בננות - בלוגים / / אחרי מות
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

אחרי מות

 


אזכרת נשמות*
 
 
אִמִּי הַקְטָנָה מִגְדַּל אוֹר
אַט אַט מְאַבֶּדֶת אֶת מְאוֹר
עֵינֶיהָ, אֵיךְ תִּרְאֶה,
כְּמוֹ תֶּרֶזִיאַס תְּגַשֵּׁשׁ בָּאֲפֵלָה
לְהָאִיר דַּרְכָּהּ לַאֲחֵרִים.
 
אִמִּי עוֹד מְגַשֶּׁשֶׁת בָּאֲפֵלָה 
כַּמֻּיּוֹת בָּשָׂר וְאֹרֶז, בָּצָל, שׁוּם
קוֹצֶצֶת פֶּטְרוֹזִילְיָה, קִשּׁוּאִים
וְתַפּוּחֵי אֲדָמָה מְגֹרֶרֶת וְעוֹטֶפֶת,
יָד שֶׁכָּבְדָה בַּעֲלֵי כְּרוּב מְתַבֶּלֶת עֲדַיִן
בְּטַעַם שֶׁל פַּעַם, וְדִמְעָתָהּ בַּתַּבְשִׁיל
נוֹכַחַת כִּנְבוּאַת אַחֲרִית רוֹתַחַת.
 
אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָהּ שֶׁקָּנִיתִי
קֶמַח תִּירָס לְהָכִין דַּיְסַת מָמָלִיגָה,
הִיא מְאִירָה שׁוּב בַּחֲשֵׁכָה
הַנִּרְאֵית כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי אֶת הַגְּדוֹלָה
בִּנְבוּאוֹת הַנֶּחָמָה.

מתוך: "השמש יבוא ויפנה" 1998 
* השיר נקרא במקור: אמי מגדל אור. לאחר מותה שיניתי את השם
ובאזכרה אני קורא ליד הקבר שיר זה ועוד שירי אמהות לפני  ואחרי מות. 

 

59 תגובות

  1. מוישלה, אני מכירה את השיר מתוך "השמש יבוא ויפנה". ואהבתי. ועדיין. השירים שלך על ההורים מרגשים ונוגעים בי במיוחד – יש בהם הרבה אור ואהבה באופן שמאיר כמו מגדלור לסמן איפה החוף. איך אפשר וצריך בטרם. בטרם יהיה מאוחר.
    אוכל זה אולי הדבר שהכי מסמן לנו בית. ובמיוחד אצל מהגרים, האוכל הוא יותר מאשר להשקיט את הרעב. הרבה יותר. יש בו חום וכאב וערגה והתרפקות. יש בו את השורשים ואת השורשים שנגדעו. (אלה שקולם הולך מקצה העולם ועד סופו. ואיננו נשמע). יש בו דמעות. וזה בדיוק הדבר שעולה בעיניי כעת. תודה!

    • תודה מירה, אוכל הוא בית זכרונות וגעגועים. הכנסתי כמה שינויים בנוסח הנוכחי.
      חופשה נעימה

  2. שיר יפיפה המדגים כיצד אפשר להביא עולם מלא דרך פרטים קטנים.
    ממה עשויה הילדות וההורות? קודם כל מהדברים הבסיסיים ביותר כמו אוכל ואהבה. המון פעמים לאהבה יש את טעם האוכל. מחקר שהתפרסם בימים אלו מגלה (לא שזו תגלית גדולה) שזכרונות פרושם מבחינה כימית כמעט כמו לחוות את המאורע עצמו.

    כשהאם מכינה בכבדות ובקושי את מה שפעם בא בקלות היא מודעת לאחריתה ולסוף הקרב

    אך גם לאמהות זקנות הייתה ילדות, גם להן יש את זכרונות וטעמי בית אמא . לכן כשהיא שומעת שמות של מאכלי ילדותה. היא זוכה לרגע של חסד ומתחילה את חייה מהתחלה.

  3. גם אמהות קטנות מתעייפות לפעמים, השורשים והבנים האוהבים מפיחים בהן עיניים מאירות; שיר שופע רוך, משה.

  4. כמה יפה.

  5. השיר הזה בעיניי, הוא מגדל מלא אור רך, מלא אהבה לאמא, כאילו אורה נספג בך .
    מקסים ומרגש וכה מיוחד.

    • אני מקווה שאורה נספג בי, יש לי עוד הרבה דרך כדי להגיע למעלתה
      תודה סיגל על תגובתך המיוחדת

  6. עדין, אנושי, מרגש. יפה.

  7. אכן מגדל אור גם דמות האם העולה מהשיר, גם דמות הבן היודע לכתוב אותה כך, לראות את האור המבקיע ממנה כיום בו, בך

  8. חגית גרוסמן

    השיר הוא שיר אהבה אמיתי. מחמם את הלב.

  9. זה יפה ונוגע ללב – האם הקטנה המאירה בחשיכה, וההקבלה למגדלור.

  10. נהדר הקשר בין הנבואה לנחמה! נפלא.

  11. מוישלה, נורא התעצבתי. הכל כל כל מוכר. הטעמים והגעגועים. שיר ושיח יתומים.

  12. תרזיאס בבית הראשון וממליגה באחרון ומעל מרחפת אמא קטנה כמו ילדה קטנה.
    חודר ללב מוישהלה – מיתולוגי !
    ואיזה אזכרה יפה אתה עורך לה

  13. היי מוישלה
    זאת כל כך האמא שלך… כל אחד יודע איך להדליק את אמו… וזה נפלא שאתה יודע וזכרת לעשות זאת.
    התרגשתי מהשיר
    להתראות טובה

  14. אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָהּ שֶׁקָּנִיתִי
    קֶמַח תִּירָס לְהָכִין דַּיְסַת מָמָלִיגָה,
    הִיא מְאִירָה שׁוּב בַּחֲשֵׁכָה

    יכולה לשמוע את קולך שר את המילים האלה לזכרה, ואיך היא מאירה מעליך, בתוכך, וצוחקת, אוהבת, משלימה

    מתנחמת

    • תודה איריס, אם מישהו ילחין, אני אשיר.

      אני רואה אותה מחייכת ושמחה לתגובתך

      את שומעת ורואה היטב.

      • איריס קובליו

        ועוד משהו רציתי להוסיף, למה שכתוב בקטן למטה- כמה מקנאה אני שמסוגל אתה לשורר על קבר הוריך. כמה מקנאה אני במעמדך כאיש יוצר אצל מולידיך, ובפני אחיך ואחיותיך.
        הרי משורר אתה.

        • איריס, כתבתי בהסכמת אחותי כמובן, על המצבות של אבי ואמי פסוק משירי לכל אחד, ובכך משהו ממני מלווה אותם היכן שלא יהיו. וגם כשאני בא לביקור, זה מקל על העמידה מול גוש השיש.
          בתגובתך הרגשתי גם כאב. מולידיך יכירו במעמדך ובכישרון שלך, ואף יהיו גאים בך, זה יגיע
          תודה על התגובה המרגשת

          • תודה, כרגע לא רואה לכך סיכוי אמיתי .
            אכן כאב.
            העמידה מול השיש- בטוי חזק. משתק.

          • אכן קשה כשההורים אינם מכירים בציפור הנפש של ילדיהם.
            יש כאלה שההכרה הזו מפציעה לפתע, מבשילה מאוחר, לפעמים מאוחר מדי
            והלב בוכה על ההחמצה

          • אכן. ומסתבר שגם כשאנו כבר גדולים, מוכרים, עוצמתיים ואמיצים- עדיין כמו ילד קטן –
            "גמ..גמ..מה רציתי להגיד
            יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר
            — ופתאום אתה
            עומד כמו ילד קטן בסינר לצוואר
            ואומר גמ וחוזר על השאלה
            מה עשית עם זה שואלים לאן
            בזבזת את כל זה היה לך סיכוי
            ואתה תצטרך להתחיל הכל מחדש"

            סליחה על שגזלתי כ"כ הרבה מקום בטרירטריה שלך עם יונה וולך

          • וכשכבר ההורים זקנים מאד, הם הופכים להיות הילדים של ילדיהם.

            על גזילות כאלה אני שמח.

  15. משה, מה אומר? – מפתיע . האמא המאכילה בממליגה, היא אמא מליגה א", המגדלת נביאים ונבואות.

    • יפה השיר ונוגע בלב , מזכיר לי את אמא שלי ואת כל האמהות בעולם, שורשים וניחוחות של מאכלים מבית אמא הבאת לנו כאן ,יפה ורגיש השיר
      "את הכל הבאת לי במו ידיך רק מפני שאני-אני"(לאה גודברג)

      • תודה חנה, ונפלא הציטוט שהבאת.
        אין כמו ניחוחות וריחות לעורר געגועים וזכרונות.

    • תודה מוטי, ממה-ליגה זה ליגת על 🙂
      כשאני ניסיתי זה היה ליגה ג".

  16. מירי פליישר

    מוישלך
    מאוד יפה ושלם.
    העלאת זכרונה יפה כל כך אולי הוא מעט הנחמה האפשרית. יהי זכרה ברוך.
    (שלחתי תגובה ולא עלתה , אם כן תהיינה שתי תגובות דומות אבל לא שוות
    מגיע לך לאימך ולשיר)

  17. סיגל בן יאיר

    שיר כל כך מכמיר לב ויפה משה.
    אני אוהבת מאוד את המוזיקה הפנימית שבו.

  18. החשיכה נראית, והאור – נראֶה יותר.

    ואיזו ממה.
    ליגה.

    (יום אחד אתן לך לקרוא מה שכתבתי על סבתי, שאבדה את מאור עיניה. אבל עכשיו אקרא שוב את השיר על אמך לחטט בפצע שלי, ולהגיד לך: רגיש, משה).

    • אכן, שחר-מריו, ליגת ממה מיה.
      אנא הראה את מה שכתבת על סבתך.
      נעלה ארוכה לפצעים.
      תודה לך, מאד

  19. שירך מעורר בי בכי, משה
    בכל כך הרבה אהבה ורוך
    אתה כותב ונוגע

    תודה לך

  20. יפה. יש לי קושי רק בשני מקומות שהמשותף להם הוא העלייה הלא מבוארת, בעיני, בפתוס: "…נוכחת כנבואת אחרית רותחת". "הגדולה בנבואות הנחמה".

    • תודה תמר, איני נוהג להסביר ולתרץ את בחירתי. אני יכול להבין את הקושי שלך, אבל השורות האלה מבטאות באופן העמוק ביותר בשבילי את החוויה, דווקא אלה. התנועה בין המשלבים היא המדויקת לי ביותר.

      • משה, המשפט הזה כל כך טעון ,
        לְהָאִיר דַּרְכָּהּ לַאֲחֵרִים.
        לא רק באישיותה ובמאכליה, היא מאירה פנים ודרך, אלא גם במותה היא מאירה את הדרך הבלתי נמנעת לבאים אחריה. כלומר משמעות כפולה יש להארה של הממה שבמותה מעלה את מודעות הכותב לליגה אחרת. וזה הופך את השיר לעצוב יותר בגלל המודעות לסוף לדעתי, בעקר שהכותרת היא אחרי מות. ואהבתי אותו ולו בשל כך.

        • הייתי שמח לדעת של מי התגובה היפה והמרגשת הזו? אין לך מושג עד כמה קלעת.
          על ראש המצבה כתבנו: "תאיר דרכנו"

          ובעניין העצב – אותי השיר הזה דווקא מנחם. כי היא ממשיכה להאיר דרכו.

          תודה לך

          • הופס, לא שמתי לב ששמי נעדר, משה, אני שמחה שקלעתי לכוונותיך, מסכימה יחד עם העצב נחשף האור, ואולי באור נחשף העצב.לפחות אצלי זה כך. ואני מתארת לעצמי שאמך היתה אמא במובן המלא הטוב של המלה ובזה יש נחמה גדולה שזכית, כך אני מרגישה עם אמי, שהאירה וחיממה ועדין, למרות שמתחיל שינוי איטי….

          • תודה אורה, אכן זכיתי
            ובענין השינוי האיטי, המון סבלנות
            זה לא פשוט.
            רק טוב

השאר תגובה ל משה יצחקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי