בננות - בלוגים / / וביום בו נפתחו הספרים
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

וביום בו נפתחו הספרים

 

 

 

וביום בו נפתחו הספרים
 
 
בּוֹא נוֹדֶה
הַשִּׂיחוֹת בֵּינֵינוּ הָיוּ בְּעִקַּר חֶשְׁבּוֹן 
עוֹבֵר וְשָׁב בִּקַּשְׁתִּי אַשְׁרַאי לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים. 
הַכִּסּוּי שֶׁלִּי הוּא אַהֲבָה אָמַרְתִּי, מָה הַכִּסּוּי שֶׁלְּךָ, 
 
שָׁתַקְתָּ,
זָעַפְתָּ רְעָמִים, הֵרַמְתָּ גַּבָּה  
עֵצִים
נֶעֶקְרוּ מִמְּקוֹמָם, דָּמַעְתָּ בְּגִשְׁמֵי בּוֹרוֹת, 
שִׂיחִין
וּמְעָרוֹת חִיַּכְתָּ וַאֲגַמְּךָ כְּכִנּוֹר גָּאָה בִּי וְנַפְשִׁי צִפּוֹר
פִּרְפְּרָה כְּדָג, חוֹבֶלֶת עַל רִשְׁתוֹת הַדַּיִג שֶׁל חַיֶּיהָ, לֵדָתָהּ
מֵחָדָשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. לִקְרָאתְךָ יָצָאתִי, בּוֹא,
צֵא, נוֹדֶה וְנִתְוַדֶּה

 

 

 

 

61 תגובות

  1. מירי פליישר

    תודה משה שיר יפיפה ועצוב על אהבה.

  2. שיר שלם, מהודק,חזק,מרגש

    הפניה האישית
    התחינה בשורה השניה
    הביטוי של התגובה בנוף, ביקום – נפלא מאוד.

    השימוש במושגי מהעמוד התיכון של העברית

    זה שיר שיצעד קדימה בעצמו. נהדר
    מאד נ ה ד ר.

  3. הנחבא אל הכלים

    בין אדם לאלוהיו

  4. כמה נפלא שכשמשורר פותח ספרים הוא כותב שירים. מצאתי בשיר כנות והתגרות (הנה אני, עכשיו בוא נראה אותך) ואפשרויות קריאה שונות לנמען השיר. תענוג.

    • תודה סיגל, קריאתך ותגובתך מענגות.
      אני מחפש דרכים שונות לגרות אותו לדיאלוג גם התגרות, אחד מנמעני הוא הקורא/ת ואני מזמין את קריאתה/תו

      • נענית להתגרות ומגלה קריאותיי השונות. בתחילה הבנתי שהנמען הוא אלוהים (הספרים-ספרי קודש), אחר כך אחד הקולות שבתוכנו (הספרים-אלבומי תמונות המחשבה), הגורל (הספרים-ספרי כישוף וראיית נסתר), אהוב נכזב (הספרים-מכתבי אהבה עבי כרס), ו…על הקורא לא חשבתי, דווקא מוצא חן בעיניי.

        • באחת מגישות הזן גורסים שאי אפשר להגדיר שום דבר עד הסוף, משום שכל דבר הוא גם זה וגם זה, ואם זה כך, אז זה לא זה ולא זה, אז מה זה בכל זאת. והם משיבים זה בדיוק מה שזה:)
          אהבתי את קריאותייך,

  5. תמי כץ לוריא

    נפלא. בעיקר ערוב היומיום והנשגב (גם בשפה), הקודש והחול.

  6. מיוחד, בינו ובינה, בינו לבין אלוהיו, בינו לבין היצירה.
    והתמונה מיוחדת גם.

  7. איריס קובליו

    הצילום המדהים הוא כמו שירך: דיאלוג נוקב של הנשר מול שמים, של האדם מול שמיים, שמי רבא
    וכמו שהנשר מנקב את השמיים בצילום, הבקע הלבן למטה, בין העננים, כך בעל התחינה מנקב את המובן מאליו, הנהוג, המסורתי בפריסת השמיים (האלוהות), שואל ומפרק ולא מרפה עד שהתשובה תתבהר ואולי תנחם.

    • תודה איריס, עינייך חדות ואזנך קשובה. הפירוק חיוני להרכבה חדשה, אחרת, לא מובנת מאליה. האם התשובה תנחם? לא יודע, התחינה והשאלה כבר מנחמות.

      לא בטח שהבנתי למה התכוונת שהתחינה מנקבת את המובן מאליו.

      • איריס קובליו

        מוישלה, התחינה, היא התפילה, מעוררת שאלות שהרוב לוקחים כמובן מאיליו. ההנהגות הדתיות שניתנות לנו, למשל, יוצרות את כיסוי המובן מאליו, כמו מצוות עשה ואל תעשה, אז תחינה זו בשירך מנקבת את המובן מאליו הזה, מפרקת, מנקבת ושואלת ומנסה אולי לחבר מחדש אחרת. לזה התכוונתי

        • תודה איריס, קלעת בהבחנה ומרגש, תיארת יפה את האופן שבו אני חווה את העולם החלק שיוצר את השירה

  8. קריאה ל"דו קרב" עם אדון העולם, לשלום, לאהבה, לשיח, להידברות, להתרככות – האם ישיב? לאלוהים הפתרונים.

  9. נפלא! זה שיר של יום כיפור!

  10. ציפור הנפש ממריאה אל-על. כשחשבון הנפש – "בוא נודה" זה כבר מדהים שיש לך פרטנר לדיאלוג..אשריך משה.

  11. את השיר כאילו כתבה הציפור במעופה, זו שבתמונה, מן התאחדות, שיחה פנים מול פנים עם הטבע האלוהות, העצמי, הלא עצמי, משהו נשגב מבצבץ בשיר, כמו הטבע יצר מילותיו

  12. מוישהלה , אני קוראת את השיר כקריאה לדו-קרב כשהדובר לא באמת מעוניין לפגוע "ביריב" בגלל האהבה
    אוהבת 🙂

    • תודה ריקי, אני קראתי לדיאלוג מישהו שמסתתר, לא חשבתי על "דו-קרב", אבל לך תדע מה יש בטט-ה-קרה:) ואולי זה מה שמשתקף, ובהחלט בא מאהבה ובאהבה:)

  13. שולמית אפפל

    חזק וטוב והקריאות של סיגל הינחו אותי וגיוונו את קריאתי

  14. סיגל בן יאיר

    מקסים בעיני, נפש האדם מכסה ומגלה בפני אלוהיו המכסה ומתגלה גם הוא.

    • שיר יפה וטעון המזמין סיפורי קריאה שונים שבבסיסם כמיהה לדיאלוג עם נמען החשוב לדובר: אלוהים? הקורא? ידיד?יפה תארת ובציורי לשון חזקים את הכמיהה הזאת לוידוי המשותף,ההדדי הזה , המהווה מענה אמיתי לכיסוי האהבה של הדובר.אהבתי, מוישלה

      • ובקשר לכותרת גם היא מרמזת על נמענים שונים: אלוהים- ספרי גזר הדין והחשבון, בבחינת הספר פתוח והיד רושמת , אדם קרוב-ספרי זכרונות אלבומים עם תמונות ספר החיים והקורא-היצירה עצמה כלומר כשיפתח את הספר, ספר השירים למשל

        • נכון חנה, כותרת היא בשבילי תמצות כל רוח השיר וכשזה מצליח זו חגיגה, הלוואי ויכולתי לצמצם כך כל שיר. ושוב תודה

      • תודה חנה, קריאתך תמיד עשירה ומרחיבת דעת ואפשרויות, סקרן ללקרוא מה האפשרות המועדפת עלייך.

        • לפי כוחות האיתנים בהתפרצותם כאן זה מתאים יותר לאלוהים השיח איתו תמיד מועדף עלי

    • תודה סיגל, אכן גילוי וכיסוי ומשחקי מחבואים

  15. יפה משה. כיסוי טוב יש לך, שלא יהיה אף פעם אובר דרפט.
    את השיחות האלה אני עושה לא רק ביום שנפתחים הספרים. כל יום נפתחים הספרים מבחינתי.

    • שיח ראוי בין בשר דם מול ערטלאי העולם! שיח ראוי מאד. והכאב הנובע בו, כמה מפתיע – דו כיווני! וזה יפה.

      • שירתי היקרה, אני זקוק לפענוח, (רק אם יש לך זמן ומצב רוח) למה את מתכוונת שיח ראוי.
        ובעניין הערטילאיות לפעמים זה לא ערטילאי. ובעניין הכאב, יש בו לעיתים בבחינת מתן פשר ומשמעות.
        ותודה דו כיוונית:)

        • אם דברת עם אלוהיך זה שיח ראוי. זה שיח תוכחה אמיתי. לכן הוא ראוי. וגם ביננו לבין ערטילאי העולם יש שיח ראוי. לכך התכוונתי. והדו כיווניות נובעת מפני שהוא גם יוצא חלש ומסכן. הוא שותק. הוא זועף הוא דומע. הוא מפחד לצאת אליך. זה יפה. להרחיב עוד?

          • שירתי, זה מובן עכשיו.
            לי נחוצה הרחבה דיאלוגית בנושא זה. ועוד נממש אותה. תודה

    • הי לוסי, בעניין הכיסוי הזה איך שהוא אני לא מוטרד, הייתי יכול לכסות אתו כל אוברדראפט.
      רק שבנקים לצערי לא מכבדים כאלה כיסויים.
      אבל אני שמח שהנפש כן.
      אשרייך שהשיחות האלה מתקיימות באינטנסיביות כזו, אני לא הייתי שורד.
      תודה לך

  16. שיר יפה מאד שגורם לרצות לחזור ולקרוא בו הרבה עומק ומשמעות כפולה.
    שבת – שלום

  17. שיר עם עוצמה, תעוזה וקריאת תיגר ללא פחד לחשבון אישי עם מערכת ההנה"ח הסופית. כנראה שהתפישות שלנו שונות ביחס לאדם ואלוהים, כך, שבהתחלה כלל לא הבנתי את השיר. אך כאשר לקחתי את תפישתך כבסיס אפשרי, אני רואה את ערכו והבטחון האישי מול המקור. שמרת את נפשך. שיר של נשמה ללא חטא.

    • תודה לך גרא, גם אני לא תמיד מודע ומבין עד הסוף, וקריאות הקוראים מאירות לי נקודות למחשבה.והנה העלית כאן נושא נוסף לשיחה, תפישת האדם והאלוהות, אשמח לשמוע תפישתך. אני רק יכול להגיד שאני נשען כאן על מסורת קדומה מאד של סוגי דיאלוג כאלה בין אדם לאלוהיו, אולי אשלח לך דיאלוג אחד כזה שבאופן פרדוכסלי אין בו יהירות אלא דווקא אינטימיות גדולה המאפשרת את סוג השיח הזה.

      • מוישלה, כתבתי תגובה ארוכה שנימחקה, אז בכל זאת מילה. שיר חזק, ואהבתי אותו מאוד. מונולוג בין אדם לעצמו, לנימען כל יכול. מתחיל וניסגר בתחינה לדיאלוג חדש, של אהבה הדדית. יש פה וידוי רגשי אשם של הדובר אך גם נקודת זכות הוא מעניק לעצמו הַכִּסּוּי שֶׁלִּי הוּא אַהֲבָה אָמַרְתִּי
        מה שאהבתי שמתוך הכעס שהוא חווה מצד האל ברעמים ובסערת הגשם, הוא גם חווה התעלות מחודשת ולידה מחדש
        ומסיים במשפט הפתיחה בוא נתוודה, זו מעגליות של רצוה ושוב. ובעוצמה.

        • אורה תודה על ההתבוננות המעמיקה.

          אשיב לך בסיפור זן: תלמיד שאל את מורה הזן ג"ושו: כשאדם טהור לחלוטין ואין בו כתם קל שבקלים – כיצד הם פני הדברים אז? ג"ושו אמר: אצלי אין מקום לנבל שכזה.

          אהבתי שראית שבתוך הסערה יש לידה מחודשת
          תודה

          • סיפור זן מופלא, מוישלה

          • אורה, הסיפור הזה והחשיבה הפשוטה והאותנטית הזו היו בין מיילדי השיר. אם לא נעשה הבחנות מלאכותיות כל כך בין חול לקודש, השיח המופיע בשיר לא יהיה דבר יוצא דופן.

          • תודה למגיב/ה האלמונית לסיפור הזן. התגובה המרגשת מעוררת אצלי את הרצון להקדיש פוסט או שניים לסיפורי זן שקשורים לנושאים המופיעים בשיר. ואקדיש אותם לך האלמוני/ת

  18. כן, מוישלה (כמו משה ההוא) – דוג אותו ברשתות הדייג של חייך (נפלא!) לסחוט ממנו וידוי.
    🙂

    ויש לך אשראי גם לימים האחרים.

  19. וואו, מוישלה, את מי אתה אוהב כך? ביקרתי ונפעמתי

    • נעמי, שמח שראית את העוצמה, אענה לשאלתך בכמה רבדים:
      א. מה, זה לא כתוב בשיר?:)
      ב. נאמן למאמרו של ביאליק, "גילוי וכיסוי בלשון" זה הכיסוי – כתוב
      ג. הקורא/ת ימלאו פערים
      ד. תודה מקרב לב

  20. יפהפה

השאר תגובה ל חנה טואג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי