מחווה ליונתן רטוש
הָרוֹפֵא רוֹאֶה אוֹתוֹ טוֹבֵל בַּדָּם,
לֹא מוֹצֵא בּוֹ שׁוּם מֶטָפוֹרָה,
מַחְזִיק בָּאִזְמֵל כִּבְשַׁרְבִיט מְנַצְּחִים,
מַאֲזִין לְסוֹנָטַת לֵיל יָרֵחַ שֶׁל בֶּטְהוֹבֶן,
אוּלַי נוֹתֵן בּוֹ סִימָנִים: פח"ע. פְּרוֹזְדּוֹר,
חֶדֶר, עֲלִיָּה. בַּעֲלֵיהֶם מֻרְדָּמִים. הָאִבְחוּן: פְּעִילוּת
חַבְּלָנִית עוֹיֶנֶת. מְשׁוֹרְרִים
רוֹאִים בּוֹ אֲגַרְטָל, דּוֹחֲסִים בּוֹ וְרָדִים לַעֲיֵפָה.
קְחוּ אוֹתוֹ, הֵם שָׁרִים, מַשְּׁשׁוּ, לוּשׁוּ, הַחְדִּירוּ
לְשׁוֹנְכֶם עָמֹק מֵעֵבֶר לַשָּׂפָה, עָשׂוּ אִתּוֹ מַה שֶׁהַצּוּפִית עוֹשָׂה לַפְּרָחִים.
אֲחֵרִים נוֹעָצִים בּוֹ סִכּוֹת אוֹ קוֹצִים, אוֹ
שׁוֹלְפִים מִמֶּנּוּ מַסְמְרִים. וַאֲנִי, כְּרוֹפֵא אֱלִיל,
כְּמֹשֶׁה לִפְנֵי בַּת פַּרְעֹה, כְּיוֹנָתָן בְּשִׁירוֹ
שׁוֹלֵחַ יָדִי לְחָזִי ושׁוֹלֵף,
פּוֹרֵשׂ אוֹתוֹ שָׁטִיחַ דָּמוּם לְרַגְלֶיהָ, הַמַּלְכָּה,
שֶׁתְּטוֹפֵף עָלָיו כְּסוּסָה בְּפַרְסוֹת מַלְכוּתִיּוֹת
מֵהַפְּרוֹזְדּוֹר, לַחֶדֶר לָעֲלִיָּה. עַכְשָׁו, לִפְנֵי
שֶׁיֻּנַּח עַל שֻׁלְחַן הַנִּתּוּחִים שֶׁל רוֹפְאֵי
הַמְּשׁוֹרְרִים. וִינֻתַּח. וִינֻצַּח לִצְלִילֵי הַאדְגַ'יוֹ בְּסוֹל מִינוֹר לְאַלְבִּינוֹנִי. וְיִדֹּם.
למנתח שיר מזמור
את יונתן רטוש ראי ושמעתי
בערב ספרותי נדיר באולם
צוותא תל אביב לפני כ30 שנה.
טוב לשמוע מיכל, שערב שירה לפני שלושים שנה השאיר כך את רישומו. אם השיר גרם לזיכרון הזה לעלות דייני!
בת פרעה מרככת את הסצינה , לב השיר,
וגם את רטוש
"כִּנּוׁר מַרְעִיד: מַה-טּבוּ.
מֵיתָר חורֵק: עֲצוׂר.
וְדָם רוׂדֶה: אֱהׂבוּ.
וְדָם בְּדָם יָשׂר."
(י. רטוש, ילקוט שירים)
אהבתי.
תודה אורחת יקרה, בת פרעה בהחלט מרככת, אבל גם לא כל כך פשוט אתה עם הסוסה הזו ברכבי פרעה כנאמר בשיר השירים. תודה על הציטוט הנפלא.
שיר ארספואטי שנון וחכם
המאיר באור הומוריסטי ציני את ניתוח השיר וביאורו
הניתוח מסתבר הצליח אבל השיר מת נדם
ניתוח הוא בעצם מעין פוסט מורטום
תודה על השיר
אהבתי
חנה
תודה חנה יקרה על תגובתך. בדיעבד מסתבר שהוא התעורר לחיים שוב. גם הודות להתייחסותך:)
היי משה
מרתק הדרך שבחרת להציג את ניתוח השיר,
לפעמים זה ככה.
גיורא פישר שיתף גם על התחושות שלו, והשיר שלך מבחינתי ממשיך את המחשבות שהיו לי על היסורים אחרי כתיבת השיר.. לפעמים זה ככה.
להתראות טובה
היי טובה תודה על תגובתך הלבבית, זה גם ניתוח הלב, או לב השיר, או שיר הלב:) אכן נגעת בנקודה מאד רצינית מה קורה אחרי הכתיבה -לפעמים ככה זה…
למנתח שיר , המושג הזה בהחלט שותת דם , גם אני לא אוהבת כשמנתחים אותם ועוד בלי הרדמה! יפה הקשר לשיר של ויזלטיר (אופס ניתחתי גם אני 🙂 )
הי ריקי, לא רק המושג שוות, לפעמים גם מושא המושג, גם אם זה לא נראה. כולנו מדי פעם אוחזים באיזמל, המודעות לכך צגרום כםך אני מקווה גם ללמוד לתפור, לאחות, לרפא.
ותודה על תרומתך בעניין ויזלטיר
שיר יפה מאוד
תודה מירי
מוישה,
המנתח את המנתח פטור מניתוח 🙂
כאב לי לקרוא, כי לא יכולה לשמוע או לראות או לקרוא על דם.
אולי הכאב הקל הזה יזכיר למה ניתוח עודף של דברים שלמים יכול להזיק לפעמים.
לא בטוח רונית יקרה שיש בעניין הזה פטורים:)
צר לי על הכאב, אבל אני גם קצת שמח עליו. לא שיש לי איזה תשוקות ערפדיות. אך בפראפרזה על אמירתו של קפקא שסיפור טוב צריך להכות בגרזן את הקורא, אפשר לומר כי אם השיר מכאיב אזי יש בו משהו טוב.
שלושה רואים ללב, הכירורג, המשורר ואחד העם, ואין רחמים לאף אחד.והלב, אחרי מי יילך? באילו ידיים יבחר? יסורי מנותח.
לבנה, אני מנחש שלא התכוונת לאחד העם ההוא – אשר צבי הירש גינצברג:?)
נכון כולם מתאכזרים למשאבה הזו הקרויה לב, מעמיסים עליה עולם ומלואו. נאחל ונייחל שמושא התאכזרותנו, לא יקרוס וימשיך לסחוב אותנו ואת שירנו לשיבה טובה
הלב הלב, מוישלה, אני לא רואה בזה ניתוח השיר, אלא ניתוח הלב וחשיפתו ,לראות מה בתוכו, השיר חלק מזה, שיר חכם, צריך לקרוא בו שוב ושוב ולמצוא כל פעם חדש
חני, את רואת לב מצוינת. מה ראית?:)
השיר הזה מציע מבצע: שלשה ניתוחים במחיר אחד:)
גם אני התגעגעתי