אנה טיכו מציירת
לֹא יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב
לֹא עִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּו
לֹא בּוֹרוֹת מַיִם, לֹא כִּנּוֹרוֹת
לֹא שׁוּק וְלֹא כִּכָּר,
רַק צְרִיחִים קוֹרְעֵי רָקִיעַ
רַק צְרִיחוֹת שִׁבְרֵי חוֹמוֹת
רַק אֶבֶן שְׁתִיָּה שֶׁלֹּא נָגֹלָּה מִפִּי
בְּאֵר הַלֵּב וּבְעֵרָתוֹ הַשּׁוֹתְתִים אֵלֶיהָ,
שָׁם שׁוֹמְרֵי הָעִיר רוּחוֹת הָרְפָאִים
סוֹבְבִים, מַכִּים, פּוֹצְעִים
שָׁם גֵּיא צַלְמָוֶת שָׁם לִבִּי
לֹא אִירַא
כִּי
אנה טיכו, ירושלים
השיר נכתב בדצמבר 1999
לא אירא
כי!
אל תיראי שירתי,
כי
אל תירא, אין כמו אנה טיכו בציורי ירושלים, הרישומים הם שיר.שומעים בהם את הרוח.
תודה לוסי, אני משתדל, אכן אין כמו אנה על ירושלים
באר הלב – זה מאוד יפה משה.
מרגש.
תודה סיגל מקרב לב הבאר
איזה יופי השיר,הקריאה והציור
תודה משה . פשוט תודה
שיר יפהפה, מוישלה, ודימוייו מקוריים : אבן שלא נגולה מבאר הלב -ממש יפה ,וגם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע. שיר המבטא במקוריות רבה את המהות שבציורי ירושלים של אנה טיכו
והמצלול: אבן שתיה ושותתים
תודה חנה, שמח שראית את המהות המביעה ואת הצורה המעצבת
תודה מירי, פשוט תודה גדולה
שיר שרובו ארמזים מתחום היצירה העברית לדורותיה. יצירה ספרותית הבאה לתאר יצירה מתחום האומנות הפלאסטית.
מה שיפה במיוחד הוא השיבוץ הטבעי של הארמזים בגוף השיר.
תודה גיורא, אכן הזיקה בין מילה לתמונה מעסיק אותי מאד. או איך משורר מצייר במילים ציור שמחולל השראה. "מודה באשמת"הארמזים והשיבוצים, זה כנראה חזק ממני.
מעולה. על כל שורותיו.
תודה שולמית
יפה ההדהוד " גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירא כי אתאה עמדי" (או את)
תודה מור, אכן הדהוד הגיא היה חזק, אם ניקח בחשבון שזכר ונקבה בראם, ושניהם בצלמו, אז "את" הוא בהחלט הדהוד ההדהוד.
מוחשי, חודר, מהדהד, ומשלימים השיר והציור.
תודה איציק על תגובתך המהדהדת
מוישלה, הרישום הזה של אנה טיכו הוא האהוב עלי ביותר והיה תלוי שנים בחדריי השונים. כל קו בו אני מכירה כמפת חיי.
אתה כותב: רַק צְרִיחִים קוֹרְעֵי רָקִיעַ
רַק צְרִיחוֹת שִׁבְרֵי חוֹמוֹת "- אלו הקווים אדומים והכחולים, אלו התערבות הצבע הלא אופיינית ברישומיה, אשר רק בסוף חייה, פרצו פתאום כמו זעקת הלב. היטבת בשירך להוציא זעקה זו. אולי זעקה כלפי בורא עולם ודרכיו.
למזלנו שירים וציורים הם נחמה גדולה.
תודה איריס, העשרת אותי בידע על אנה טיכו, אכן יש כאן זעקה שזיהיתי בציוריה שנתנה ביטוי בשנה שנכתב השיר לשיח שהיה לי עם מרחבי צלמות שקשורים לחוויות ירושלים שהיו לי בשנים שלמדתי שם, כמו גם שאלות שירושלים חידדה לי באשר לזהותי לשפתי להורי. אכן, ציורים ושירים הם נחמה מסוימת לכותב, אני מקווה שגם הקוראים ימצאו את פתיל הנחמה בקצה הזעקה
מוישהלה מהדהדים בשירך רחל ונעמי שמר , ותהילים ושיר השירים וישעיהו והכל עולה יפה יחד בהרמוניה ואומר את דבריך חזק וברור.
תודה ריקי, תגובתך מאששת את הגישה באשר לחלקים המודעים והלא מודעים המשתתפים בכתיבה. לחלק ממקורות ההשראה לשיר ולהדהודים הייתי מודע לאחרים לא ויופי שהארת עליהם בפנסך הרגיש.
מצאוני מילותיך הסובבות בשיר,
הכוני, פצעוני…
🙂
שיר יפה, משה.
ואיזה סיום (מאורמז. המצאתי הטייה?)נפלא:
לא אירא
כי
אתה, משה, אל תירא, כי…
אני, מה לעשות, עיראקי.
:))
תודה לך שחר-מריו
מילותיך מאלחשות
איתן לא אירא גם אם אתה עיראקי
ונשתה לחיים אוזו או לי-ר-קי :))
מוישלה איזה שיר על ציור נפלא של ציירת מיוחדת, בית טיכו בירושלים הוא מהמקומות האהובים עלי בעולם, אני תמיד מצליחה להגיע שם להתרוממות הרוח, כך גם עים השיר שלך,המציג במילים עתיקות-חדשות את ירושלים האמיתית הקשה, הקסומה, והסוף הפתוח שהמשכו מהדהד "לא אירא כי{אתה אתי!} או כי אתה אתי??
חני תודה, גם עלי בית אנה טיכו הוא אתר עליה לרגל מועדף. את מדגישה נכון את המתח והחלל שבין סימן הקריאה לסימן השאלה. ובעניין זה נראה לי כי את אתי:)
צריחת הצריחים, מים ובעירה – טרוף טורפה העיר, על ראשה ועל קרעיה.
אכן טרוף טורפה אמיר, והשאלה היא אנה אנו באים.
מוישלה, מילותיך הטובות ורישומיה המופלאים של אנה טיכו הולכים כה יפה ביחד. אבל ירושלים כבר מזמן לא של טיכו ואני כן יראה. ליל מנוחה
תודה נעמי על מילותייך, שמח שראית את הזיקה והחיבור בין הרישום לשיר.
אני בהחלט רואה את מקור היראה
ויש תמיד איזה אף על פי כן:
כי