בננות - בלוגים / / לזכרו של מאיר שנלר 27.6.51 – 28.6.72
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

לזכרו של מאיר שנלר 27.6.51 – 28.6.72

 

 

 

 לזכרו של מאיר שנלר 27.6.51 – 28.6.72

 

 
בי"ז בתמוז תשל"ב נטל כדור אחד, בודד, את חייו של מאיר שנלר. חדרנו בליל קיץ קריר ללבנון והצבנו מארב כנגד חדירת מחבלים. גם בלילה ניתן היה להבחין ביופייה של לבנון, יופי שהובלע בו משהו אפל. זמן מה אחר חצות נראתה תנועה חשודה בוואדי, מאיר והמ"פ עזבו לרגע את הכוח המרכזי וערכו סריקה, אחד הלוחמים שלא היה ער למהלך זה, חשב ששתי הדמויות שהוא רואה בוואדי, הן של מחבלים, הוא לחץ על ההדק וירה. מאיר נהרג מ"אש ידידותית", אש כוחותינו.
ל"ו שנים עברו מאז וזיכרון הלילה הנורא ההוא באמצע התמוז. ליל המוות נותר כל כך ברור, כל כך חי.
                                                                                     
עשרים ותשע שנים עברו עד שיכולתי לכתוב משהו:
 
שעון המוות  כבר מורה עשרים ותשע. 
מחוגי החיים שלך עמדו מלכת בחצות 
הולדתך העשרים ואחת. לא הזדקנת 
ולו בשערה מכסיפה אחת. אנחנו שצעדנו 
אתך ועברנו כל גבול ושכבנו מעבר לקו, 
במארב על אדמת טרשים עוינת בארץ אויב, 
שם נפרדנו.
כל אחד תפס גבעה, לפתע ירייה אחת וצרור, 
ולא ידענו כי נשמתך כבר פרחה עם ציפורי 
הלילה המבוהלות. ודממת המוות סביב 
ומעצור, אחר כך המולת אלוהים ושוב 
קול דממה דקה, ובאחת
יצתה נשמתך 
על האלונקה, בערפל הנורא שירד עלינו.
"מוזר", אמרתי כשיצאנו למארב, 
"זה ליל ירח  ללא כוכב". 
"הלילה עוד צעיר" אמרו הצללים סביב, 
ולא ידעתי כי ירוי תהיה וזיכרון
בשורה של שיר.
 
מאיר, השעה עשרים ותשע, אנחנו עוטים 
עכשיו שיבה וקמטים, מסדרים מעט שערות 
על ראש שמחתנו ואוצרים סערות נשכחות 
בספר הזיכרונות, שם נשארת בעלומיך הכובשים.
ולא מלאך,
ולא שרף, אפילו מסוק, לא יכול היה 
לנחות בגיא צלמוות ההוא, 
ביום הולדתך – יום מותך.
 
מאיר, השעה כבר עשרים ותשע, 
עוד מעט אחרי הצפירה, ואנו שמשווקים 
אותך מולדת על האש, שירה בערבי תרבות, 
חידון התנ"ך, פרס ישראל,
מכריזים בזאת 
על פתיחת חגיגות יום העצמאות. 
והשעון מאיר במחוגים, כבר עוד מעט שלושים.
 
 
סג"מ מאיר שנלר, בן קיבוץ גניגר, גדל בטבעון, ברוך כישרונות, מלח הארץ, מפקד מחלקת מרגמות, פלוגה מסייעת גדוד 50 של חטיבת הצנחנים, נהרג על אדמת לבנון.

 

 

31 תגובות

  1. מיכל ברגמן

    הייתי אז בת שנתיים ואני מבוגרת ממנו היום בלא מעט. לבכות.

  2. יודית שחר

    מי, לצער כזה אין מרפא.

    • נכון יודית, והסיפור עוד הרבה יותר עצוב ממה שיכולתי לתאר כאן.

      • מירי פליישר

        מנסה להשתתף איתך בזכרונו היקר.שמחה שיש לו פה בבלוגך מקום וגם לך כמי שנושא את אלונקת הצער.
        לא הייתי רוצה להיות אותו חיל שירה

        • תודה מירי, התלבטתי אם זה המקום, אבל מחר ערב יום הזיכרון ושוב חזרו התמונות מאז, והקשר המיוחד שנוצר עם ההורים והרגשתי צורך לשתף.

          כן, זו ודאי טראומה גם לחייל.

  3. יעל ישראל

    ואף אחד לא אמר: איזה בחור יפה. צמרמורת.

    • נכון יעל היה יפה בחוץ ובפנים. "ציפור רבת יופי".

      • אסתי ג. חיים

        אלוהים, כמה קשה כאן. וכמה אין מילים לצער הזה, הבלתי נקלט, של חיים צעירים נלקחים בבת-אחת, ובשביל מה? בני אדם, מכל צידי הגבול ובכל השטחים כולם מעבר לקו ובתוך הקו, הם טיפשים ועיוורים עד כלות. עד כלות.

        • אסתי, אני מבין ומרגיש את אמירתך, אבל קשה לי עם המילה טיפשים בהקשר זה של היום ושל חברי מאיר.

  4. יפה ומתאים כל כך, עוזר להיכנס למצב הרוח של הימים הבאים עלינו… לטובה!

  5. משה, מתכווץ הלב במקרה כזה, נורא כואב.

  6. יעל גלוברמן

    מוישלה, כן, הזמן והבכי. ופֹה – המִקריות. מוחץ את הלב.
    לפחות השיר היפה הזה אוסף הכל לאיזו מקלעת שיש בה יופי וסדר ומשמעות שהולכת ונמשכת –
    זר גדול של מילים אתה מרים אליו

  7. מה אומר לצד מצבת המלים שהקמת לו פה, מוישלה? יהי זכרו ברוך.

    • תודה אמיר, ההתיחסות שלך אפילו כשאין מה לומר היא אמירה משמעותית

  8. לאן לקחת את הצער, איפה להניח, בא לחבק מישהו.

    • משה יצחקי

      חיבוק הוא הדבר המנחם ביותר בשעה זו

    • מוישלה, באמת אין מילים. יהי זכרו ברוך. מדינה קטנה כל כך עם כאב גדול כל כך.

      • תודה שירה, ישנה אמרה טאואיסטית שאומרת: "המילים נוצרו כדי ללכוד משמעות, ברגע שלכדת את המשמעות, אין צורך במילים. מי ייתן, ואמצא אדם, ששכח את המילים, כדי שאוכל להחליף אתו מילה". באין מילים שלך, יש עבורי משמעות גדול.

  9. משה,

    תודה שאתה מנציח. תודה שאתה משתף.
    לבנון, היפהפייה הארורה הזו, לא נזקקה למלחמה הראשונה והשנייה ולרצועות בטחון כדי לקטוף אותם כבר אז, הא…

    האם יש קשר משפחתי בינו לבין ח"כ עתניאל שנלר?

    • משה יצחקי

      תודה שחר, מקרב לב.
      כן, לבנון היפהפייה והארורה, קטפה חיים וגבתה מחיר דמים לפני כל הרצועות ו"שלום הגליל" השקרי ו… השנייה. "השמש זרחה השיטה פרחה והשוחט מני אז שוחט.

      לא, אין למיטב ידיעתי קשר לעתניאל

      • יהודה ויזן

        בקרות הארוע הייתי מ"כ במחלקת תול"ר בפלוגה X המסייעת בגדוד 50 והתמזל מזלי ועליתי בגורל כמפקד תורן יחידי על כל פלוגת החיילים שהיו באותו עת בקורס צניחה בתל נוף .

        שנים הודיתי לבורא עולם על שזיכני בגורל ולא יצאתי למארב עם כל הסגל משום שיכול והייתי אני זה היורה וחלילה ביתר דיוק אולי גם במ"פ .

        היתה תקלה שגבתה את חייו של מאיר וכולי תקווה שהסמל הפוגע ,אף שנצר בנשמתו את גודל האסון , מצליח לנהל חיים תקינים .

        מאיר זכור לי כבחור חמד , חייכן נעים הליכות ,מנהיג סוחף וקצין מצטיין .

        יהי זכרו ברוך

        • משה יצחקי/ליהודה

          יהודה שלום
          חזרתי לא מכבר מחו"ל ותגובתך ריגשה אותי עד מאד. בקרות הארוע הטרגי הייתי סמל מחלקת מק"כ והייתי באותו מארב בלבנון, שנים ארוכות שמרתי על קשר עם הוריו של מאיר, אמו נפטרה ממחלה קשה מספר שנים אחרי מותו באותו תאריך. זו לא הייתה תקלה רגילה אלא פשלה גדולה של המ"פ של וידא שכולם ערים במארב הזה, לצערי הסמל הפוגע לא עשה מאמץ גדול להגיע לביקור אצל הוריו של מאיר, גם המ"פ התנער מאחריותו וקודם אחר בתפידיו. מאיר אכן היה מה שקרוי מלח הארץ. אם היית מ"כ במחלקת תול"ר, אתה ודאי מוכר לי ועוררת בי בדבריך זכרונות שטמנתי בקופסא השחורה של מסע חיי

  10. יהודה ויזן

    משה שלום !
    למיטב זכרוני , היית בגרעין לקיבוץ בית קשת.

    אני בטוח שגנץ הדיר רגליו מבית הוריו של מאיר מטעמים של הדחקה וניסיון לגבור על מכאוביו ולא מכל מניע אחר.

    אין לנו יכולת לשפוט אותו מלבד לקוות שהצליח לנהל חיים תקינים .

    זכור לי ,על פי התחקיר לאחר האסון , כי טרם ירידתם מטה אל בין הסלעים חילקו ביניהם מאיר ואהרון את התפקיד להעיר את הצוות שחלקו ישן וחלקו הי' ער ולהודיע להם שהם יורדים מטה .

    קרתה תקלה חמורה שגבתה את חייו של מאיר והעובדות בעקבות התחקיר הותירו את המ"פ בתפקידו שהצטיין במשך שירותו הצבאי כלוחם עז נפש במבצעים שונים ובמלחמת יום הכיפור .

    גם אותו לא נשפוט במרחק הזמן וברור לי שהי' זה ארוע קשה עבורו ואולי אף גרם לו להיות לוחם עז נפש .

    בעוד ימים ספורים יהא יום הזיכרון לנופלו של מאיר – יהי' זכרו ברוך !

    • משה יצחקי

      יהודה שלום
      הייתי בגרעין לקיבוץ 'האון', ולא לבית קשת. בשלב בו הייתי בגדוד 50 כבר ידעתי שאחיה בקיבוץ נחל עוז, ואכן חייתי שם קרוב לשני עשורים.
      אגב, אשמח לשמוע את קורותיך

      אינני מקנא בגנץ ואני אכן מקווה שהצליח ועדיין מצליח לנהל חיים תקינים לנוכח המעמסה הנוראית הזו. אני אומר לך באחריות, הייתי שם! שבתחקיר היו כמה "החלקות" "ומריחות" שאפשרו אחר כך את הקידום של המ"פ. כבעל הדרגה הבכירה במארב הוא היה צריך לוודא שכולם ערים. האם ידעת למשל, שעם הירייה האחת והיחידה שנורתה על ידי גנץ, למזלם, בגלל מעצור,נשמעה קריאה "נתקלנו קדימה הסתער שנשמעה על ידי המ"פ ותוך שנייה לאחר שהבינו מהיכן הכדור נורה נצעקה צעקה חדל כדי שלא יתפתח ירי תופת דו צדדי, גם מהגבעה השנייה שם שכב מארב נוסף.
      אני סוחב את הזיכרון הזה כל חיי ומאחר והייתי מאד מקורב להוריו של שנלר, ראיתי את הכאב הזה מכלה אותם. לא שאם מאיר היה נהרג מאש זרה, היה משנה משהו מכאב השכול, אבל לההרג מ"אש ידידותית זה כאב על כאב.
      יום הזיכרון הוא בי"ז תמוז – יהי זכרו ברוך.

      • יהודה ויזן

        משה שלום !

        גנץ הי' סמל מח' תול"ר ואף שהיינו ילדים בני 20 בסך הכל , זיהיתי אצלו המון בגרות וחיילות מעולה דבר שהי' לו לרועץ ואף שקם משינה למשמע רחשים לא היסס ופתח בירי מדוייק לדאבון כלנו .

        לא זכור לי כל פרטי הארוע כי אכן כפי שציינתי " זכיתי בגורל " ונשארתי בתל נוף מ"כ תורן יחידי על כל הפלוגה .

        אינני יכול לשפוט את אהרון ועד כמה שזה אירוני , חייל פותח באש " בכוונת מכוון " ומיד לאחר כדור ראשון ובודד יש לו מעצור.

        נסתרות דרכי ה' ועולות השאלות הרבות , למה דווקא גנץ שהי' חייל למופת עם " חיילות " מעולה הוא זה שישן ולא ידע שהם ירדו ואולי אם הי' זה אחר פחות "
        עם חיילות " הי' מתלבט לפני פתיחה באש.

        למה אהרון סמך על כך שחלקו ביניהם את האחריות להעיר את הישנים ולא עשו זאת יחדיו בשני סבבים ?

        אני זוכר שסופר שהחילוץ הי' קשה , עם מסוקים וירו עליכם מתוך לבנון .

        אני בטוח שאהרון התייסר ומתייסר על כך כל חייו אך במשך שנות שירותו עשה רבות לבטחון המדינה כלוחם עז וכפי שציינתי כבר אולי העוז שהפגין נבע מאותו אירוע תוך כוונה " לכפר " על הכשל ואובדן חייו של מאיר שהי' קרוב אליו למיטב זכרוני .

        היו כמה סמלים ואולי אתה מעתלית במקור ?

        הייתי ג'ינג'י עם כיפה סרוגה .

        יצאתי לקורס קצינים והמשכתי בפיקוד במחנה 80 על טירוני הנח"ל .

        במלחמת יום הכיפורים ירדתי עם הטירונים ל"אפריקה " כן כן עם הטירונים ושם הם עשו עבודה יוצאת מהכלל שכללה בין השאר גיבוי לכוחות הלוחמים , טיהור שדה תעופה " פאיד " ותפיסת המעוזים שסגרו על הארמיה השלישית ועוד .

        10 דקות לפני הפסקת האש הראשונה ב 22 לאוקטובר עמדתי לחצות את התעלה על גשר הגלילים וקבלתי פקודה מהמג"ד שלי שהי' כבר בפאיד ( עבר במסוקים ) לסוב לאחור והגיע בבוקר למחרת ומשהתרחקתי כ 200 מטר מהגשר החלה הפגזה קשה על הגשר ונפגעו בה כ60 חיילים מתוכם 12 נהרגו .

        שיירה שהיתה אחרי ופיניתי לה את הדרך נפגעה על הגשר

        הי' זה ארוע מכונן בחיי וגם כאן " נסתרות דרכי ה' " , כיצד זה אני ברגע האחרון סבתי לאחור אך אלה שהמתינו אחרי והתקדמו לגשר נפגעו ואף נהרגו ?

        היום אני גר בכרמיאל ועובד בבנק דיסקונט בחיפה .

        אב לשניים וסב לשניים

        משפחה אהובה

        לילה טוב !

      • עירית מרום

        מוישלה היקר!
        חזרתי הערב מביקור אצל יוסף בבית החולים.
        ישבתי ורשמתי את שמו של מאיר אהובי במחשב והתרגשתי עד מאד להתקל בבלוג שלך ובשיריך המרגשים עד דמעות.
        תודה על ההנצחה.מקווה להפגש בטבעון בי"ז בתמוז…?
        עירית

        • עירית היקרה!
          ריגשת אותי בתגובתך.
          וההנצחה, זה המעט שאני יכול לעשות למען הזיכרון, למען שושנה ז"ל למען יוסף.
          תכתבי לי פרטים מדויקים על י"ז בתמוז.
          להתראות

השאר תגובה ל עירית מרום ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי