בננות - בלוגים / / פרשת אל תשלח – יום הזיכרון ליצחק רבין
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

פרשת אל תשלח – יום הזיכרון ליצחק רבין

 

 
"כדי לחסל אומות", אמר היבל, נוטלים מהן קודם כל את זכרונן. הורסים את ספריהן, את השכלתן, את תולדותיהן ומישהו אחר יכתוב ספרים אחרים בשבילן, יתן להם השכלה אחרת, ימציא הסטוריה אחרת. אחר כך, מתחיל העם לשכוח לאט לאט מה הוא היה ומה הוא בהווה. והעולם סביבו שוכח זאת עוד לפניו."
                                                                                                    מילן קונדרה – "ספר הצחוק והשכחה "

 

פָּרָשַׁת אַל תִּשְׁלַח

 

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת
לְאַבְרָהָם שֶׁיָּרַד כְּבָר מִזְּמַן
מִבִּימַת הַכָּבוֹד. וְהָלַךְ
 
אַךְ יִצְחָק עוֹד דִּמָּה לִשְׁמֹעַ
בַּעֲנוֹת גְּבוּרָה: "הָאַיִל בַּסְּבַךְ".
 
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לַיּוֹרֵד לְבַדּוֹ בְּצַעַד בּוֹטֵחַ
לֹא מַבִּיט לְאָחוֹר בְּמַעֲלוֹת הַמִּזְבֵּחַ.
 
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת
לְיִצְחָק הַיּוֹרֵד לְקוֹל מִצְהֲלוֹת
עַם רַב.
 
וְלֹא הָיָה שָׁם אָב, לֹא הָיָה אָדָם
לֹא הָיָה שׁוֹמֵר מְאַבְטֵחַ
שֶׁיִּשְׁמַע אֶת זַעֲקַת הַמַּלְאָךְ
לָרוֹצֵחַ: "אַל תִּשְׁלַח".
 
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לַשּׁוֹמֵר
אֶשָּׂא עֵינַי, מֵאַיִן
הִנֵּה לֹא,
יָנוּם וְלֹא,
יִישַׁן וְלֹא
יָבוֹא.
 
וְאוּלַי יָדַע הַשּׁוֹפֵךְ
שֶׁהָאָב כְּבָר הָלַךְ וְאֵין
שׁוֹמֵר מְאַבְטֵחַ, וְאֵין אָדָם וְאֵין
מַלְאָךְ שֶׁיֹּאחַז בְּיָדוֹ וְיִצְעַק: "אַל
תִּשְׁלַח".
 
לַמְּנַצֵּחַ מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח:
כִּי יִמָּצֵא חָלָל בַּכִּכָּר
נוֹדַע מִי הִכָּהוּ,
לְאָן יִשָּׂא אִישׁ עֵינָיו
בַּשָּׁמַיִם אַיִן.
בְּאַיִן אֵיתָן יִרְחַץ כַּפַּיִם.
 
מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח
לַמְּנֻצָּח עֲלֵי נֵבֶל וְאֶקְדָּח:
הַמֻּכֶּה מֵאָחוֹר לֹא יָשׁוּב מִבּוֹר, אַךְ
אַל נָשִׁיר
             וְאַל נִסְלַח
                            וְאַל נִשְׁכַּח
                                            אֶת
                                                    הַשִּׁיר
                                                               לַמַּעֲלוֹת

מתוך: "השמש יבוא ויפנה" 1998

 
 
 
 

 

 

27 תגובות

  1. אמן!

  2. שיר נפלא, מוישלה. ראוי לניתוח ולימוד. אני אגב חושב שהיה גם המלאך וגם האב. פשוט העליונים לא יכולים לקחת מאדם את המקור לקודשו – את חופש הבחירה. גם לא מפושע הנמוך מכל – הפושע הרוחני כביכול. פנייתו לממסד הדתי כמו נסיון לחפש תמיכה רוחנית מדומיו. וקיבל אותה משותפים לפשע.
    אך המוטיב היהודי באמת נפלא בשיר הזה.

    • תודה גרא, את השיר התחלתי לכתוב בהר הרצל על יד הקבר, הטראומה בשבילי חבקה כמעט את כל מישורי הקיום. אחד הדברים שעוררו את כעסי היה שאמרו עשב שוטה. כחקלאי לשעבר, אני יודע שעשב שוטה צומח הרבה על יד מקורות מים. הפושע הנתעב קיבל השראה ממקורות סמכותיים ורחניים לכאורה, ולכן הכל מתערבב פתאום עליונים הופכים לתחתונים ואין דין ואין דיין. המוטיב היהודי מחריף, מחדד, מעורר בי שאלות ואני מקווה גם במי שיקרא, כי השירה והאמנות הם אולי הדרך היחידה שנותרה לנצור זיכרון לבחירה אחרת של קיום.

  3. מוישלה, עכשיו לעת לילה העלה השיר דמעות בעיני, מקוה שהמעלות לא ישכחו, כדי שהעם ימשיך להיות עם מבלי שיהרס מבפנים ואז לא יעזוב גם האב, ויהיה שומר, תפילת נוגעת כל כך כתבת לאסון לנחמה ולפדות.

    • מאוד חזק ,ואיזה שימוש מיוחד בסיפור העקידה ובמזמורי תהילים ,מוישלה, אכן לא נשכח ולא נסלח

      • גם המוטו ממילן קונדרה מחכים, מאלף ומעורר הרהורים נוגים על חיינו ועל ההסטוריה האנושית בכלל…

      • תודה חנה, השימוש במקורות נועד להזכיר ששהמקורות הללו יכולים להוות השראה למעשה נתעב והשראה לחמלה, לחסד ליצירה, והבחירה בידי האדם,אני מאד מקווה שאכן לא נשכח, תהליכי השכחה והחשכה שהיא מביאה חזקים ומואצים.

    • תודה חני, רגישותך נוגעת לליבי. לנוכח הדלדלות הזוכרים ותהליך שחיקה וטשטוש הזיכרון אני מרגיש שפרסום של השיר הזה כל שנה מחדש ושירים ויצירות משל יוצרים אחרים, נותרו אולי כלי המבע היחידי והאחרון לזכור ולא לשכוח ליצירת חברה בריאה וערכית יותר.

  4. מוישלה,
    השיר הקשה והנוקב הזה מעלה באזניי את שיר המעלות מסידור התפילות שתמיד תמיד העלה דמעות בעיניי ותמיד תמיד גרוני ננוק כשהייתי שרה אותו (בימים שלפני התפרקות) "הלוך ילך ובכה", למרות הכאב בכל זאת להאחז ב "זורעים בדמעה ברינה יקצורו" ובשיר שלך "אל נשכח את השיר למעלות" ואולי יום אחד נהיה מסוגלים להבין
    ולסלוח (ממקום שונה שאנחנו רגילים להפעיל את רגשותנו) ובאמת לחוות את "גם כי אלך בגיא צלמוות- לא אירא כי אתה עימדי"

    • איריס, תגובתך מרגשת, עלינו לאמץ את השירים והמוסיקה שנותנים לנו את הכח להמשיך הלאה, ליצור מההתפרקות צורה חדשה. אנחנו חיים בין היתר עם שני כוחות, הזיכרון והשכחה, יש דברים שהשכחה והסליחה מאפשרים את המשך החיים, ויש דברים שהשכחה מחשיכה ומפוררת, כך גם הזיכרון, במקרה של הרוצח והרצח הנתעב, אסור לשכוח, במקרים אחרים של מעגלי הקיום אנחנו צריכים ללמוד לסלוח יותר. וכן, צריך לאמץ מאד חזק גם "הלוך ילך ובכה" וגם את "מאין יבוא עזרי" וגם את "לא אירא רע"
      תודה מאד.

  5. אוי, כמה מעלות בשיר המעלות, כדי שלא נשכח, מוישלה..

  6. שיר המעלות למנוצח, למובס, למוכה. (אם כי בערבון מוגבל שלושת התארים הללו)
    ולא נסלח. ולא נשכח. אבל נשיר. נישיר ונשיר.

    • אני מאד מקווה שירתי, מאד מאד מקווה שלא לשווא שירנו, שהחור השחור של השכחה, קהות ואסקפיזם לא בולע גם אותו, אבל גם אם כן, כנראה שנמשיך לשיר כי אי אפשר אחרת.

  7. מוישלה, איזה שיר ענק, פיוטי להפליא ומקפיא דם בעת ובעונה אחת. לקרוא אותו הערב, רגע לפני עצרת הזיכרון זו חוויה ממש מטלטלת עבורי. באותו ערב נורא לפני 13 שנים הייתי שם על הבמה וראיתי את הרצח עצמו במו עיני. תמונה שאשא איתי כנראה עד יומי האחרון. ואתה יודע מה? לא עלה מדעתי שמדובר בערבי, אינסטינקטיבית הבטתי לראות אם הרוצח חובש כיפה. הוא לא חבש, הוא הוריד אותה כדי לא לעורר חשד. לא לסלוח ולא לשכוח? הלוואי.

    • תודה נעמי מקרב לב. הערב הנורא ההוא הוביל אותי לקרדיולוג. מה שאולי היה ראוי שכל נפש האומה הזו תעשה לבדוק איך קהה ליבנו.
      בספרו כריסטוס של דגים, על הכריכה מביא יואל הופמן תמונה של צליינים נוצרים. והוא כותב כי באחת השורות נמצא כומר והוא גנב. העובדה שניתן להיות נבל ברשות תורה ידועה ומוכרת מכבר.

  8. מוישהלה- שיר המעלות למנצח את יצחק … כמה נורא!
    שיר חזק, יוצא מן הכלל
    צריך לקרוא לפרשה השבוע "פרשת אל תשכח"

    • תודה ריקי, אכן נורא ואיום, ולכן שמחתי לראות גם את שירך שנגע בנושא, אסור לנו להרפות, אני מרגיש שזו חלק מהמחויבות שלי להילחם בשכחה.
      אני מאמץ את השם.

  9. היי מוישלה
    שיר חזק, אוהבת את ההקשרים
    להתראות טובה

  10. מירי פליישר

    משהו קמאי בזעם ובצער המועצמים שבשיר . שומעת אותו . מהשירים שמחייבים קריאתם בקול ובקול גדול .

  11. שיר חשבון נוקב, מתנגן וזועם, ויופיו לא תואם את תוכנו.

  12. המשפט הראשון שבני כתב כשלמד לכתוב לראשונה היה מכתב שהופנה אלי: "אמה באמת איצחק רבין נרצח?" ביום הזכרון לזכרו, המורה סיפרה להם על הרצח והוא שיודע שיש הבדל בין סיפורי אמת לסיפורים מומצאים רצה לברר אולי בכל זאת זה לא סיפור אמיתי, והלוואי שיכולתי לומר לו שלא.
    השיר שלך משה עולה ומטפס בדרגות הכאב והזעקה וזאת הפעם הראשונה שאני קוראת אצלך שיר לא עדין כי באמת אין ברצח הזה מקום לעדינות, וכל מה שקשור ברצח הזה גורם לי להאלם מרוב רגשות שאינני אוהבת שמגלה בי…כך קרה אולי גם לך, והצלחת לבטא זאת בשיר, זה מאוד מיוחד בעיניי והלוואי שיכולתי גם.

    • הסיפור על בנך מרגש סיגל, הלוואי והיינו יכולים לאמץ מעט מהתמימות הזו שלו. הרצח גרם לאלם ואף לתחושות פיזיות קשות שהתפרצו כאן.

      תודה לך, מאד.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי