בננות - בלוגים / / מוח בחמש תמונות
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

מוח בחמש תמונות

 

מסע מוח
 
א.
מוֹחַ מַזְמִין אֶת הַלָּקוֹחַ לְהִתְרַשֵּׁם
מֵחֲדָרָיו, פּוֹסֵעַ כְּרוּי אֹזֶן בִּתְּעָלוֹת
הַשֵּׁמַע, לְהַאֲזִין לַאַדַגְ'יוֹ הָאָהוּב עָלָיו
זֶה שֶׁל אַלְבִּינוֹנִי הַמִּתְנַגֵּן בּוֹ מֵהַבֹּקֶר.
לָקוֹחַ מְנֻמְנָם נִרְעָד כְּאֶפְרוֹחַ מֵצִיץ
בֵּין חֲרַכֵּי עֵינָיו נִפְעַם מִתַּחְבּוּלוֹת
אֲדוֹנוֹ עַל נִפְתָּלוּת דְּרָכָיו מוֹבִילוֹ
בְּמִנְהֶרֶת זְמַן אָקוּסְטִית לִצְפּוֹת
בַּפִּירָמִידוֹת וּבָאֻכָּף הַתּוּרְכִּי
הַמְּחַכֶּה לַפָּרָשׁ הַמּוֹשִׁיעַ וְסוּסוֹ
לַפַּרְשָׁן וְהִסּוּסוֹ
 
 
ב.
עַל שֻׁלְחַן הַנִּתּוּחִים שָׂרוּעַ גּוּף
בְּקָצֵהוּ מַחְשָׁבָה רְדוּמָה,
מֵעֲלֵיהֶם הַתַּעַר. "דּוֹקְטוֹר"
הִיא לוֹחֶשֶׁת לַגֻּלְגֹּלֶת הַמְּכֻסָּה
כּוֹבַע וּמַסֵּכָה: "לְפָחוֹת שֶׁהַצַּלֶּקֶת תִּהְיֶה
יָפָה". עַל עַדְשׁוֹת הָעֵינַיִם הַנֶּעֱצָמוֹת
נוֹתָר תַּשְׁלִיל
מַסָּע, שְׁבִיל חָלָב מוּאָר מְסֻנְוַר
זַרְקוֹרִים, מְחַכֶּה לַפִּתּוּחַ
בֵּין הַחֹרִים הַשְּׁחֹרִים

ג.
מוֹחַ מִתְעוֹרֵר עַל צַד יָמִין
שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשׁוֹ רוֹאָה
כּוֹכָב כּוֹתֵב מִכְתָּב, קִיטְשׁ,
הוּא רוֹטֵן וּמַדְבִּיק בּוּל יָרֵחַ
וְשׁוֹלֵחַ, לֹא בְּיַד שָׂרַף אוֹ מַלְאָךְ
לְלָקוֹחוֹ הַיָּשֵׁן, אֵל בָּא כּוֹחוֹ
לִבּוֹ שֶׁיִּתְעוֹרֵר בְּגוּפוֹ
עֵת תֵּצֵא הָעֲגָלָה הַגְּדוֹלָה לְדַרְכָּהּ
וְתָשׁוּב אִם תָּשׁוּב
עַל כְּנַף רַפְרַף
נִשְׁמָתוֹ עִם בֹּקֶר

 

 
 
* שיר ב' מתוך: 'ועל סביבותיו שב', הקיבוץ המאוחד 2004

 

22 תגובות

  1. מוישלה, העולם כולו גשר צר מאוד. לא קיטש המכתב, וההזרה שעורך השיר בין המוח לאני מרתקת.

    • תודה אמיר בין האני למוחו לקוחו יש לא מעט הזרות, אני בהחלט מרגיש שמוח יצר כאן משהו ייחודי מכל הלב:) והעיקר, לא לפחד כלל.

  2. גיורא פישר

    למשה
    אני מוצא את סדרת השירים האלה והתמונות (עם החורים השחורים) מאד מעניינת. המשורר "מנצל" את ניתוח המוח- "אבי המחשבות" ואת הסכנה בניתוח כדי ללמוד משהו על החיים.
    בשיר הראשון מביט המשורר בפיזיות של הדברים הרוחניים (תעלות השמיעה והאדג'יו של אלביניוני)

    בשיר השני אני מוצא הומור קצת מקברי "לפחות שהצלקת תהיה יפה" כאילו שזה באמת מה שחשוב בניתוח מסוכן, אבל זו הדרך שלנו להתמודד עם פחדינו -לצחוק אתם.
    האור החזק של מנורת הרופאים והתנומה האוחזת במורדם נותנת תמונה כמו פסיכודלית.

    השיר השלישי מתאר את ההתעוררות מהניתוח. החלק הראשון הוא כמו חלום מבולבל המערב בתוכו סממנים של מות וחיים (המלאכים) עד שבאה יקיצת הגוף והנפש מאשררת את החיים.

    • משה יצחקי

      תודה גיורא תודה על התבוננותך הפרשנית. אגב התמונות עם החורים השחורים הן תמונות מוח מזווית צילום מסויימת. וכן, ההומור בהחלט עוזר להתמודד עם פחדים מסוגים שונים ורגעי קצה ומשבר. וטוב מדי פעם גם לראות את עצמנו בפרופורציות הנכונות.
      שבת שלום

  3. מוישלה, זה ניתוח מוח לבבי, בלי מעקפים. אהבתי …שָׂרוּעַ גּוּף
    בְּקָצֵהוּ מַחְשָׁבָה רְדוּמָה.
    נזכרתי במנורות של חדר ניתוח והנפש שבורחת משם…
    האני שצופה על האני.
    והכי מוזר שהכלי להבנת האני הוא האני..כלומר המוח..
    (התבלגנתי?)

    • אכן תמי ללא מעקפים, בין אם בהרדמה כללית או מקומית. ואם הנפש מצליחה לברוח מהזרקורים אשריה, אצלי היא קפאה וניצודה כמו חיה שצייד סינוור את עיניה. ושאלה גדולה מי מפענח את מי ומיהו האני – גם אני התבלגנתי
      שבת שלום ותודה

  4. חני ליבנה

    מוישלה המח בשיר{הבנתי שזה שיר אחד על חלקיו} זכור לי מהספר,המח פתאום מקבל מימד אחר חוצגופי,פעם{כשקראתי לראשונה} חשבתי שבסוף הוא עובר לעולם האמת עכשיו אני חושבת שזו שינה"ברוך שהחזרת בי נשמתי". עם התמונות השיר ממש מדבר מוחית

    • חני, השיר שאת מכירה מהספר חיכה ככל הנראה לשניים האחרים שנכתבו לאחרונה כדי להשתבץ (לא חלילה לקבל שבץ)ביניהם. במסורות דתיות – שינה היא סוג של מוות בו הנשמה עוזבת את הגוף וחוזרת עם בקר. מילותיו הראשונות של אדם יהודי מאמין המתעורר בבקר משנתו הן: "….שהחזרת בי נשמתי בחמלה …". עד כמה שאני זוכר גם המלט של שקספיר אומר: לישון, למות…
      בכל מקרה החוויה היא חוויה של בין שינה ליקיצה בין חיים למוות.
      תודה לך על הקריאה ושבת שלום

  5. תַּלְמָה פרויד

    יחסים מרתקים בין מוח-לקוח, מפותלים כמו המוח.

    נהניתי. מאוד ויזואלי. אהבתי במיוחד את ב', משה.

  6. רונית בר-לביא

    מדהים, משה,
    כי התמונות הזכירו לי תמונות של הירח, וזה לפני שהגעתי לשיר השלישי.

    הכי אהבתי את הראשון, המוח כאדון והאדם כלקוח, המוח שהמחקר אודותיו עדיין בקושי בתחילתו, ככה אומרים, וכל הנסתר הזה.

    נדמה לפעמים שהוא יודע עלינו הרבה יותר, שהוא יישות בפני עצמה.

    התחבולות.

    ובול של ירח במכתב שכותב כוכב זה מקסים, אם אתה רוצה קצת קיטש, תחתום בנשיקה עם ליפסטיק אדום 🙂

    קסום וקצת שמיימי הפוסט.

    • רוניתי יקרה אשמח לליפסטיק אדום, כבר שנים שלא השתמשתי בו:) אני רק זוכר את טביעת הנשיקה האדומה הדודתית על לחיי.
      יאללה יחי הקיטש.
      יש בהחלט קרבה מעניינת בין תמונת הירח לצילום המוח שכאן, זה מדהים להתבונן בהם, אני כל פעם רואה דמויות וצורות מהאגדות ומהחיים.
      אכן נסתרות דרכי מוח ולא פעם גם דרכי הלקוח:))
      תודה לך מאד על תגובה קסומה ושמיימית.

  7. הילה בת ירח

    על כנף רפרף
    פיה כותבת מכתב
    באותיות נסתרות
    עשויות מדמעות
    בול נשיקה מדביקה
    ובתוך כוכב מטמינה
    ירח שולח זרועות
    שולף ומטיס
    בין יקומים מוציא ומכניס
    תופר ופורם
    מתקן ןקורם
    מח חדש
    מלא חיים ושמחה
    מקים לתחייה
    בבריאות
    אמת
    אהבה

    • יפה תארת , מוישלה, בשירך את המסע שעושה המוח עד היקיצה יפה השימוש המטפורי במושגים מעולם הרפואה שיר השירים והאסטרונומיה לתאור המסע הבין כוכבי הזה של הנשמה( האם במקרה זה המוח והנשמה אינם זהים?)

      • תודה חנה יקרה. שאלה גדולה שאלת. ואני יכול רק להשיב בפראפרזה על שיר ויסלבה שימבורסקה: אינני יודע, אינני יודע, אבל יש בכך מעקה גואל

    • משה יצחקי

      תודה לך הילה בת ירח
      עכשיו חיוך על פני מוח זורח
      קפליו מתאמצים לפענח, אפו מרחרח
      מי היא זו הילה בת הירח
      שמיקום אחר שולחת מכתב ופרח בדש
      שבגוף הלקוח רוצה היא לשתול מוח חדש.
      על כך בת ירח, מוח מודה ומחזיר באהבה לשולח

  8. בשירים שלך, משה, אני כמו הפרשן והיסוסו. נזהרת בכיוונים, נופלת בערוצים, באונות, בחדרים ובתובנות.

    • משה יצחקי

      לבנה, מתוך הערוצים הפיתולים והחריצים, מוח ולקוחו מציעים לפרשן והיסוסו להיכנס מחדרי הלב ועליותיו יכולה להיות כניסה מלבבת:) אם כי במחשבה שנייה אולי טוב להתנסות בדרכים שונות – תודה

  9. אני בהחלט מצטרף למגיבים כאן. אני חושב שזה שיר טוב מאוד בן שלושה חלקים. חזק בדימויו המקוריים ושומר על המתח של המצב הקרדינלי שלא לומר קרניאלי. אני נזכר גם שבקוראי אותו בספר, היה בין השירים שמאוד אהבתי. זה מזכיר לי מוח אחר. משה, האם אתה מכיר את ספר השירה של דן פגיס המנוח "מוח"? ספר מאוד יפה. שבוע טוב. רני.

    • משה יצחקי

      תודה רני, למה התכוונת בקרניאלי?
      דן פגיס בין המשוררים האהובים עלי, חבל שרק בודדים משיריו מוכרים. מוח בין השירים הנפלאים שלו.
      רני, השיר לא מצוי בספר האחרון שאותו קראת ועליו כתבת, שיר ב' כאן מצוי בספרי הקודם: 'ועל סביבותיו שב' האם קראת בו? אשמח לשלוח לך.
      א' וג' הם חדשים לגמרי.
      שבוע טוב

      • נפלה כאן טעות נוראה. עִמך הסליחה. כשהכנתי את הרשימה הקצרה שהופיעה ב"מעריב" שהייתה במקור מעט יותר ארוכה, עשיתי עבודת הכנה והשגתי גם את הספר "ועל סביבותיו שב", את שני האחרים לא הצלחתי להשיג. אויה, ודווקא עניין זה היה לי לרועץ בתגובה. רק אחרי שפרסמתי אותה נפל לי האסימון שאת השיר לא קראתי ב"נהרות נשאו קולם". ספרך האחרון אותו ביקרתי. אוי לבושה. אין צורך לשלוח לי את הספר השלישי כי הוא מצוי אצלי; לעומת זאת את שני הראשונים, אם הם ברשותך, אשמח לקבל לפחות אחד מהם. בקרניאלי התבדחתי, סתם כך, אין באמת מילה כזו. משכתי אותה תוך חירות מן הצירוף עצבים קרניאליים, עצבי הגולגולת. רני.

        • משה יצחקי

          רני, נמחל, רק שלא יגרום למשהו קרדיאלי:)
          לצערי אין בידי הספרים הראשונים
          שיהיה שבוע שקט

השאר תגובה ל מוישלה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי