בננות - בלוגים / / מסע כרתים – יומן 4
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

מסע כרתים – יומן 4

 

 

בחזרה מהרי הפסילוריטיס
 
אולי אלו הרי הטרשים שהיו בי פראיים ורובצים
הוד בעננים חולפים להזריע גשם רוקע שמים. אולי
היתה זו יד האורגת הזקנה בכפר אנוגיה שארגה
בנול מילים שחלמתי שתי וערב בשנתי לשטיח
ששותק אותן על קיר. אולי אלו ניגוני שבת
ששרתי במכונית נוסעת בין ים ומצוקים
מפציעים דממה עד שבאו בי גלים
הנשברים אל קו החוף המתעקל,
ואולי זו  הדמעה שמחלחלת
בשכבות קדומים ונוטפת
לספר כל שהלשון לא
יכולה לנטיף זקיף
דמום על ציפורן
שחורטת 
בעורי
 ציפור  
 קעקוע
 במערה
 שמטיילים
 מספרים בה
ועוצרים,  
 מבזיקים
 מתפעלים
   כמה
 יפה
   או

 

 

34 תגובות

  1. כאילו נכתב השיר על יוון שממנה חזרתי עכשיו שבורה מהפרידה, מהצוקים הכפרים, רעש הגלים והשטיחים הנארגים, כמה יפה אתה כותב, אני כבר מתיישבת לקרוא את כל יומן כרתים שלך, טוב ששבת

    • חני, השיר נכתב על יוון שממנה חזרת:)
      אשמח לשמוע אם גם את האחרים את חווה באופן כזה.
      לא צריך למהר לנחות
      תודה לך

      • קוראת את כולם ונהנית עד כאב מוישלה, התכוונתי ליוון הספציפית שאני חוויתי{לכל אחד יוון שלו, לא? למרות שסבתא שלי אמרה "עלה יוונים הוב דה זלבה פונים" לכל היוונים אותם הפנים…

        • בוודאי חני שלכל אחד יש את היוון שלו, ואגב אני ידעתי שהדזלבה פונים זה על הסינים, והיוונים זה "דזלבה פונים מיט הגנצה דקורציה"
          שמח על הנאת הקריאה, והכאב לפעמים הוא חלק מהיופי.

  2. מירי פליישר

    כמה יפה השיר והתמונה
    אוהבת שהשיר נבנה בצורה אקראית ועם זאת סלעית . אחדות מופלאה ומרגשת

  3. או הו איזה מסע…באמת יופי זה דבר משתיק, מזיל דמעה.

    • תודה תמי על ההתרגשות.
      שמח שלא קלקלתי את היופי במילים, כי באמת לנוכח יופי אפשר רק לשתוק

  4. תענוג לקרוא ולחיות את זה קצת. אהבתי את סידור השורות על הדף.

    • סבינה, תגובותיך על רשימות אלה מרגשות, אני מרגיש שאת חווה את המסע הזה לעומקו באמצעות המילים.

  5. איריס קובליו

    מוישלה
    הצילום מ ד ה י ם
    ואפשר להכניס לתוכו את כל המילים
    (כיוונן הרי מוניל מטה, לתוך המערה)
    וההרגשה היא של חווית התמזגות
    כמה יפה
    או
    הו

    • ואולי הכל ביחד:הרי הטרשים והיד האורגת בנול וניגוני השבת במכונית והדמעה המחלחלת,ואולי כל אלה ביחד עושים את השיר לכל כך יפה ,והמערה לוכדת אור ירוק. הכל, מוישלה, מהלך קסם אחר

      • אכן חנה הכל ביחד המתמזג לדמעה אחת שהיא השיר.
        האור הירוק מגיע מעצים ירוקים בפתחה של המערה, מראה מרהיב להסתכל מבפנים החוצה, גם מטאפורית.
        תודה

    • תודה איריס
      אכן המילים נכנסות אל המערה,
      ולאורך המסע הזה היו לא מעט רגעי התמזגות עם הנופים, כאשר שעת ההתמזגות הופכת את המקום הקונקרטי לעולם ומלואו שהוא מעל הזמו ומעל למקום. והמערה הייתה אחת משעות ההתמזגות

  6. צילמת את משל המערה. סדרה נהדרת. עושה חשק לארוז מזוודה.

    • תודה מיכל, משל המערה – רעיון יפה – חייכתי, טוב שלא מערתו של שמעון בר יוחאי שיצא אחרי 12 שנה ושרף בעיניו כל מה שראה:)
      תארזי מיכל מזוודה,ותתפללי שהיא גם תגיע:)

  7. השורות מציירות יופי של נטיף-זקיף. יפה הדמעה שחלחלה בשכבות הקדומים, ויפה השטיח שנחלם בשתיקה, שתי וערב.
    ושמחתי שהמזוודה הגיעה.

    • תודה עדה,

      גם אני מאד שמחתי שהגיעה, היא אמנם פרנסה כמה מטאפורות, אבל היו לי בה גם כמה פריטים חשובים.

  8. צילום יפהפה, מוישלה
    מעלה בי מיד דימוי של חלל פה
    של מי ששוכב ומתבונן בטבע
    והענבל שם, והלשון
    מאוד יפה המבט מהפנים אל החוץ.

    את השיר אשוב לקרוא
    ולהכיל.

    • תודה סמדרי, הדימוי נפלא,
      המבט הזה מבפנים החוצה מגלה
      לא פחות מאשר מהחוץ פנימה,
      התחושה באמת הייתה להתבונן מתוך הבטן

      ואחרי שתכילי אשמח לשמוע

  9. עד לזוית שסוגרת את המשולש הראשון מורגש כובד הראש הפיוטי, ומשם והלאה, בצוואר – פריקה ושחרור פתאומיים…זהו. יש לצורניות משמעות. הדמעה חלחלה ובאה השמחה. הוי, כרתים.

  10. או הו כמה יפה. מתחשק לשבת במערה המצולמת לשמוע מהבטן.

  11. מוישהלה גם השיר וגם הצילום "מאפלה לאור גדול" יופי חי !

    • באנו חושך לגרש, ונס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו ויהי אור 🙂
      תודה ריקי
      התיוונתי לגמרי

  12. איזה יופי, מוישלה.
    אה, מי יתנני נטיף על לשונה של גאיה.

  13. תודה, משה, על שהפחת חיים בחוויות מסעך והפכת לשירה את הרשמים שחוית בכרתים. הרפתאה שחלקנו גם אנו במקביל.
    ההרים הגבוהים, הים הכחול שזור המפרצים, הנשרים המשייטים ברקיע, השקט הקסום בתוך המערות, שרידי העבר המפואר, המזוודה שבוששה להגיע ויום הכיפורים בניכר, כל אלו ועוד הפכו לשרשרת פנינים תחת שרביטך. חווית הקריאה המדהימה הוסיפה נופך קסום לחויות המסע וזכרונן ישאר חרוט על ליבנו!

    • רינה ויורם, גרמתם לי שמחה גדולה בתגובתכם.
      אתם בהחלט נוכחים בכמה מהשירים, אם בחווית המזוודה האבודה, (הקוראים עכשיו יווכחו שזו לא רק מטאפורה), אם בנסיעה המשותפת לקאטו לו פרו בערב הראשון וקניית הבגדים בהרקליון.
      ניכר כי קריאתכם את השירים קושרת באופן נוכח מאד את החוויה הקונקרטית למימושה השירי.
      השירים האלה הם חלק מהתנובה של המסע הזה, ואם אפרסם עוד תיווכחו שיש לכם נוכחויות נוספות.
      עכשיו אתם ודאי גם מבינים יותר את הצורך הזה שלי שם להתבודד ולבנות מסלול טיול אקראי שלאוו דווקא תיירותי. תודה לכם, גם על הצוותא וגם על תגובתכם כאן, אני מניח שעוד ניפגש.

השאר תגובה ל אורה ניזר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי