בננות - בלוגים / / 'קרומים' ואמו של אכילס, Mind of Gap ומזוודת השחקן- 'קו נטוי'
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

'קרומים' ואמו של אכילס, Mind of Gap ומזוודת השחקן- 'קו נטוי'

 

 עבודות האמנות והשירים שלהלן מופיעים בגיליון מס" 8 של "קו נטוי", כתב עת לספרות ואמנות משותף לתלמידים ומורים במכללה האקדמית לחינוך אורנים. בעבודת העריכה אנחנו מזווגים בין האמנות המילולית לאמנות הויזואלית ובכך יוצרים דיאלוגים מרתקים ומרחב תוכן ופרשנות משולש : כל יצירה כשלעצמה, ופרי השיח והזיווג. צמד ראשון הוא יצירה של מיקי צדיק, סטודנטית לתואר שני, מתוך סדרה נקראת "קרומים". מולה שיר של יעל גלוברמן המלמדת סדנה לכתיבת שירה באורנים. צמד שני לקוח מתוך סביבת תוכן שעניינה תיאטרון ממנה בחרתי את העבודה של האמנית והמורה רותי הלביץ כהן, ושיר שלי.    פרטים על כתב העת וכתובת להזמנה ראו:
 
blogs.bananot.co.il/showPost.php 

www.oranim.ac.il/site/heb/General.aspx

יעל גלוברמן
 
אמו של אכילס
 
מַה יָּכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת?
אִלּוּ הִרְפֵּיתִי, הָיָה נִגְרָף מִזְּרוֹעוֹתַי
נִסְחַף בַּמַּיִם הַשְּׁחֹרִים, טוֹבֵעַ.
זֶה לֹא צוֹדֵק. תָּמִיד זוֹ אַשְׁמַת הָאֵם.
הֲרֵי רָצִיתִי לְהָגֵן עָלָיו, לִטְבֹּל
אֶת גּוּפוֹ הַתִּינוֹקִי בְּמֵי הַסְטִיכְס
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בִּלְתִּי פָּגִיעַ.
וּבְכָל זֹאת, כָּל יוֹם עֲדַיִן
אֲנִי חוֹזֶרֶת לְאוֹתוֹ הַנָּהָר,
מְעַנָּה אֶת עַצְמִי בַּשְּׁאֵלָה, אֵיךְ
הָיִיתִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה
אַחֶרֶת. אוּלַי הָיָה עָלַי לְהַחֲזִיק אוֹתוֹ
בְּמָקוֹם נִסְתָּר, יוֹתֵר מוּגָן. בַּשֵּׂעָר,
שֶׁמִּתְחַלֵּף תָּמִיד, אוֹ בְּבָתֵּי הַשֶּׁחִי.
הַמָּקוֹם שֶהֶחֱזַקְתִּי בּוֹ,
הַנְּקֻדָּה הַחַלָּשָׁה הַיְּחִידָה שֶׁבְּגוּפוֹ
הָיְתָה טְבִיעַת אֶצְבְּעוֹתַי.
 
מתוך: "אותו הנהר פעמיים", הליקון, 2007 

משה יצחקי
 
מזוודת השחקן
 
עָמֹק בְּתוֹךְ מִקְלָט, אֶפְשָׁר
אַט אַט לִפְתֹּחַ רוֹכְסָן
יָשָׁן לַנֶּפֶשׁ. מִמַּרְתֵּף זֶה אֶפְשָׁר
לְהוֹצִיא וְלִפְרֹשׂ כְּמוֹ מִתּוֹךְ מִזְוֶדֶת
נַוָּד אוֹ מְהַגֵּר: אַהֲבָה שֶׁהִסְתַּבְּכָה
בְּבִטְנַת הַמְּעִיל, שֶׁמֶשׁ, חֲלוֹם בְּשּׁוּלֵי
מִכְנָסַיִם, פֶּה פָּעוּר בִּקְצֵה עֲנִיבָה,
רֶפְּלִיקוֹת שֶׁקֻּפְּלוּ בִּבְגָדִים אֲרוּזִים
לְמַסָּע אָרֹךְ, חַיִּים מֵעַל וּמֵעֵבֶר לַזְּמַן.
 
לִפְעָמִים בַּחֲזָרָה, בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגוֹת,
שְׁעַת מַעֲבַר הַגְּבוּל בֵּין הֶחָלָל הַפְּנִימִי לַחִיצוֹן,
נִתְקָע הָרוֹכְסָן, וְאֶפְשָׁר עוֹד לִשְׁמֹעַ לָחָשׁ יוֹצֵא
מִשּׁוּלֵי הַמִּקְטֹרֶן, חִיּוּךְ נִמְלָט מִתַּחַת לַכּוֹבַע,
לִרְאוֹת בְּחָרִיץ תְּנוּעָה, צְלָלִית נֶאֱבֶקֶת בִּכְתֹנֶת
הַזְּמַן, מִתּוֹכָהּ יָד נִשְׁלַחַת לֶאֱחֹז בְּרֹאשִׁי הַנּוֹטֶה
אֵלֶיהָ, יָד נוֹסֶפֶת, פְּנִימִית, מוֹשִׁיטָה מִמְחָטָה.

 

 

 

 

 

 

 

22 תגובות

  1. משה, יצאו לך אכילס ואודיסאוס בפוסט אחד. מלא ועשיר. לא עדיף אחד אחד?
    את השיר הנוקב הזה של יעל אני כמובן מכיר לפני ולפנים, ואילו אל שלך יש עכשיו עוד יד נוספת, חיצונית שמפשפשת באוצרות המזוודה הזאת.
    העבודות, לטעמי, נשענות ככה על השירים, שעולים עליהן באיכותם.

    • משה יצחקי

      התלבטתי בעניין אחד אחד או זוגות זוגות. הכרעתי לכיוון הזוגות, כדי לתת תחושת המלאות והעושר, ויכול להיות שזה על חשבון המרחב שיש לתת לכל יצירה.
      מלבד זאת זו הייתה הזדמנות להיות קרוב לאמו של אכילס:)
      ותודה אמיר על ההארת אודיסיאוס שלך.
      מעניין מה שאתה אומר על איכות השירים לעומת העבודות. עד הקו הנוכחי, ההערות ציינו את עבודות האמנות לעומת הטקסטים.
      גם אחרי היין ששתינו אתה קורא לי משה:))

  2. השיר שלך מיוחד מי, אבל לא הבנתי את החיבורים בין השירה ליצירות.
    האישה שביצירה שלמעלה מאוד מרשימה, אבל היצירה היא הצילום שלה ליד היצירה שתלויה על הקיר? מה זה אומר?

    • תודה יודית, היצירה השנייה אולי לא מספיק מדגישה את הפרטים, אבל יש שם המון יצורים שתלוים באוויר מין מחול שדים על פית תהום, משהו שמתקשר למשחק ותיאטרון.

  3. דיאלוג בין אומנויות, הוא עניין בסיסי ולפעמים איני בטוחה האם יש מקום להפרדה שעושה התרבות שלנו, אבל כשמדובר בעברית, ובשירה עברית במיוחד, בכוחה ובמסורת שלה, עדיין עוצמת הביטוי שלה חזקה מול הקו הנטוי של האומנות הפלאסטית (בהכללה ובהסתיגות מן המעט היוצא מהכלל)

    • משה יצחקי

      מסכים בעניין הדיאלוג. ועל אף קרבתי לשירה ומכיר את עוצמתה של השפה, אני פחות מסכים בעניין האמנות הפלסטית. אני חושב שיש לא מעט אמנים ישראלים מצוינים בעבר ובהווה. אשמח לדעת למי להודות.

  4. סבינה מסג

    מעניין ויפה הפוסט העשיר הזה, משתף בתערוכה וירטואלית — חגיגה!

    • אורה ניזר

      משה, שני שירים חזקים מאד, הנחת על ליבנו, ושתי עבודות מעניינות, מדברות בעצמה, נוגעות בעולמו של הדס, שוואיה שוואיה, עם חומרים כאלה צריך אויר בין אחד לאחר. והם ניפלאים.

      • מיכל ברגמן

        כתב עת שמוציאים סטודנטים ורמצים יחד והוא גם בינתחומי – זה מרשים .
        השיר של יעל פוגע בתחושה שלעולם לא עוזבת – אני האשמה. תמיד יש בי אשמה. תמיד יכולתי עוד קצת וזה לא יהיה יותר.
        השיר שלך הוא דרשית שלום מהמלבושים שלנו -ממרתף העצמי אל הרחוב. הזכיר לי את ספר הזוהר, שאחד התיקונים שלו לעולם הוא באצמעות לבוש – הכיסוי מגלה וחושף, ומאפשר לנ להתמודד עם כל מה שיש בנו ומסביבנו.
        הצילום השני דורש הגדלה – הוא מטושטש.

        • תודה מיכלי יקרה על ההשקעה הפרשנית. ייחודו הגדול של כתב העת הוא הקו הנוטה ומחבר מרצים וסטודנטים, ערבים ויהודים ויוצר שיח ייחודי. דרשה יפה הבאת בעניין הלבוש. לעגנון יש סיפור הנקראה: המלבוש. בכתיבה לא הייתי מודע לרבדים אלה, אבל החויה שהובילה לכתיבה היה בה ללא ספק איזה סוד מרוח הזהר.
          אני לא מצליח לשפר את איכות התמונה שבמקור היא נראית מצוין.

      • משה יצחקי

        התרשמות נפלאה אורה, הנחת על לבבי
        תודה.

    • משה יצחקי

      תודה סבינה

  5. אני לא כל כך מצליחה לראות מה קורה בצילומים, אבל השירים יפים בעיני – המחשבות המענות האלה על מה שכבר אינו ניתן לשינוי, בשיר הראשון – ומשחקי הזכרונות הנחבאים בין נבכי הזמן, בשיר השני. נוגע ללב מאד.

  6. מושלה, שני שירים חזקים. כל אחד מזווית אחרת, וטוב ששניהם יחד, כי הם מנחמים זה את זה ומפחיתים מעט העוצמת ההתרגשות שהיתה באה אילו כל אחד היה בנפרד (ובמקרה הזה עדיף כך) ולכן הבחירה נכונה.
    זה תמיד טוב לשים אומנות לצד שירה. זה נותן עוד נקודת מבט, ודיאלוג זה דבר מבורך.
    העבודה שלצד השיר שלך: הכותרת מדליקה!! מתאימה. פשוט היית צריך לצלם פרט, כשמתוכו משתקפת סביבתו.
    אשמח פעם לקחת חלק בזה
    (אולי בשביל זה אני צריכה להסתפח לצוות??)

  7. אני מאוד אוהבת את השילוב שבין הויזואליות לשירים. מקסים. תודה שהעליתי כאן. תעלה עוד בבקשה.

  8. יעל גלוברמן

    מוישלה, כבר בחוברת עצמה מאוד שמחתי בחיבור בין "אמו של אכילס" לבין הצילומים של מיקי צדיק. שָׁם השיר מוצג בעמוד אחד והתמונה בעמוד מולו, מה שפותח שדה של דימויים ואסוציאציות בין מילה לתמונה – איך הִיא "נושאת" איתה את ה"קרוּם"… אשמה, זיכרון, אמהוּת … בחוברת יש שני צילומים מהסידרה, לשני, בדף מול השיר, וזה מחזק את התנועה הזאת , כי גם הקול בשיר מנסה כמה דרכים לשאת את ה"קרוּם" שדבק בה
    (יש גם דמיון לקרומי שחיה בתמונה התחתונה, שלא מופיעה בבלוג, וזה בכלל העלה בי אסוציאציות ממש מדליקות לשיר)

    השיר שלך, שבכתב העת עצמו בא כשלישי לאחר 2 שירי-תיאטרון קודמים, היה עוד יותר מעניין "לקבל" אותו בבלוג: שָׁם הוא מקבל לתוכו את התכנים של השירים שהובילו אליו, נוגע בהם וזז מהם, במעיין "התקדמות" , בצורה שדומה לחווית הקריאה במחזור-שירים. פֹּה הוא עומד מול צילום. ולבד.
    ואני חושבת שפֹּה בבלוג השיר חזק יותר! בגלל שיֵשנה התמונה והיחס ביניהם:
    בהתחלה חשבתי שהדברים המופלאים שמצאת בפתיחת רוכסן הנפש תלויים פה במרתף… ואז הסתכלתי שוב, וחשבתי ש- לא, זה לא מרתף. והמגע בין שיר לתמונה, הדינמיקה הזאת, גרמה לי לחשוב שמדובר פה בעצם מלאכת היצירה: שהכתיבה היא הירידה אל המרתף, פתיחת רוכסן הנפש, והיצירה לוקחת כל דבר מופלא ונוזר שהיה זרוק במרתפים ומוציאה אותו לאור ותולה אותו, מואר בחלק מצדדיו . ב- גלריה. שהיא בצילום. ושהיא השיר
    תודה על הפוסט
    יעל

  9. היי מוישלה
    חשוב לתת כבוד, כל אמן לחוד, לא זוגות זוגות…
    השיר שלך מקסיפם יש בו חוט ארוטי, וחטו נפשי שנובעים אחד מהשני,
    "משולי המקטורון חיוך נמלט" זה מוסיף את הלא ידוע על מה בדיוק השיר
    השיר של יעל עמוק… "אשמה" זה דרך חיים, ואין דרך לעמוד מולה חוץ מאשר לעמוד
    להתראות טובה

השאר תגובה ל אורה ניזר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי