בננות - בלוגים / / יומן כרתים 3
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

יומן כרתים 3

 

 

 

 יער בין קסטלי לקאלו הורו.
לקראת ערב יום כיפור

 לרגליו של גזע זית כְּרות שלוחה
ישבתי לסדר מחשבות, ענבלי כנסיות צלצלו
שוב, עז נענעה ראשה ופעמון קרא לי לשוב,
שני ברושים כזקיפי שער החוק הֵצֵלּוּ  נפשי
מפתחו של בוסתן נחליאלי צהוב הוליכני
לסבך עצי דעת, לעשות ביניהם חשבון.
 

 

ערב יום כיפור, מלון גובס פארק  

לפני ערבית וקול נדרי, שליח אגאי הביא את המזוודה,
תגית לופטהנזה הייתה צמודה לידית, קילפתי אותה
ופתחתי מנעול, חיפשתי בגד לבן, יצאו כהים, שמעתי
סירנה ואמרתי תפילה זכה, עננים מבשרים, מתכנסים 
אלים לאסיפה, נשרים דואים חוזרים אל קיניהם
חטאים ועוונות מתייצבים בשורה ארוכה, מְתַנִּים בתוקף,
ספקנים אם יזכו למחילה, פותחים בניגון, 
מקופלים חוזרים למזוודה

מוצאי יום כיפור, חוף ים ליד ניאה אלכסנדרוס

 השמש שוקעת כאן בהרים ורוח צפונית
נושבת מן הים, שושנת הרוחות מהתלת בי,
אני מביט במצפן הצמוד לרצועת הזמן שלי
ואוחז בשושנת האהבה שנשלחה s.m.s ממזרח
שמש ידי סמפור נעות s.o.s , אנג"לוס אינו קולט,
ודאי השתכר בסעודה מסיימת ולא יבוא להושיע,  
העגלה הגדולה תּוֹעָה בְּשָׁמַי, אני  מאבד את הצפון 
כשפני אל שושנת האין
 
 

 

קישורים לרשימות קודמות

יומן כרתים 1

  http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=7798&blogID=196 

יומן כרתים 2

http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=196&itemID=7834&PHPSESSID=4e4dd87a1595d9de4e453f4f6fd448cc#post7834

 

 

 

31 תגובות

  1. הרבה דברים יפים, כמו המשחק בין s.m.s s.o.s

  2. אני אהבתי את הסירנה שבהקשר האגאי זו השירה המפתה ובהקשר של יום כיפור אולי הסירנה של המלחמה ההיא.

  3. לסבך עצי דעת, לעשות ביניהם חשבון.

    איזה יופ כיפור היה לאחדים מאיתנו. מיוחד במינו

    • תודה מור, אכן מיוחד במינו, הזדהותך מרגשת, סקרן לשמוע על חווית יום הכיפורים שלך

  4. עדיין חגיגת רגשות והתעלות, משה, אהבתי את השיר לקראת יום כיפור, אין כמו סידור מחשבות וניהול פנקסנות בתוך יופי הטבע.

    • תודה לבנה, אין ספק שהטבע מהווה מרחב לשינוי מולקולרי והתבוננות וחשבון נפש, לא פנקסנות, ממש לא

  5. אוהבת את היומן הזה. הערבוב בין קודש לקודש ולחול.
    יצרת כיפור אוניברסלי. או שזה אומר שלאן שאנחנו נוסעים אנחנו לוקחים אתנו את עצמינו.אף פעם לא הייתי בחו"ל (מאז עליתי) ביום כיפור, מעניין אם הייתי מהרהרת ועושה חשבון במצב כזה.
    באחרון, לא הבנתי…שכחו אותך? הלכת לאיבוד?

    • איזה יום כיפורים אישי עשית לך בחיק הטבע הקסום ,מןישלה כשעננים, מתכנסים לאסיפה , ונשרים דואים ואתה בין סבכי העצים לעשות להם חשבון, את האלוהים פגשת שם מוישלה אכן התבודדות והתבוננות, מי שהולך בדרך זו לעולם לא ילך לאיבוד ,מצוא ימצא בבוא הזמן את השושנה האמיתית, מאוד אהבתי

      • תודה חנה, התרגשתי, נגעת בלב חוויתי.
        אני בדרכי אל השושנה, וגם אם לא אמצאנה אמשיך ואוסיף לחפש, "כי הדרך עודנה נפקחת לאורך…"

    • תודה לוסי, אין ספק שיש צורך במאמץ גדול יותר להתכנס ליום כיפור מחוץ לישראל, זה אחרת לגמרי, אבל יש בכך הזדמנות לחוויה מסוג אחר, ואם נמצאים ביום הזה במערה כמו שאני הייתי, עם הספרים המתאימים, נוצרת חוויה ייחודית.

      חייכתי לשאלתך האחרונה, בודאי שהלכתי לאיבוד, שהרי אם לא הייתי הולך לאיבוד לא הייתי מוצא את עצמי:)
      חג שמח

  6. גם אני עצרתי בכפל המשמעות של הסירנה

  7. מוישהלה שירים עשירים, מלאי ניחוחות יער ים והר, עפיצות כבדה , צבע עמוק, שתיתי בשלוקים קטנים

    • תודה ריקי, נפלא לחוות מחדש את השירים והתמונות בטעמי היין.
      טוב לשתות בשלוקים קטנים – מומלץ אפילו

  8. מוישלה
    חוויה מופלאה עולה מיומני המסע שלך
    הלבד הזה מול המרחבים העצומים,
    הזרים(?)
    מרתק אותי כבר זמן מה בשיריך מוטיב האהובה הנעדרת ובקשתה מרחוק.

    תמונות נהדרות של מעוף. ארץ ושמיים.

    • תודה סמדרי, תגובתך מופלאה, ועינייך חדות. בהחלט כן לסימן השאלה.
      ועוד משהו שתגובתך הצליחה לנסח לי:
      אני נע בעולם הזה באיזו תחושת היעדר גדולה, וחותר אל המפגש החשוף הזה עם הטבע והתגלויותיו, בני אדם מסוימים. כאילו יש בכך את הדבר בעצמו, אולי אעז ואומר האלוהי שנעדר בי, זה יוצר גם דחף ותשוקה גדולה ליצירה והמרחק נשאר תמיד ומבקש מילוי.

  9. בתוך שלוות הנופים סערות פנים המולידות שירים יפים כתמונותיך. מקסים איך נפער תוכנה של המזוודה ומתקפל לתוכה. מזוודה שאובדנה משורטט כפרט כאילו שולי לאורך המחזור, ובעת המצאה, שושנת הרוחות ההולכת לאיבוד כמעט מאפשרת מחזור שירים חדש. (אגב, כשהכל אובד, מוצאי יום כיפור מקבל גם משמעות של שורש מ.צ.א וביום כיפור מצפן מתחבר לו למצפון, ועם זאת, רב עוד הצפוּן על הגלוי ומוסיף ליופי).

  10. מוישלה, צריך לקרוא את השירים שלך לאט. יפה הנחליאלי הצהוב המוליך אותך לסבך עצי דעת נפשך ואתה צריך לעשות ביניהם חשבון. הסבך הוא לא רק של עצי הדעת. המבוך הזה הוא נפתולי דעתך ונפש הקורא(ת). יפה. עצי הברוש שעומדים כמו זקיםים בפתח שער החוק הם שמצ(י)לים את נפשך… והתמונה בראש עשירה ועמוקה כגודל הבדידות הניבטת ממנה…

    והצילומים יפיפיים. 🙂

    • שירתי, צריך לקרוא את תגובתך לאט:)
      אם נפתולי פוגשים את נפש הקורא(ת), אז דעתי נחה מעט. אהבתי איך שדקדקת בקוצו של יוד והצל הפך למציל.
      אני אוהב את צירוף המילים התמונה בראש… על כפל המשמעות שבה
      תודה מאד.

      • מוישלה, שוב קפקא ניכנס בשיריך, אהבתי את הברושים בשער החוק. הסירנה המקבלת שלל פרשנויות, וזה דוקא מענין, והבדידות מה היא עושה לשושנת הרוחות… הרבה חומרים במזוודה שלך.

        • תודה אורה, קפקא הוא כנראה חלק בלתי נפרד ממזוודת החיים, בהתבודדות עולים הרבה חומרים, שמח שאהבת

  11. היי מישלה
    גם חופש ,גם השראה, המצפן שצמוד לרצועת הזמן, מוזר גם בעיני מצפן קשור לזמן… לזמן שמעבר לחייים, לאיזה כיוון אלך בבוא הזמן…
    חג בלב- התמנות והשירים
    להתראות בקרוב טובה

    • הי טובה
      לאיזה כיוון נלך בבוא הזמן?
      לא חשוב יותר שנדע לאן אנחנו הולכים ואיך לפני בוא הזמן שאחרי:)
      תודה על החג שאת עושה בלב עם התגובות שלך

  12. איריס קובליו

    מוישלה,
    איך התפספס לי הפוסט הזה
    הנשר הדואה כבש את לבי. מכאן הוא נראה זהב פז ומסלולו, דרך שביל הנחש המתפתל עד הים ועד השמיים- מדהים, רגע צילום נדיר, כמו רגע השראה שלא מן העולם הזה.
    שירים מופלאים הבאת לנו ממסע זה שלך.
    כל כך טוב שמשוררים יוצאים לפעמים למסעות גאוגרפיים ואילו משתקפים או משקפים את נפשם בכתיבה.

    • תודה איריס,
      הרגעים האלה עם הנשרים היו רגעי התעלות הנפש,
      ישבתי על שפת מצוק והם כישפו אותי בתעופתם, והנשר הזה במיוחד בצבעיו המיוחדים.
      אני מהרהר רבות בעניין הזה של מסע של יוצרים המתעדים את נפשם, חושב על פרוייקט שבסופו ספר, קיבלתי תגובה מזוג בפוסט האחרון שפגשתי בכרתים וחיזקו את המוטיבציה לעשות זאת

השאר תגובה ל איריס קובליו ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי