בננות - בלוגים / / כתבתי עצמי על החשבון (מוקדש לשתי קוראות עוברות אורח)
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

כתבתי עצמי על החשבון (מוקדש לשתי קוראות עוברות אורח)

 

אחד מהדברים שמעוררים בי התפעלות ותנודת נפש אל קוטב החיוב בכל הקשור למרחב הוירטואלי, ולתחושה שיש הד ותיבות תהודה לשירים הפורחים באוויר, הוא בין היתר קוראות וקוראים עוברי אורח, כאלה שכנראה קוראים בקביעות את הבלוג, ולרוב אינם מגיבים. כאשר  הם מגיבים, חלקם בוחרים בשם בדוי, חלקם משאירים את תיבת השם ריקה. המרחב הזה מזמן גם מפגש מרגש ומשמח עם דמויות מהעבר הרחוק. 
פוסט זה מוקדש לכל אותם קוראים עוברי אורח, ובמיוחד לשתיים: קוראת אחת בעילום שם ששלחה קריאה נרגשת להחזיר את השיר: 'שמותינו זכירה ושכחה', לאחר שהורדתי אותו מהגלגלת, ושנייה שמה מאירה, שתגובתה האירה לי דרך השיר רובד לא מודע ובכך העמיקה את משמעויותיו.
 

כתבתי עצמי על החשבון

 
 
בְּבֵית קָפֶה 'בּוֹנוֹ' בַּכְּנִיסָה לְיָקוּם
שָׁאַלְתִּי מֶלְצָרִית עַל 'מְרַק הַיּוֹם'.
בְּשָׁעָה שֶׁגּוּפָהּ הַמְּכֻסֶּה טֶפַח בִּקֵּשׁ
לְבָרֵר אֵצֶל הַטַּבָּח, הָיָה לִבָּהּ לִי
עוֹבֵר אֹרַח. שַׂמְתִּי נַפְשִׁי בְּכַף
הַמָּרָק שֶׁהֵבִיאָה, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה
חָלְפוּ עַל פָּנַי מַחְשָׁבוֹת בִּמְהִירוּת הָאוֹר
אֶל הַחֹר הַשָּׁחֹר. אֶל אָבִי
שֶׁסָּגוּר וּמְסֻגָּר הָיָה בַּחֲדָרָיו
שָׁנִים רַבּוֹת. רֶגַע לִפְנֵי מַעֲבַר
הַמּוֹלֶקוּלוֹת לְמֵמַד זְמַן אַחֵר, שֶׁלּוֹ,
חָזְרָה הַמֶּלְצָרִית Slow motion  
הִטְּתָה פֶּלֶג גּוּף עֶלְיוֹן לַשֻּׁלְחָן וְהֵנִיחָה
עָלָיו בְּחֹם טָארְט תַּפּוּחִים וְכַדּוּר
 גְּלִידָה, וְשָׁאֲלָה בְּחִיּוּךְ מַמְתִּיק
בְּקִיאָה בְּרָזִים, אִם אֶפְשָׁר לְפַנּוֹת.
כֵּן, לָחַשׁ צִלִּי וְהִשְׁאִיר לָהּ טִיפּ
נָדִיב כְּגֹדֶל מַחְשׂוֹפָהּ

וְכָתַב לָהּ אֶת עַצְמִי עַל הַחֶשְׁבּוֹן.

 
מתוך: נהרות נשאו קולם, הקיבוץ המאוחד, 2009.

 

 

 

 

 

22 תגובות

  1. מעולה.בא לי להיות המלצרית הזאת עם לקוח פואטי ומקסים כמוך.

    • ואוסיף, שמכיוון שאני טבעונית, אולי כמוך, מקווה עוד לפגוש בך, יום אחד, בבונו.או בגרג בפינה. גם שווה.

      • תודה איריס שמח שמצא חן בעינייך. עד היום רק שלוש מלצריות הצליחו להפיק ממני צלילים פואטיים, בפראג, בבולגריה ובבונו, כך שאני לא בטוח שרק בשביל הפואטיקה שלי כדאי להיות מלצרית. דבר אחר, אני לא טבעוני ולא צמחוני אלא קרניבור מעמק יזרעאל.
        נראה לי שהשהייה בבוסטון לא פגמה בבקיאות הטבעונית שלך. ואגב, גרג בטבעון הם לא הקאפ אוף טי שלי.

        • תודה רבה, משה, על המובאה המעניינת בשיר השני,
          אולי תכניס אליו קישור, ואולי גם לשיר השלישי, שהזכרת?
          באמת השיר ההוא לא התמסר לי בקלות, ובכל זאת נהנתי ממנו ואף אחזור אליו.

  2. שנון השיר ,אפילו שם המקום "יקום" מתחבר אחר כך לחור השחור.
    אך יש משהו שלא ברור לי בדינמיקה של סיפור השיר: אני חושב שאני מבין איך הגעת מהמלצרית חושפת הטפח אל החור השחור ,אך איך הרשת לאביך לעלות באוב ולקלקל את המחזה המרנין?

    • תודה גיורא, כמו שבכל פגישה מקרית צומחת איזו תכלת, כפי שכתב אלכסנדר פן, כך, בכל שמחה, כנראה, ובכל מחזה מרנין, צומח איזה עצב. השיר נכתב זמן לא רב אחרי פטירתו של אבי ומותו וחייו חדרו לחיי בין אם רציתי בכך ובין אם לאו.
      ודווקא הקטבים האלה בשיר עושים אותו למעניין יותר עבורי, כך שצר לי אם קלקלתי את השמחה.

  3. מירי פליישר

    שאלת על מרק היום וקיבלת טארט תפוחים?

    חוצמזה שיר יפה מאוד . דומה הדבר ליחסים באינטרנט עליהם היתה לנו הסכמה בפייסבוק. חלקיים , עוברי אורח מלצרים לשעה, סועדים משאירי טיפ ועם זאת ….לא רע בכלל ,כדבריך.

    • מירי, לא ויתרתי על המרק, אפילו ששמתי נפשי בכף:)
      עכשיו אחרי תגובתך אני בהחלט רואה את החיבור בין הפוסט והפרגמנט בפייסבוק והסכמתינו על תכנו. ובעצם הרי כולנו עוברי אורח ואם אפשר לקבל טיפ כזה או אחר מהחיים כמו בקפה בונו, מה רע?:)
      תודה!

  4. נ פ ל א !

    (עוברת אורח, ועדיין נרגשת,
    שתי פסיעות מיָקום 🙂

    תודה!

  5. מוישהלה הי
    שרת יפה את המחשבות הנודדות מן המחשוף לסוף 🙂
    אפשר לשאול מדוע הורדת את השיר היפה
    "שמותינו זכירה ושיכחה"?

    • היי ריקי תודה,
      כל מה שקם ויקום נמצא בין המחשוף לסוף, לא ככה?:)
      היום השיר ירד מעצמו כי הגיע לסוף גלילתו. אין סיבות דרמטיות להורדתו סמוך לעלייתו לפני כמה ימים – סתם משהו נפשי:))

  6. מה מותר המלצרית שכך קרה לה? גופה המכוסה טפח? פלג גופה עליון? חיוכה הממתיק או מצב רוחו הרעב של הדובר? לב משורר מי יידע.

    • אני מבין שזה נורא מסקרן, אבל מי זוכר לבנה, זה קרה כל כך מזמן, וחוץ מזה לא זה העיקר בשיר, העיקר שאפשר עוד לפגוש איזה פלא בדוי (א. פן)

  7. תכתוב עוד את עצמך מוישלה, בבונו{אולי גם בארומה} בתבור ובכל מקום, זה כדאי, לנו בעיקר,המלצרית, השיח הפנימי, חום ההמרק המובטח הטארט והמחשוף,ומה שביניהם אנושי ופנטסטי.

    • עם ארומה איכותית של קוראות כמוך חני, אכתוב ואכתוב. עכשיו אני זקוק לקפה קפה:))

  8. יפה שירך, מוישלה, והמלצרית כאופציה יצרית ויטלית מול האב שגווע לאיטו בחדריו הסגורים .זהו שיר של ניגודים
    עוגת תפוחים , מלצרית סקסית וגלידה מול חור שחור ובדידות, ותמיד תמיד זה הארוס מול התאנטוס.
    ברורה על רקע זה ההחלטה של הדובר לשים עצמו על החשבון

    • תודה חנה יקרה, כמו תמיד אוהב את הבחנותייך. רק אוסיף שבמערכת הניגודים שאת מציינת, לעיתים הארוס והתנאטוס מצויים באותו דבר עצמו: כמו החור השחור. הרמז שאני הולך לשים עצמי על החשבון מופיע כבר בפתיחה: "שמתי נפשי בכף המרק…" ועכשיו אני זורק עצמי על החשבון:)

  9. רונית בר-לביא

    מוישלה יקר !
    קודם כל מדהים שכתבנו בהפרש של יום שיר על מלצרית 🙂
    לא ראיתי את זה.

    בשתי השורות הראשונות נזכרתי מיד ב"מסעדה שבקצה היקום" של דאגלס אדאמס (הספר הכי מצחיק ושנון בעולם).

    וההמשך, אנושיות צרופה.
    באמת תיקון נכבד לחוויה שאני הבעתי בקטע שכתבתי.

    אהבתי את ההתמסרות של הסועד אל המלצרית, במחוות הקטנות של הנפש.

    • הי רונית
      מה שיפה בחשיפת המלצריות שלנו קבל עם ועדה, מלבד סמיכות הופעתן שזה כשלעצמו אירוע קוסמי, הוא שאנחנו יכולים להעלות מופע: 'שירת המלצריות':)
      תודה – תודה

      • רונית בר-לביא

        נכון מוישל'ה,
        אפשר גם להכריז על שבוע שירי וקטעי מלצריות/מלצרים.

        שלי כמובן לא שיר, אלא קטע.

השאר תגובה ל רונית בר-לביא ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי