בננות - בלוגים / / נהרות יישאו קולם בתשרי – הזמנה ושיר
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

נהרות יישאו קולם בתשרי – הזמנה ושיר

 

שלום לכם, מתוך שאול אוגוסטוס, שולח התנצלותי, על רפיסות ודלילות נוכחותי במטע . מול מאוורר בשארית האנרגיות בודק עבודות, שולח יד עצלה למקלדת למלא מחויבות אקדמית, בעיניים טרוטות ובוהות באדי החום העולים מן האדמה ביום ומקרינים מקירות הלילה המשחקים לבבות ופוקר וירטואלי. ובתוך זה משהו יצירתי מפעים, דיאלוג  הקורם ציורי מילים, והזמנה לעונג שישי.
מקווה לליטוף קריר של כנפי תשרי שיישאו את קולי 
אשמח לראותכם .
 

           
    עונג שישי לכבוד ספר השירים 
                                של

              משה יצחקי
 "נהרות נשאו קולם"
 יום שישי 4.09.09 11:30
משתתפים:
לאה שניר – עורכת, הוצאת הקיבוץ המאוחד
פרופ' ראובן שוהם – אונ. חיפה ומכללת אורנים
רפי ויכרט – משורר, עורך ומו"ל 'קשב' לשירה
ענת שרון – משוררת, עורכת בקול ישראל
ורדה קנול-יהלום – במאית , מרצה באורנים
ביני תלמי – המכללה והמדרשה באורנים
ד"ר חגי רוגני – מרצה לספרות ולשון באורנים
איריס קובליו – אמנית – ציירת
טובה גרטנר – זמרת
משה יצחקי – משורר, ראש החוג לספרות באורנים
 
קרון הספרים רח. המגדל 2 ( מרכז ההנצחה) ק. טבעון 04-9533461
פתוח:א-ה 9-14 16-19 שישי: 8:30-14
כניסה 20 ש"ח


השם שמור במערכת
 
שְׁמָהּ הָיָה לִי (שֵׁם וְשָׁם בָּדוּי), בְּגִילִי, כָּךְ נִדְמֶה
הַשְּׁכֵנָה שֶׁלָּנוּ זְהוּבַת שֵׂעָר, בַּת הַפּוֹלָנִיָּה
קוֹמָה מֵעָלַי שֶׁנִּרְאֲתָה תָּמִיד כְּמוֹ יָצְאָה
מֵאֵיזֶה ז'וּרְנָל, לֹא מִכָּאן תָּמִיד
מִשָּׁם. לִי (הַשֵּׁם יִשְׁמֹר ) הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה
שֶׁלִּי קָרְאָה לִרְאוֹת וְלָגַעַת בַּשְּׂפָתַיִם
מַחֲבוֹאִים שֶׁלֹּא רָצִיתִי לְשַׂחֵק בַּשְּׁכוּנָה
מִלְחֶמֶת בָּלִיסְטְרָאוֹת, בִּגְלַל זֶה,
כָּךְ נִדְמֶה לִי בָּאתִי אֵצֶל לִי שֶׁרָצְתָה
לִי (שָׁם) שֶׁחָלַמְתִּי בְּמִכְנְסֵי קַיִץ,
שֶׁהֶחְתִּימָה אוֹתִי בְּשִׂפְתֵי וֶרֶד
עֲנֻגּוֹת כְּשֶׁיַּחַד שִׂחַקְנוּ בְּרוֹפֵא וְאָחוֹת,
שִׂפְתֵי מֶשִׁי שֶׁנִּשְׁאֲרוּ חֲתוּמוֹת בַּגַּן,
בַּמִּסְתּוֹר שֶׁלִּפְעָמִים כָּךְ נִדְמֶה,
נִפְתַּח כְּמוֹ אַלְמוֹן הוֹדִי , אוֹ כְּמוֹ
פֶּרַח לֵילִי, שֶׁלִּי שָׁמוּר בַּמַּעֲרֶכֶת 
בְּרוּכֵי הַשֵּׁם


מתוך: 'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, 2009

 

26 תגובות

  1. בהצלחה, מוישלה, והשיר יפה ורגיש אוצר טעם ראשונים של שפתי ורד. אהבה ראשונה יש לשמור במערכת ברוכי השם ולפתוח רק כשמתגעגעים. אהבתי

  2. הי מוישהלה
    שאול אוגוסט מזכיר לי את תמיר יולי 🙂

    ואכן, נראה שאתה מכין עונג שבת אמיתי
    רשמתי לפני
    שיהיה בהצלחה גדולה מוישהלה

    • שאול אוגוסט דווקא היה רוצה להמיר את יולי לאפריל (סקוט) או אוניל:)
      ויהיה בהחלט עונג
      תודה ריקי ורשמתי לפני שרשמת:))

  3. איזה שיר נפלא מוישלה, עם טעם שפתי תות ואהבה ראשונה,שמורה, מקווה שאצליח לבוא להשקת הספר שלך האהוב עלי מאוד!

  4. בהצלחה!
    רחוק מדי עבורי ,אבל יש לי כמה חברים בסביבה . אשלח אותם לחגיגה.
    ובקשר לשפתיים, הוי ,הזכרת לי אותה ואת השפתיים. אלא שאותי היא לא הזמינה ,אבל אני הצצתי.

    • תודה גיורא, הייתי חבר נחל עוז ואני יודע שהמרחק מהדרום לצפון תמיד ארוך יותר מאשר מצפון לדרום:)
      שמח שהזכרתי לך זכרונות הצצה מענגים הסוחטים קריאת הוי:))

  5. מוישלה, בהצלחה ושיהיה עונג שישי כהלכתו.
    "שפתי ורד ענוגות" – עונג של זיכרון..

  6. רונית בר-לביא

    מזל טוב לך, משה,
    והשיר נעים, משחק איתנו משחקי ילדות,
    אהבהבים ראשונים, ענוג ובגווני ורוד.

    מאד אהבתי דווקא את "לא מכאן, תמיד משם". על הקשה להשגה, על הרצייה.

    עושה רושם שהיא הכירה לך את הנשי.

    • תודותיים רונית, אכן, משחקי ילדות צרובים בבשר. הרושם שלך מדויק והזיכרון חתום ונצור.

  7. איריס קובליו

    האלמון ההודי, מסתבר מוישלי, בכוחו לעורר זכרונות לא רק מילדות אלא גם מגלגולים אחרים. ריחו מכשף ומוליך בין זמנים, מטריף את אפיהם של המטיילים הסמטאות הזכרון, המיוחד של אלו המשוררים.
    שיר מתוק וקסום.
    ומכוון שאני כתובה שם, אני מניחה שאגיע 🙂

    • תודה איריס'ל, כן, האלמון מכשף בריחו, ומוזר חלמתי על אלמון הנמצא בקרחת יער בזמן אחר, ושני הילדים המוזכרים בשיר משחקים שם.
      ושוב תודה על ציורך הנפלא שעל כריכת ספרי. תבואי ותביאי איתך עוד

  8. משה ברכות ומזל טוב על הספר ועל הערב. אין ספק שזאת פליאדה נאה. אף השיר יפה. אני אוהב את המצלול החוזר בו באופנים שונים של האותיות שי"ן ומ"ם המחזירות אותנו לשם, לילדות. רני.

    • תודה רני, על פי הנפשות זאת פליאדה וחצי, שמח ששמת לב מצלול, הוא בהחלט התנגן לי כחלק מתהליך ההיזכרות.

  9. "לי" הוא כל המותר והאסור שעשינו וחווינו כשהיינו בגובה הכסא.והמבט לאחור שמתנגן במוסיקה נבוכה ומתפתלת – סלחני ומתוק ואירוטי בדיעבד. יפה.

    • תודה לבנה, הארוטי לא רק בדיעבד, לא ידענו לקרוא ולהגדיר זאת כך, אבל אירוטיקה תמימה וסוחפת בעצמתה

  10. יצאה מתוך ז'ורנל ונכנסה ללב ולספר.
    הנהר נושא קולה.

    בהצלחה בקרון הספרים, משה.

    • תודה שחר-מריו השמש והחום ממיסים בינתיים כנפיים, והנהר כרגע חסר מים, אבל אני שמח שהקול נשמע
      ובהצלחה גם לך באירועי השירה שראיתי שהנך משתתף

  11. על מולדת-
    עם רגש המכיל עוצמה מן האמת עוררת בכל אחת מן האותיות, פעימה רעננה, תמימה ונקיה במקום שבו נתרחקה זהותןותקוותן.
    קירבת מחשבות הממהרות להידחק לאין מוצא מחומר הגוף, לקדמת התודעה, להולדת שבריר של תובנה.

השאר תגובה ל רן יגיל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי