודע דבר וחצי דבר.

            גם אני ניזונתי משמועות שונות,שאת האמת שבהן לא יכולתי לבדוק.

          • חני שטרנברג

            גם אני לא עבדתי בהארץ וגם לא בדסק אחר ובכל זאת גיבשתי לעצמי דעה עפ"י כל מה שקראתי. אני מקווה שזה עדיין מותר. הדעה שגיבשתי היא שנעשו לכאורה עוולות לנשים שעבדו בעיתון הארץ בידיעת הממונים עליהן, והממונים עליהן לא עשו דבר למענן, אלא השתיקו את קולותיהן וגוננו על מי שהתעלל בהן. אם הדעה שלי מוטעית תתכבד מערכת הארץ ותוכיח אותי על טעותי. אשמח לסגת מהדעה הזאת ולהודות שטעיתי.

          • הטוב ביותר תשאלי את אליענה אלמוג מהבלוג,נדמה לי שאמא שלה עובדת בהארץ,
            אבל לא ידוע מה התפקיד שלה

          • חני שטרנברג

            קראתי גם תגובות שלה ודברים שכתבה והבנתי שיש דברים בגו.

          • אלה דברים שהשתמעו וליתר דיוק נאמרו במפורש בכתבה של המקור (ההטרדות המיניות-מילוליות של לאור נעשו בריש גלי, לא בסתר)

          • לזאת שהודעתה פותחת במילים: "עקבתי אחרי הסיפור מתחילתו", התגובה שלך מלאה סילופים מהותיים.

          • נא לתת קישורים לדיונים שמתנהלים ברשימות כדי שנדע במה מדובר.

          • לזה,לא לזאת.

            אשמח לדעת מה סילפתי

  9. בני ציפר צריך ללכת הביתה. ומיד.
    הוא עורך את מדור הספרות של עיתון "הארץ" משנת 1988. כלומר, עשרים ושתיים שנים. אין לזה אח ורע בארץ ובעולם. לא יתכן שהאיש הזה ישליט את טעמו הספרותי על ציבור קוראי הספרות של עיתון "הארץ". הגיע הזמן שהוא ילך הביתה ויתן למישהו אחר לערוך את מדור הספרות של עיתון "הארץ".
    ואם לא – צריך לחוקק חוק שיגביל את זמן כהונת עורך מדור הספרות של עיתון יומי.
    ציפר – הביתה!

השאר תגובה ל האמת ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי