בננות - בלוגים / / זיוני אותיות
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

זיוני אותיות

 

זיוני אותיות
                              
                       "אמר רב יהודה אמר רב בְּשָׁעָה שעלה משה
                         מְצָאוֹ להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות
                                 (תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כט/ב)
 
 

וְאִם תִּשְׁאֲלִי אֵיךְ אֶקְשֹׁר לְעוֹרֵךְ
כְּתָרִים, אָשִׁיב, עַל קְלָף, כְּמוֹ שֶׁסּוֹפֵר
סְתָ"ם מְזַיֵּן אוֹתִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁאֱלֹהִים
יָשַׁב בִּזְמַנּוֹ וְקָשַׁר כְּתָרִים כְּדֵי שֶׁעֲקִיבָא
שֶׁהוּא בֶּן יוֹסֵף (וּבְמִקְרֶה, גַּם אֲנִי בִּגְלַל
שֵׁם אָבִי) יַמְשִׁיךְ וְיִדְרֹשׁ עַל כָּל קוֹץ
כֶּתֶר וְאוֹת. וְאִם תִּשְׁאֲלִי לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם
בְּ -ב, אָשִׁיב, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לָבוֹא אֵלַיִךְ מִלְּפָנִים
וְלַחְקֹר תִּלֵּי תִּלִּים, תִּלֵּי מִלִּים, סוֹדוֹת 
וּרְמָזִים. אֲבָל עַכְשָׁו, אִם תִּשְׁאֲלִי, אֲנִי רוֹצֶה
רַק פְּשָׁט בְּלִירֶמֶזבְּלִידְּרָשׁבְּלִיסוֹד בְּלִי מֻפְשָׁט. 
וּכְשֶׁאֶכָּנֵס בַּפַּרְדֵּס שֶׁלָּךְ , מְקוֹר עוֹלָם, עִטְפִי
יְצוּעִי בְּטַלִּית חוּמָה וְאֶתְעַטֵּף,                           
לַפְּפִי עוֹרִי בִּרְצוּעוֹת וְאֶתְלַפֵּף , לָבוֹא בִּבְרִית 
יָדִי תַּחַת יָרֵךְ לַחְתֹּם בִּבְשָׂרְךָ בֵּין הַבְּתָרִים.
וְאִם אֶשְׁאַל אָנָה אֲנִי בָּא, אָנָּא
חַמְּשִׁי אוֹתִי בַּמִּשְׁפָּט, בְּחֵן, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים,

בְּלִי כְּתָרִים, בְּלִי קְשָׁרִים, בְּלִי מִלִּים

מתוך: נהרות נשאו קולם, הקיבוץ המאוחד, 2009 


בקרון הספרים בטבעון, יום שישי  4/9/2009 בשעה 11:30 
ידברו על הספר: העורכת לאה שניר, המשורר והעורך רפי ויייכרט, פרופסור ראובן שהם, ביני תלמי, המשוררת ענת שרון, יקראו שירים: הבימאית ורדה קנול יהלום, האמנית איריס קובליו, ד"ר חגי רוגני,
תשיר שירים מולחנים מתוך הספר: הזמרת הנפלאה טובה גרטנר

 

30 תגובות

  1. יופי של שיר ,מוישלה, המתאר ארוטיקה קדושה, ויפה השימוש שעשית בארמזים מהמדרש

    • הי חנה, להשקפתי בכל ארוטיקה יש משהו מהקדושה, נוכחות שלישית המאפשרת זיווג ואיחוד לשמו וויתור הדדי על יצר השליטה והכיבוש
      תודה לך

  2. יעל רוזן-בר שם

    איזה שיר מהמם. אני בטוחה שהזמרת טובה גרנר תכבד את השיר בצלילים נעימים ובקול היפה שלה. הרעיון פשוט מצוין.

    בהצלחה.

    • תודה יעל, אכן לטובה קול נפלא ואני שמח ומוקיר לה תודה עצומה על שזכיתי שהיא תלחין ותשיר משירי

  3. לבנה מושון

    למשה, השיר העלה חיוך על שפתיי. משחק מתעתע מבית המדרש של החיזור. סיינפלד קורא לזה "השתיקות והמבוכות רגע לפני…" שהן הסימן שזה יקרה.ואילו כאן, הדובר עוסק באותיות ובכתרים, ובעצם בקישוטים אקראיים פרי מבוכתו. הרשתי לעצמי פרשנות חריגה, וימחל לי המשורר.

  4. שיר חושני, שהקדושה עוטפת אותו, והמילים מרחפות סביב עדות ושותפות

    • תודה חני, נכון חני משהו בסתיו הקרב ובחצב הפורח מהלך עלי חושניות. ומילותייך עטופות קדושה

  5. תמי כץ לוריא

    וְאִם תִּשְׁאֲלִי אֵיךְ אֶקְשֹׁר לְעוֹרֵךְ
    כְּתָרִים, אָשִׁיב, עַל קְלָף, כְּמוֹ שֶׁסּוֹפֵר
    סְתָ"ם מְזַיֵּן אוֹתִיּוֹת-

    נפלא, ואקטואלי לאוירת עוד מעט חגים

  6. אירוטיקה מקודשת – נפלא

    • תודה לאה, אירוטיקה כפי שכתבי למעלה היא בעיני דבר מקודש ואני שמח שזה נוגע ומורגש בשיר

  7. כשיונה וולך כתבה את תפילין שלה, (ואני אז הייתי בקשר איתה) כל הארץ רעשה. זמנים השתנו. ההרעשות מתבזבזות על הבלים, ושירך שאמור לעורר הדים מרחף לו אי שם בספייס אקסלוסיבי. חבל. עוצמתו נוכחת ונוכחותו עוד תתגלה.

    • תודה איריס, אכן, אכן,אין לי אלא להנהן. מחמיא לי שהזכרת את יונה וולך בהקשר השיר הזה, אם כי שלה היה חריף ובוטה, ואוהב אותו על האמירה המיוחדת העמוקה. אחד משיריה הנפלאים שמי שהגיב כלפיו בזעם ובכעס, לא הבין לדעתי את עומקיו הרליגיוזיים.

  8. מוישלה, מקדמת דנא דת וארוטיקה היו סם משכר שאין לעמוד בפניו. זו שאלה מן המילון של זו, ועוד היד נטויה וכותבת. שיר חושני שכמעט אפשר להריח.
    בהצלחה!

    • ללא ספק אמיר, שני מעיינות שתייה אדירים, מי ששאל מהמילון הארוטי הגיע לפסגות של חוויות דתיות אדירות, מי שנרתע מהשילוב וההשאלה נשאר מחוץ לשער, נוגע בקליפה בלבד.
      והיד אכן נטויה עוד לכתוב, תודה.

  9. נהדר. שלוש השורות האחרונות, הן אהבה.
    איזו זוגיות חושנית מצטיירת.

  10. רונית בר-לביא

    איזו מילוליות שמבקשת לדחוק את כל הפרדס ולהשאיר רק את הפשט התאכלסי,
    איזו השקה בין המילה לאהבים,

    וכמה משעשע שאלוהים עסוק בקייטנה של מעלה ומעביר זמנו בקשירת כתרים.

    • תודה רונית, מסתבר שלדמיון האנושי אין גבולות וחכמינו בהחלט השתעשעו בציור ודימויי העולם האלוהי בדרכים שונות, אלוהים כאמן, לפעמים כגנן, לפעמים כדרשן. ואני בהחלט רציתי כאן פשט בלי שום מופשט אבל פשט שיש בו מתפשטים:)

  11. מירי פליישר

    שיר מקסים מוישלה
    ראיתי היום גם פרסום בהארץ.
    גדול עלי לנסוע לטבעון.(אין הובלות של חברת נסיעות ואין כוח..)
    מאחלת לך רוב נחת במפגש.
    אם תגיע איתו לתל אביב ולא ביום שלישי אני אהיה שם!

    • בהצלחה משה, שטף ארוטי לעילא. בהצלחה

      • תודה כפולה ומכופלת אורה יקרה, שמחתי מאד לראות אותך היום בקרון הספרים בעונג שישי לכבוד ספרי. המפגש בשבילי היה מתנה מרגשת. מקווה שהרגשת את אהבת השירה הצפונית-הגלילית.

    • תודה מירי – איחולייך התגשמו במלואם, היה עונג שישי מרגש בשבילי והאנשים שהגיעו באו מתוך אהבהת השירה ובהחלט נחת רוח בימים חמים אלה. להתראות מוישלה

      • משה, אתה מרשה?
        שתזכה להתענג על יצירתך הספרותית והוראת הספרות
        כמו בשיר שכתבת, באהבה בחושניות וללא מחיצות.
        שנה טובה,ואני עוד ממתינה לכתב העת הספרותי
        של השירה ב"אורנים".

        • מיכל, רק היום ראיתי את תגובתך ואני מרשה:) תודה על איחולייך, ומקווה שהעונג יהיה במקומות הללושל יצירה והוראה שבלעדי העונג, לא תהיה יצירה ולא תהיה הוראה – או שיהיו אלא בבחינת גוויה. ובאשר לקו נטוי אני מתנצל מעומק הלב. התחלפה מזכירת מערכת וכנראה המשלוח נפל בין הכסאות. אנא שלחי לי שוב את הכתובת ואדאג באופן אישי למשלוח כתב עת.
          שתהיה גם לך שנה נהדרת וגמח"ט

  12. משה שלום.
    זה הולך להיות מכתב אישי מאוד, ראה הוזהרת…
    מצאתי במקרה את הבלוג שלך, והוא העלה בי זיכרונות נהדרים ממך.
    למדתי אצלך ב"אורנים" לפני קצת יותר מעשר שנים, בקורס "ארץ ישראל בסיפרות העברית".
    (הייתי אז צעיר ביותר, והייתה לי נכות בולטת מאוד, ואולי גם מזעזעת, בשתי כפות הידיים. אתה מצליח להיזכר מי אני?).
    אני רוצה לומר לך בכנות: היית המרצה האהוב עלי.
    היו בך (וודאי עוד ישנן) חביבות טבעית, תשוקה אמיתית ובולטת לסיפרות,
    איזו ארצישראליות של פעם ואהבת אדם.
    היית בולט לטובה בין המרצים ב"אורנים".
    בזמנו, כשעזבתי את הלימודים, הצטערתי בעיקר על אובדן הקשר הלימודי איתך.
    שקלתי לבדוק אם אפשר להיות "שומע חופשי" בהרצאות שלך, אבל מסיבות שונות לא עשיתי זאת.
    התמונה שלך מוציא את שעון היד מהכיס ומביט בו, נשארה איתי כאיזו עדות לאיכות נדירה ולא מצוייה שהייתה בך.
    אני כותב לך את המכתב הזה ממרחק של כעשר שנים, שנראות לי כתהום או כחלום.
    התבגרתי מאז, בעיקר נפשית.
    הפסקתי להטיח את ראשי, לשם העיקרון, בכל דלת שאני מוצא.
    אני הרבה יותר סובלני ורך כיום, ומוכן להודות (בלי שאף אחד ישמע) שאני ממש לא הכי חכם בעולם.
    אני רוצה לשלוח לך לחיצת יד חמה בשם האדם שהייתי, בשם מי שאני עכשיו ובשם מי שאני מקווה להיות.
    קראתי בספרים רבים לעזרה עצמית, שעליי להודות לאנשים שהיטיבו עימי.
    אז אני מנצל את ההזדמנות הלא צפוייה הזו, ומודה לך מקרב הלב.

    שנה טובה, משה.
    שלך, עמית.

    • עמית יקר, תגובתך כאן היא מתנה נהדרת ומרגשת לשנה החדשה. לאורך השנים בתחום אותו אני רואה כיעוד, הוראה, הכשרת מורים, מגע יומיומי עם אנשים שחלקם יקרים מפז, קיימת גם שחיקה, גם שאלות על דרך, על בחירה, על מהות, טעם ופשר. אודה ולא אבוש, תגובה כמו שלך מטעינה מצברים, מחזירה ביטחון לרץ למרחקים ארוכים כמוני, שאופיו הוא כרץ למרחקים קצרים, אופי הבא לידי ביטוי בשירה. אז תודה לך איש יקר. ומה אתה עושה, במה הנך עסוק? ושוב תודה מקרב לב ושנה נפלאה שתהיה לך
      משה

      • הי משה, במקרה גיליתי את הפוסט הזה ואולי לא במקרה כי בשניה שקראתי את התגובה של עמית, הבנתי למה אני פה.
        תגובה שמעלה בי דמעות והתרגשות. אין כמו תלמיד לשעבר להעיד על מורהו, ואחד החלומות שלי שלא התגשמו, היה, שיהיה לי מורה שאוכל לרשום לו כזה מכתב מההוה אל העבר. לצערי ולחוסר מזלי לא היה לי. וכמה נפלא לדעת שיש כאלה מורים אפילו היום.
        אני ולימודים זה כבר מקרה אבוד, אבל הוענקה לי כאן תקווה לעתיד ילדיי.
        תודה לך.

        • היי סיגל, שמתי כבר לב לרגישותך לצוד רגעים אנושיים כאלה. ויכולתך להגיד את שבליבך באופן ישיר ופשוט נוגעת ומרגשת מאד.
          מקווה שילדייך יזכו למורה שיעניק להם חוויה שתתן לשנות הלימוד שלהם את אותו ערך מוסף של מפגש משמעותי מפגש שאתו לוקחים לכל החיים.
          תודה ושנה נפלאה

השאר תגובה ל לאה ברץ ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי