בננות - בלוגים / / איברהים הקטן – (מופע חוזר, כי לא כל יום פורים)
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

איברהים הקטן – (מופע חוזר, כי לא כל יום פורים)

 

 

 איברהים הקטן

 
 בְּגִיל שְׁנָתַיִם אוֹ שָׁלוֹשׁ כְּבָר הָיִיתִי אִיבְּרַהִים, רוֹאִים אֶת זֶה טוֹב בְּתַצְלוּמִים
יְשָׁנִים, בִּמְיֻחָד בְּזֶה שֶׁל פּוּרִים. הוֹרַי שֶׁעָלוּ בַּחוֹמָה אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם
הַשְּׁנִיָּה וְהָעַצְמָאוּת בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ הַחֲלוּצִים לִפְנֵיהֶם, כְּשֶׁחָשְׁבוּ עַל דְּמוּת עִבְרִי,  
הֵם רָאוּ עֲרָבִי. אָמְרוּ שֶאֲנִי סַבְּרֶה, יֶלֶד הָאָרֶץ, הֲכִי טוֹב בְּפּוּרִים שֶׁאֲנִי לְהִתְחַפֵּשׂ
לְאִיבַּרְהִים. שָׁאַלְתִּי מַה זֶּה סַבְּרֶס, עָנוּ לִי זֶה הַרְבֵּה אִיבַּרְהִים מְחֻפָּשִׂים.
מָצְאוּ צַלָּם, פוֹטוֹ דָּוִד, בָּא לַמַּעְבָּרָה בֵּין עֲצֵי הַזַּיִת, הִכְנִיס רֹאשׁ לְשַׁרְווּל שָׁחֹר,
אָמַר לְחַיֵּךְ, לַחַץ, יָצָא קְלִיק. צֶ'ה פְרוּמוֹס יֶסְטֶה קוֹפִּילוּ,*  הָיְתָה אִמִּי
מִתְמוֹגֶגֶת, וְאָבִי מַבְלִיחַ חִיּוּךְ נָדִיר: סְפֵרְשִׁיטוּ לוּמִי, מוֹיְשֶה קַה אוּן אָרַבּ,
אִין סְפְרְשִׁיט א וֹ סֶה פִיֶיה צִיגַאן.** וְכָךְ בְּלִי דַּעַת, תִּקְנוּ הוֹרַי מַה שֶאַבְרַם
אָבִינוּ קִלְקֵל עִם הָגָר. וּבְתַצְלוּם שָׁחֹר לָבָן, גָּלָבִּיָּה כָּפִיָּה וְעָקָל יֶלֶד עִבְרִי בִּלְבוּשׁ
יִשְׁמָעֵאל. אוּלַי הֶאֱמִינוּ שֶׁכָּךְ יָבוֹא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, יְהוּדִים יִתְלַבְּשׁוּ כְּעַרְבִים
וְעַרְבִים כִּיהוּדִים. אַחַר כָּךְ הַהִיסְטוֹרְיָה יְדוּעָה פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר, בְּעִקַּר הַדָּם
לֹא יוֹדֵעַ עֲרָבִי לֹא יוֹדֵעַ יְהוּדִי, מִתְעַרְבֵּב וְצוֹעֵק מִן הָאֲדָמָה. הַיֶּלֶד הַהוּא אֵינֶנּוּ,
הוֹרַי גַּם הֵם כְּבָר אֵינָם, אֲבָל בְּפָנָיו שֶׁל אִיבְּרַהִים בַּתַּצְלוּם, מֶלַח הָאָרֶץ
פָּלֶסְטִינָה אֲנִי, נִבֶּטֶת עֲדַיִן תִּקְוָה וּמִתְעַקֵּל בָּהּ הַזְּמַן בְּסִימַן 
שְׁאֵלָה

* איזה ילד יפה
** סוף העולם, משה כמו ערבי, בסוף עוד יהיה לנו צועני


מתוך הספר: 'זמן טרופות' דואט – ציורים איריס קובליו – שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות 2010 

נ.ב. בשנת 1955 צולמה התמונה במעברת טירת הכרמל. ערבים מהסביבה נתנו השראה לרומנים לטורקים וליוונים להלביש את בנם הסברה בתחפושת ערבית.
ב21/9/2008 פורסם השיר לראשונה: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=196&itemID=7366 
במהלך השנה האחרונה צוייר האקוורל הנפלא ויתר תולדות 'זמן טרופות' ניתן לקרוא בספר.

 

 

 

 

14 תגובות

  1. את השיר קראה נפלא חגית גרוסמן בליווי המוסיקאי אופיר לוקיי ב"נסיך הקטן" – זו הזדמנות לחזור ולומר תודה מקרב לב

  2. היו זמנים במזרח שלהתחפש לערבי היה סוג של התחברות למולדת – אקזוטיקה של ממש
    השיר מחייה את התקופה מנקודת מבט כל כך מיוחדת אישית ומרגשת
    אני יכולה להתערב אתך שהוריך אמרו
    "הֲכִי טוֹב בְּפּוּרִים" בפתח בבית של הפורים 🙂
    ובאמת קריאתה של חגית בערב היתה חמה ונפלאה

  3. מירי פליישר

    שיר מאוד יפה וחכם. מתאים עמובן הציור.
    געגועים לתום האמונה בעתיד טוב יותר

  4. איריס אליה

    משה ואיריס יקירי, הספר שלכם בידי, טרם הספקתי להיכנס אליו אבל הוא מפעים ביופיו. מחזיקה אצבעות שכשארצה לקנות אותו לחברי יגידו לי שהמהדורה אזלה, אבל בקרוב יוצאת מהדורה שלישית.
    נשיקות וחג שמח. מחכה לענבים של סוף הקיץ. אז בטח גם נדע את התשובות.

  5. גיורא פישר

    היה לנו דו שיח חמוד בפוסט המקורי.
    גם הציור של איריס חמוד מאד.

  6. ריקי, מירי, איריס אליה וגיורא יקרים. תודה מקרב לב. השפעת הכריעתני ועל כן איני מגיב לכל אחד באופן אישי
    חג פורים שמח

  7. כמה מתוק אברהים, וכמה תמימות ואהבה בתחפושת הזו והשיר הזה אהוב עלי במיוחד,

  8. רונית בר-לביא

    שיר מקסים, משה.

    ויש פן הומוריסטי.
    סברס הוא "הַרְבֵּה אִיבַּרְהִים מְחֻפָּשִׂים" :)))

    והציור של איריס ועוד על גבי אריזת התרופות … תרופה בפני עצמה.

  9. מקווה שהשפעת דילגה וקיפצה ועברה מעליך.
    כמו שריקי כתבה, אני מרחיבה שגם בחו"ל זה היה משהו מאוד "מקומי" ליהודים להתחפש לערבי…
    התקווה קיימת, שהאדמה תפסיק לספוג דמים.

    • יורם ומה באשר לילדות?
      חני, כמה מתוקה ומשככת כאבים תגובתך.
      חנה, תודה לך על הביקור והפירגון החוזר, שמחתי לשמוע על הדברים המעניינים והמרגשים שבהשקה.
      רוניתי וגם תגובתך והתייחסותך תרופה לי, ובלי ההומור נתפוצץ מרוב רצינות וחשיבות עצמית.
      לוסי, השפעת חנתה עלי, וזו סוגיה מרתקת ההתחפשות הזו המקומית וחלון התקווה נחוץ כאוויר לנשימה.
      ושוב תודה והתנצלות על תגובתי הקולקטיבישית

השאר תגובה ל לוסי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי