בננות - בלוגים / / IL POSTINO ('הדוור') ואני, הרהורים מפוזרים
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

IL POSTINO ('הדוור') ואני, הרהורים מפוזרים

 

 

"הדוור" ואני, הרהורים מפוזרים
 
אחד השירים שנכתבו על ידי פבלו נרודה ונקראים בסרט IL POSTINO  נקרא LA POESIA' ' 'השירה' וכך הוא מתחיל:
 
 "ובגיל הזה … השירה הגיעה
לחפש אותי. אני לא  יודע, אני לא יודע מאיפה   
באה, מהחורף או מאחד הנהרות.
אני לא יודע איך או מתי,
לא, לא היו להם קולות , לא היו מלים, רק דממה,
אבל במפתיע, מבין האחרים נקראתי להופיע
מאחד הרחובות בין ענפי הלילה,
בין שריפות משתוללות
או חוזר לבד ללא פנים
וזה נגע בי…"
(תרגום: משה יצחקי)
 
אני נדרש לשיר הזה מכמה טעמים:
א.    כי אני אוהב את שירתו המגוונת והמפעימה של נרודה.
ב.     כי אני 'מת' על הסרט 'הדוור', והייתי באי סלינה בסיציליה שם צולם הסרט.
ג.       כי השיר הזה במיוחד מבהיר לי את מהות ומורכבות השירים וכן את השם  שבחרתי לספרי: "נהרות נשאו קולם". וככל שאני יכול לשפוט אותו באופן לא משוחד, זה הספר  הבשל והמורכב ביותר מבין ספרי, ושירו של נרודה מפענח לי חלק מהסודות.
 
בנימה מפוכחת ולא מתקרבנת אני יודע ש:  
ספרי לא ימכור כנראה אפילו מהדורה אחת.
ככל הנראה לא יכתבו עליו בשום עיתון מודפס או אינטרנטי, והסיבות לכך פשוטות וידועות לכל מי שיודע משהו על רפובליקת השירה העכשווית הקובעת את טעם קוראי השירה שמספרם קטן והולך, לעומת כותבי השירה שמספרם גדל ושחלקם אינו קורא שירה של אחרים.
אלה שאני יודע שאוהבים את שירי והיו יכולים לכתוב יאמרו: זה לא אתי אנחנו מכירים אותו…
קיבלתי מכתב אישי מפרגן ממשורר בעל מדור בעיתון מסוים, כולל ביקורת עניינית על שירים שלא דיברו אליו. האם היו לי ציפיות שיכתבו בפומבי כדוגמת מה שכתב לי באופן אישי? מחד, אני לא בטוח שכך הייתי רוצה שידונו בפרהסיה בשירה, מאידך לא  אכחיש,  היו לי ציפיות להתייחסות כתובה.
 
אבל מה, בסופו של דבר La poesia היא  נשמתי בשכבי, בקומי ובלכתי
 לפני ימים אחדים התקשר אלי הסופר חיים באר ואמר לי שאהב ביותר את הספר והוא מבקש להכניס לרשימת השירים שהוא מלמד באוניברסיטה כמה משירי.
סטודנטית מאוניברסיטת בן גוריון כתבה לי מכתב שהיא עושה עבודה על אחד השירים שלי.
קיבלתי לא מעט תגובות חמות ונלהבות מאנשים שאני מוקיר ומעריך את יחסם לשירה.
 
ואז אני חוזר אל נרודה, כי אני לא יודע מאיפה השירה באה, מהחורף או מהנהר, אני לא יודע איך ומתי אני נקרא להופיע בין ענפי הלילה ושריפות משתוללות, אבל אני יודע שאני חוזר ללא פנים, וזה נוגע בי ואז אני כותב
 
 

 

 

35 תגובות

  1. מוישלה, גם אני אוהבת מאד את השיר ואת הסרט, ואהבתי אהבת נפש את מאסימו טרואיזי ז"ל, במיוחד את תפקיד הליצן שלו ב"קפיטן פראקסה" – לא כתבת מי תירגם את נרודה, האם אתה עצמך?

    אתה יכול לרדת על כולם, בוודאי יש סיבה, אבל אל תגיד שמשוררים לא קוראים שירים של משוררים אחרים, כי זה פשוט לא נכון. ועדיין יש הרבה יותר קוראי שירה מכותבי שירה, אבל הספרים יקרים, ומי שאוהב שירה לא תמיד מסוגל לרכוש לעצמו את כל מה שהוא רוצה. ואני שמחה לכתוב ביקורות על ספרי שירה, וגם הצעתי את זה לאנשים בבלוגיה שהעדיפו להתעלם מהצעתי. אם מישהו רוצה ביקורת בידיעות אחרונות אני לא יכולה לעזור לו, אבל אני יכולה לפרסם בבלוג שלי, למי שהפירסום הזה אינו פחות ערך בעיניו.

    • ענת, תודה על התייחסותך. הנה כבר תיקנתי ורשמתי את שם המתרגם.
      אני ממש לא יורד על כולם, אלה בעיקר הרהורים, חלקם נוגים על מצב השירה, הרהורים המלווים בשמחת היד הכותבת ובעונג שבקריאת נרודה. אבל האמיני לי בשנים האחרונות פגשתי, יותר ויותר, אנשים שפרסמו ספרי שירה או שכותבים שירה שלא קראו למשל את רטוש, את טוביה ריבנר, לא את משה יצחקי שסביר שלא יכירו אותו. לא ראיתי שהצעת את פוסטך לכתיבה על ספרי שירה, אשמח שתתיחסי, כתבי לי את כתובתך ל:izmoshe@bezeqint.net ואשלח לך ספר

  2. גיורא פישר

    אני מוריד את הכובע בפניך על הפוסט האמיץ הזה.
    האמת היא, שגם אנו קוראי וכותבי השירה אשמים. שהרי אם רובנו היינו קונים את הספרים שיוצאים בהוצאות המוכרות והממיינות ,הרי שאפשר היה למכור כמעט מהדורה.

    את רוב ספרי השירה ניתן לרכוש במחיר של קצת יותר מסרט קולנוע ,וגם אני, שמוק שכמותי שלא חסר לי כסף, עדיין מתלבט אם לרכוש ספר שירה הנקלע לידי.

    לא נעים לי להגיד מה אני מחליט על פי רוב.

    • משה יצחקי

      גיורא, זו המציאות שצריך קודם כל להכיר בה כדי למצוא דרך להתגבר על האכזבה שהיא מנת חלקם של רוב כותבי השירה אפילו בהוצאות המוכרות והממיינות. אני מצליח להתגבר עליה על ידי המשך כתיבה, לגימת ליקר טוב, קריאה מענגת של משוררים כמו נרודה. ונכון, חלק מהפתרון למצב העגום של ספרי השירה מצוי בתגובתך,
      שבוע טוב

  3. מוישלה, לא קראתי את הספר, אבל קראתי לא מעט פניני שירה שהענקת פה בטורך.
    אמנות היא עניין אכזרי, שכן מרכולתה היא מן הנפש.
    ובכל זאת, אל יפול רוחך. אם אתך היא בשוכבך ובקומך – בורכת בחשוב מכל.

    • תודה אמיר,רוחי לא נופל השירה שומרת על משבי הרוח שלא לומר מעמידה לרוח מפרשים, והאמנות לא חייבת להיות אכזרית גם אם היא מן הנפש

      • ברוך שובך הביתה לישראל.
        צריך לנסוע כדי לראות שדברים שרואים מכאן
        לא רואים משם. או להתרחק כדי להתקרב.
        שירתך כנהר נושא קולו ולא בכיו.סמוך על עצמך.
        הביקורת תמיד מקיפה אותנו,
        אך מקומה אינו חומה חוסמת אלא גדר תייל שאפשר
        לעבור מעליה או מצידה ולא להיתקל ברשתה הדוקרת

        • משה יצחקי

          תודה מיכל, תגובתך מאשרת סופית שנחתתי שוב בבית. אני מורגל בגדרות תיל מתקופות אחרות, אני רק מנסה להסב את תשומת הלב שמתרחשת יצירה משמעותית ואיכותית גם מחוץ לרפובליקה התל אביבית

  4. כל פעם שאני נתקלת בפסוק הזה בתהילים, אני נזכרת בספרך, אך איני קונה ספרים.

    בעלי קונה מעט מארון הספרים היהודי שאליו לא נחשפנו כיאות וזהו.

    השאר מוחלף בסיפריה.

    האמן שהכל עוד יכול להתהפך לטובה.

    זה תמיד מתהפך בסוף.

    שבוע- טוב.

    • משה יצחקי

      תודה אביטל, דברייך כשמן בעצמותי, אם הפסוק מתהילים מזכיר לך את ספרי-דייני,
      וארון ספרים יהודי (שמצוי אצלי למכביר) בהחלט מטרה נעלה ורצויה
      ותודה על הפירגון
      שבוע טוב

  5. דפנה שחורי

    מוישלה, גם אני מאד אוהבת את הדוור שאגב חלק מהסרט צולם באי פרוצ'ידה באיטליה קרוב לקפרי(ביקרתי שם לפני כמה שנים ושהיתי בחוף של 'הדוור' IL POSTINO כשיורדים לחוף רואים על סטנד תמונות מתוך הסרט. על החוף הזה עם הצוקים המדהימים הם יושבים ומשוחחים על המטאפורה,זוכר?)

    קבלתי את הספר שלך(עדיין בלי הקדשה..) ומאד התרגשתי מכמה שירים בעיקר מהשיר 'ואלה שמות' על הוריך,מהשיר 'על הסכין' הוא לידי ליד המיטה שלי

    שלך

    דפנה

    • תודה דפנה, השיחה על המטאפורה במיוחד בניגון של השפה האיטלקית בלתי נשכחת, כדאי לך להגיע גם לאי סלינה.
      ההקדשה עוד תיכתב. שמח שהתרגשת מכמה שירים, אני מקווה שהספר על יד המיטה ולא הסכין:)
      שבוע טוב
      מוישלה

  6. דפנה שחורי

    ועל שירה בכלל קשה מאד לכתוב כי מרבית העורכים מסרבים לקבל ביקורות על שירה ככה בטיים אאוט וככה במקומות אחרים וחבל
    להשחיל ביקורת על ספר שירה זו משימה לא פשוטה

  7. טובה גרטנר

    היי מוישלה
    טוב שאתה כותב ומעלה מחשבות למה, ואיך… אך האמת היא שהשירה מצאה אותך ולכן תמשיך לכתוב עוד ועוד.
    שירך מרגשים, ונוגעים בקצוות.
    מאחלת לך עוד הרבה שירים חכמים ויפים
    להתראות טןבה

    • תודה טובה, עם תגובה כזו בטוח שאמשיך לכתוב. אני שמח שהרגשת את הקצוות
      ומחכה ליום לשמוע אותך שרה משהו שלי:)

  8. מנחם מור

    אני מאמין בכתיבה על שירה מתוך קרבה והכרות מעמיקים. אני לא מאמין בביקורת אובייקטיבית.
    הפוסט שלך אמיץ ונוגע ללב. הסתכלתי שוב עלששיריך המתפרסמים בבלוג הזה והם ראויים להרבה כתיבה והתייחסות. אני בטוח ששיריך יגיעו ללבבות האמיתיים.
    שלך שידידות
    מ.מ

    • מנחם, כתוב ככה more "שנות דור" עברו מאז התראינו. תודה על הפירגון, שירי כבר הגיעו ללב הנכון – אליך. תודה

    • שיר מקסים של נרודה ושיריך מקסימים לא פחות מוישלה .אני מאמינה שעוד יכתבו מאמרי ביקורת ,בינתיים פרסם עוד משיריך כאן בבלוג הם יקרים לנו

      • תודה חנה על הפירגון, בהחלט אמשיך לכתוב, ברוח דבריה של שימבורסקה אומר, בין אם יכתבו או לא יכתבו, השירה הטובה היא נצחון היד הכותבת בת התמותה ל

  9. חני ליבנה

    מוישלה, אני אוהבת מאוד את הדוור, והשיר של נרודה כל כך נכון, השירה באה לחפש אותי, שני הספרים שלך מונחים אצלי על השולחן ואני קוראת בהם שוב ושוב, בעיני אתה אחד המשוררים הנפלאים שכותבים עברית, ובקשר לבקורת, עסק קשה, אני מבינה אותך מאוד, ומאמינה שמבקר טוב שיתקל הספר לא יוכל שלא לכתוב

    • התגובה נמחקה משום מה ואני משחזר:
      חני יקרה, ריגשתיני מאד בתגובתך. תודה ממעמקי הלב. ושמעתי שאת נפלאה ומרגשת מאד על הבמה. שולח חיבוק

  10. התשובה היא ממין השאלה

    לא עדיף לצאת למסעות באיים יוונים מופלאים,ללגום ראקי ולטעום סופלאקי
    על ישיבה רכונת ראש על ספרי שיריך?

    אתה עצמך נתת כבר תשובה.אז היכבד ושב בביתך היכן שזה לא יהיה.לא ראינו שטרחתלכתוב אפילו ביקורת חת על שירי אחרים.

  11. משה יצחקי

    חפץ בביקורת עניינית מנומקות, לא ברפש ולא בהכפשות

  12. גם בי נגעת, משה נרודה. במובן ההגון. אמצא את ספרך. תודה.

    • משה יצחקי

      פעם ר' זושיא אמר: כשיגיע יומי ואעמוד לפני בית דין של מעלה וישאלו אותי למה לא הייתי משה, אדע מה להשיב, אבל אם ישאלו אותי למה לא היית זושיא, יסתתמו טענותי. די לי בלהיות משה יצחקי, אם כי אני מבין את הרצון להביע את הנגיעה במובן ההגון וכמובן שאשמח שתמצאי את ספרי- תודה לך

  13. כן ואתה יכול רק לקנא…{וזה בעקר עסוקך, לא?

    • הנחבא אל הכלים

      צר לי לאכזב, אבל אני לא מקנא.

      כל מה שאני טוען הוא שמחמאות בנוסח "משה נרודה" הן מחמאות שמקדיחות את המחמאה שהרי ברור שאין בהן מחשבה והערכה אמיתית.

      בלי להכיר את משה ,אני בטוח שהוא מסכים איתי.

  14. גם אתה קצת דביק ומתחסד, נכון "נחבא מעמיד פנים"?

    • הנחבא אל הכלים

      אני מאד גאה שאתה זוכר את התגובה שיצאתי נגדה ומשה מחק אותה.
      גם אם אני כותב פרוזה, אני כותב שירה רבת רבדים.

      נסה לקרא את תגובתי זו ואת הקודמת בכמה נימות.

השאר תגובה ל משה יצחקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי