בננות - בלוגים / / ארץ הורי
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

ארץ הורי

 

 

הָאוֹטוֹבּוּס הָרִאשׁוֹן שֶׁהֻזְמַן
לְהַסִּיעַ אוֹתִי לְאֶרֶץ הוֹרַי
לֹא הִגִּיעַ. לָאוֹטוֹבּוּס הָאַחֲרוֹן
שֶׁיָּצָא בַּחֲצוֹת, אִחַרְתִּי.
כַּרְטִיס הַנְּסִיעָה נִשְׁאַר בְּיָדִי

סימנים
  
א
 
וְהִלַּלְתִּי אֲנִי אֶת הַמֵּתִים
וְשׁוֹרַרְתִּי לָהֶם בְּדַרְכָּם,
וְהִנַּחְתִּי כָּרִיּוֹת מִלִּים
עַל עָפָר וְאֶבֶן לְרֹאשָׁם
וְלֹא יָדַעְתִּי מִי הַמְּנַחֵם וּמִי מְנֻחָם
 
ב
 
אֲנִי שָׁר לְאָבִי וְאִמִּי
דְּבָרִים שֶׁל שָׁלוֹם
דְּבָרִים שֶׁל אֱמֶת
וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מִי הַחַי בֵּינֵינוּ מִי הַמֵּת
 
ג
 

וְהֵם הִשְׁאִירוּ בִּי סִימָנִים:
רֹאשׁ, עוֹר, דָּם. כָּךְ נִצְרַבְתִּי,
ר.ע.ד. שֶׁאֶזְכֹּר בְּכָל מְאֹדִי בְּשָׁכְבִי וּבְקוּמִי.
וְהִשְׁאִירוּ בִּי סִימָנִים מִכַּף
רֶגֶל עַד מֹחַ, וְיֵשׁ סִימָנִים
צְרוּבִים, וְיֵשׁ סִימָנִים כְּמוֹ כְּתָב
עַל חוֹל, וְיֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁאֲנִי
רוֹצֶה לִמְחֹק וְלֹא יָכוֹל

מתוך הספר: "נהרות נשאו קולם" שיראה אור בקרוב בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

 

 

48 תגובות

  1. ויש כאלה שעליהם צריך למחול.

    יפה שירך.

  2. כדי לא לכתוב דוקטורט אתייחס רק לאחרון:
    הארמזים להגדה של פסח ויציאת מצריים מזכירים גם את "והגדת לבנך"
    ירשת מהוריך "מכות מצרים" וחלק מהם או אחרות בודאי גם אתה (כמו כולנו) הגדת לבניך.

    • אמנם אינך כותב דוקטורט גיורא, אבל תגובתך מדוקטרת קמעא, גילוי הארמז וקישורו לדובר די גלוי, השאלה היא איך עובדה זו והשיר בכלל פועל ומה הוא מפעיל אצל הקורא.
      זה לא מחייב כמובן.

      • שבוע טוב משה
        הרשה לי לברך אותך שנית לקראת יציאת הספר (לא מזיק לחזור על דברים טובים). בטח חשוב להוציא את הספר ,זו אחת הדרכים להביא את השירה שלך לציבור הרחב ולחבב את השירה בכלל לקהל שלא אמון על קריאת שירה. לפי מה ששמעתי ,הבעיה הרצינית היא לגרום לעיתונות, לביקורת ,להתייחס אל הספר שכן השוק מוצף (כך אומרים) בספרי שירה ,וכמו שציינת ,חיי המדף בחנויות קצרים ,אם בכלל.
        גיליתי שדרך מצוינת לקרב את השירה לאנשים בכלל ולשירתך בפרט היא להענות להזמנות של חוגי בית או חוגים אזוריים (ספריות ,מתנסי"ם) – שם יש סכוי רב יותר לחשוף את שירתך וגם למכור את הספרים.

        ולשירים המפורסמים בעמוד זה. יש לי תמיד בעיה איך לכתוב בבלוג בתגובות. כשרק התחלתי לכתוב כאן חשבתי שצריך לכתוב באופן מקיף ורציני ,מיד קיבלתי הערות זדוניות "שהתגובות שלי הן ארוכות מדי ומשתלטות על הבלוג של הכותב)
        אחר כך הבנתי שמטעמי זמן גם אי אפשר להתייחס בהרחבה אמיתית.
        בכל אופן ,בחרתי בקטע האחרון בסדרת השירים שלך כי הוא דבר אלי מבחינת תוכנו (כולם כתובים טוב) במיוחד העניין של מה שההורים צורבים בנו ושאי אפשר להמלט מהשאלה -מה אנו צורבים בילדינו.
        זו הדרך שבה השיר הפעיל אותי.
        בהצלחה ושבוע טוב
        גיורא

        • גיורא שבוע טוב,
          שוב תודה לך על הברכה.
          אני מקווה שאתה צודק בעניין חשיבות הוצאת ספר. לצערי גיליתי בשנים האחרונות שיש לא מעט מאלה המכנים עצמם משוררים שאינם קוראים ספרי שירה, אז מה לנו כי נלין על הציבור הרחב. ובעניין החשיפה, אני מסכים שזו אחת הדרכים להפצת השירה.
          הוצאת ספר שירה הוא גם עניין נפשי, ולפעמים שירים שחשבתי שהם נהדרים נראים לי תפלים ואחרי זמן הם שוב נפלאים בעיני, איני יודע להסביר תופעה זו, גם לכך כיוונתי כשדיברתי על חשיבות הוצאת ספר.
          ובעניין תגובותיך. הרבה מים זרמו מאז כניסתך למטע, ובאופן אישי ככל שהזמן חולף ואני מצליח להתפנות לקרוא תגובות, אני מעריך מאד את השקעתך בתגובות שאף פעם אינן סתמיות או יוצאות ידי חובה. תגובות ברשת הן מיומנות שגם אני לומד, כיצד להגיד בקיצור את המירב ולא תמיד יש את הזמן לכך. הייתי די סחטן בדברי הקודמים אליך, כי לא הסתפקתי בהבחנתך, אלא רציתי יותר להבין את החיבור האישי והתרשמות יותר משמעותית שלך מהמכלול. שוב תודה על השקעתך ושבוע טוב

    • ובכל מקרה-תודה

  3. מרגש, משה

  4. אני הקונה הראשונה, אפשר חתימה? הסימנים שנשארו בך, שהפכו למילים שאתה מניח ככריות, צורבים בחמלה עדינות ואמת, כל שיר שלך בעיני הוא כמו תחבושת על הלב

    • תודה חני, אשימך כחותם:)
      נתת לי רעיון לשורה שירית. כנגד שורתה של אנה בלנדיאנה: "כל שמחה פוצעת מישהו" אפשר לכתוב
      "כל שיר כאב מרפא לב מישהו"
      תודה

  5. היי משה ניראה לי שהולך להיות לך ספר שירים מופלא… כל כך מדויק המשפט- מי חי ומי מת…
    שאף אחד לא יגיד לי שזה ברור?
    להתראות טובה

  6. איריס קובליו

    מוישלה, אם כרטיס הנסיעה עדיין בידך, ברור שתסע. עוד תסע.
    ושירך הנפלא חץ חודר זמנים ויקומים.
    ואל תמחק. הסימנים האלה הם אש השירה וכל אשר לך.

    • תודה איריס, הנסיעה המוחמצת הזו הופיעה בחלום.
      נסיעה לארץ הורי מפחידה ומצד שני אני מייחל לנסיעה כזו עוד בחיי.
      היכולת לנוע בין זמנים ויקומים היא חוויה מרגשת היוצרת גם שירים תודה על מחמאתך.
      לא מוחק. הסימנים ואש השירה הם בלתי מחיקים.

  7. דיברו אלי במיוחד הראשון והאחרון.

    מהראשון עולה תחושה של החמצה גדולה.

    ובאחרון יש רב משמעות בנושא הצריבה. האם הדובר נושא בגופו זכר צריבה פיזית שמעביר בו רעד, או אולי הוא מדבר אודות תכונות של הוריו שנצרבו בו, חלקן שהיה רוצה למחוק ואחרות שהיה רוצה לשמר אך הן נמחקות ככתב על החול. ואולי בכלל מדובר בזכרונות שאת חלקם הוא מבקש לשכוח ואת האחרים לשמר אך הם לא נשמעים לרצונו

    • תודה אהוד, עצם העלאת האפשרויות השונות בתגובתך מחמיאה לשיר.
      "אולי" מכוון לאו – או ואפשר גם – וגם. זה משאיר לקורא להטעין את הפערים בעולמו שלו
      ובכל מקרה – תודה.

  8. רוצה ולא יכול?
    אבל לא צריך למחוק.

    יש כח בשיר, משה.
    ומזל טוב על הספר!

  9. מוישלה יקר,
    אלפי חוטים קושרים אותנו להורינו. הדו-שיח אתם לא הסתיים. וכל עוד לא נגמר השיח הזה, הם חיים אתנו, רק שפותינו שונות הן. דבר גדול וקדוש זה – לשוחח אתם. אך יש לנו חסרון ולהם יתרון – הם שומעים אותנו, אנחנו לא שומעים אותם. בינתיים.שיר חשוב ורגיש.

    • תודה לך גרא על תגובתך, אכן שיח מתמשך, לפעמים מנחם לפעמים כואב.
      לעמוד מול מצבה ולדבר בלי לשמוע את מה שהם אומרים זה קשה, אבל אולי יגיע היום בו אפשר יהיה גם לשמוע אותם.

  10. משל"ה,
    בהצלחה עם צאת הספר לאור עולם… כמה סבוכים ומרושתים הגנים וההטבעות של הורינו בגוף הנשמה שלנו…רק הזמן מגלה לנו עד כמה…

    • תודה תמי, וככל שמתבגרים הם הולכים ומתגברים.

      • כן, זה נורא וגם לעיתים מצחיק- תודֶה?! היותר מטריד, שאני כבר מזהה את הירושה הזו שעוברת גם אל שני הבנים שלי…

        • כן לפעמים זה בהחלט מצחיק, אם כי את יודעת שצחוק זה דבר רציני מאד. ואין ספק שהמראה הזו המשתקפת מעיני ילדינו זה כבר מחזה טראגיקומדיה:)

  11. וואו, מוישלה, זה שיר צורב עד לשד העצמות. את החשבון הפתוח – לטוב ולרע – עם הורינו אנחנו נושאים עמנו כנראה עד יום מותנו. ברכה וחיבוק גדול לספר.

    • תודה נעמי וואוו מקרב לב על ברכתך המחבקת לספר, אני מניח שהוא יהיה זקוק לה כשממש יצא לאוויר העולם ויונח על המדפים.
      אכן חשבון פתוח צרוב וצורב לטוב ולרע.

  12. קצת קשה אחרי שיר כזה קשה, אבל בהצלחה, מוישלה.
    ומכולם סימן א" שובר לגמרי את הלב דווקא בגלל הפער בין האובדן לטון הכמעט מתנבא.

    • תודה אמיר, שמח שהקושי לא יוצר מכשול גדול מדי. הארת נקודה שלא הייתי מודע לה בכתיבה, אבל חשתי בה מבלי יכולת לנסחה. סימן א" היה סימן מבשר ומיילד לסימנים ב" וג"

  13. שולמית אפפל

    מוישלה, יפה השיר על כל סימניו ואהבתי את סופו התמים

    אתה בטח יודע, לספר חדש צריך הרבה סבלנות. גם הוא סימנים

    • מוישלה היקר,איזה יופי של שיר!ואלו אמיתותיש בו נוגעות בלב:
      "ויש סימנים צרובים
      ויש סימנים כמו כתב על חול
      ויש כאלה שאני רוצה למחוקולא יכול"
      ואכן כך הסימנים זרועים בתוכנו נרצה או לא נרצה ,ובידינו נחזיק לנצח את הכרטיס לארץ הורינו, נגיע ולא נגיע נבוא ולא נבוא כמו משה, אבל עם זאת נישא אותה תמיד בלב , כשאף פעם לא נדע מי המנחם ומי המנוחם, מי החי ומי המת מבינינו. אמיתות אנושיות הבעת בשירך היפהה נוגעות בכולנו ,תודה שהזכרת לי, בהצלחה עם הספר

      • תודה חנה יקרה, תגובותיך נהדרות ורגישות.
        יש אמיתות אוניברסליות הנוגעות בכולם גם כשהן נובעות מחוויה אנושית פרטית. תודה לך גם על האיחולים

    • תודה שולמית, שמח שאהבת את כל הסימנים, בהגהות האחרונות אני נע בין שתי תחושות מנוגדות: האחת שאני לא מבין מה אני צריך את כל הטררם הזה ומה זה שווה בכלל, ומנגד תחושה של חיבור עמוק אל שורש החיים דרך השירים, לך תדע.
      וסבלנות לחדש יש, ואני מקווה שגם לחנויות הספרים תהיה סבלנות וגם לקוראים, וגם אם לא, יהיה אשר יהיה.

      • מוישלה, סליחה שאני מתערבת לכם, אבל הטררם הזה, שווה את הכל, את הכל מוישלה. יש טררם גדול מאוד בספר חדש והמון פרפרים בבטן וחרדות, אבל כשהספר מגיח אל העולם, אל האור, זו חוויה שקשה למצוא את המילים לתארה. תנצור את הרגע בליבך.

  14. מוישהלה יקר
    סימנים בבשר של כולנו השארת עם שירך ובדעתי עלה גם סימן הברית (מילה)
    ושתחייה לנו עד מאה ועשרים ומלא הצלחה ושמחה עם הנהר החדש שיזרום בכוח ובהמולה 🙂

    • תודה ריקי יקרה
      כנראה שיש בחודש הזה משהו שמזמין סימונים, צריבות וחותם בבשר. ובעניין הברית
      הרבה בתרים בשרים ועורלות יש במילים ובמילות,
      ותודה על האיחולים והברכות.
      ברומנית אומרים מולצומסק ולאפל (תודה ואותו דבר גם לך)

  15. הורינו מקועקעים בנו, נרצה או לא. נבכה או נשמח, פעם כך ופעם כך.
    שיר חזק, צורב.

  16. מאד מרגש, מוישלה

    ובהצלחה רבה לספר

  17. מרגש מאוד, מוישלה
    השיר הראשון, הפותח, חזק מאוד
    הארץ הזו משתמעת בי לשלושה
    מקומות, שניים מהם פיזיים.
    שוב המוטיב הזה של כמיהה ממרחק
    שרואה בשיריך.

    ואת הרעד הזה, כמושג וכתחושה, אזכור אני מעכשיו קשור למילותיך.

    מחכה לצאת ספרך לאור
    המון בהצלחה, מוישלה.

    • תודה סמדרי, אכן את מזהה היטב את מוטיב הכמיהה מרחוק, "אדם ונבו לו" מסקרנות ההשתמעויות שאת רואה בארץ.
      הבחנתך ברעד כמושג וכתחושה מרגשת.
      תודה מאד.

  18. מיכל רייניץ

    אשמח להכיר את ספרך "נהרות נשאו קולם"
    בתהילים צג "נשאו נהרות קולם,ישאו נהרות דכים"
    השיר מתכתב עם "שתלתם ניגונים בי אמי ואבי"
    של פניה ברגשטיין(בלחן הנפלא של דוד זהבי)
    חבל שלא ידעתי על יום העיון על פניה.
    למדתי ספרות באורנים אצל הנפלאים (בין השאר)
    לאה הדומי ויוסי מילמן כשהיו ראשי החוג לספרות
    עברית והשוואתית. באותה תקופה גם נתן יונתן ז"ל היה בסגל המורים בחוג לספרות.
    הערב אשתקד עם חיים באר היה מוצלח, בהחלט אשמח להתעדכן בימי עיון מהסוג הספרותי האיכותי.

    • מיכל תודה, הספר יראה אור תוך חודש חודשיים. אכן, מקור ההשראה לשם הוא מתהילים. לא הייתי מודע להתכתבות עם פניה, אבל אני בהחלט יכול לראות את הקו שאת מותחת ולכבוד רב הוא לי., אכן מורים ואנשים נפלאים לימדו ספרות באורנים, וממשיכיהם נפלאים גם כן. תשלחי לי מייל ואכניס אותך לרשימת תפוצה להזמנות לימי עיון

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי