שירים

רפא נא לה לעיר פצועה

    "כל הלילה רתחו ימי הלהבות והשתרבבו לשונות אש מעל הר הבית. כוכבים נתזו מן השמיים הקלויים ויתכו רשפים רשפים ארצה. הבעט בכסאו אלוהים וינפץ לרסיסים כתרו"? (מתוך: מגילת האש, מאת חיים נחמן ביאליק) בעקבות הפוסט של רונית, ובעקבות התקוטטויות אוהבים וקנאים  הנמשכות מני אז. רְפָא נָא לָהּ לְעִיר פְּצוּעָה     בַּלַּיְלָה כְּשֶׁשּׁוֹקְטִים הָרְחוֹבוֹת הַנּוֹיְרוֹטִים וְחָזְרוּ לִנְדָנָם מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים, וְשׁוֹתְקִים ...

קרא עוד »

שני ברושים

    בשבוע שעבר פירסמתי כאן שיר "על מיטת הברזל" שנכתב זמן קצר אחרי מות אבי.  קבלתי תגובות מרגשות, מזדהות, מבינות, מחבקות. בין התגובות היו כאלה שחוו וחווים חוויה דומה והמילים היו בשבילם תמונות וזכרונות ממשיים כואבים וצורבים.  אני רוצה  להודות לכל המגיבים, ולשלוח חיזוק לכל אלה הזקוקים כל כך לחוסן הנפשי בשעות קשות כגון אלה.   לפלא ונס הבלוגייה הזו שהתאספו סביב כיכרה אנשים עם רגישות ...

קרא עוד »

על מיטת הברזל

  על מיטת הברזל                                              לזכר אבי                                           זֶה אָבִי מֻטָּל עַל מִטַּת הַבַּרְזֶל נוֹשֵׁם אֲוִיר מְכוֹנָה עַל הַר הַכַּרְמֶל.   שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים שׁוֹכֵב אָבִי עַל מִטַּת הַבַּרְזֶל כְּמוֹ תִּינוֹק אֲנִי כְּאָחוֹת אוֹתוֹ מְחַתֵּל.   זֶה אָבִי? אֲנִי שׁוֹאֵל, וְהֵד חַי מֵת מַשִּׁיב הָרוּחַ וְהָעֵץ בְּהַר הַכַּרְמֶל. זֶה אַתָּה הַמֵּת הַבֵּן הַיּוֹשֵׁב מוּל מִטַּת הַבַּרְזֶל, וְזֶה אָבִיךָ עָטוּף בִּגְלִימַת קֵץ.   זֶה אָבִי. ...

קרא עוד »

רגעים

      כשנהרות נשאו קולם     נְהִי הַצֶּ"לוֹ, אוֹרְפֵיאוּס אֵינוֹ מַפְנֶה רֹאשׁוֹ, שְׁעַת הַפְּרִידָה * חֹרֶף, גֶּשֶׁם צוֹלֵף וְאֵינוֹ שׁוֹטֵף. צְרִיבַת הַחוֹלֵף * בְּדַרְכָּהּ שֶׁלָּהּ הִיא מְאִירָה וְזוֹהֶרֶת בְּדַרְכִּי. הַגַּחְלִילִית.   * גַּלִּים מִתְנַפְּצִים, רוּחִי נוֹדֶדֶת בִּשְׁנָתֵך, גַּם זֶה קֹצֶר יָד, אוֹי קֹצֶר נְשִׁימָה. * מוֹלַד יָרֵחַ, יִלְלַת תַּנִּים גַּם הַלַּיְלָה לֹא נִשְׁאָר לְבַד. * הַגּוּף בּוֹגֵד, אֲבָל כַּלָּנִיּוֹת פּוֹרְחוֹת, ...

קרא עוד »

הזמנה להצגה: 'סוף העולם הראשון שלי', בה אני משחק

 לכל הבננות והבננים. לרגל מתן פרס ישראל לסופרת אידה פינק, תעלה קבוצת התיאטרון של אורנים  בצוותא 3 את ההצגה: "סוף העולם הראשון שלי", בה אני משתתף. ההצגה מבוססת על סיפוריה של כלת הפרס, ומשלבת גם שיר מאת ויסלבה שימבורסקה  ושיר פותח: "אירופה מאוחר" מאת דן פגיס. ראו הזמנה.  אשמח לראותכם. משה יצחקי/ מוישלה   "אידה פינק, ניצולת שואה הכותבת פולנית ומתורגמת לעברית, מצליחה לחולל כמעט את הבלתי ...

קרא עוד »

האם אתה שומע? עבור

      הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ? עֲבֹר                       מוקדש למי שאינו יכול יותר לזעוק                                        א  קָדְקֹד שָׁמַיִם כָּאן גַּפְרוּר אֲדָמָה, הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ? עֲבֹר   אַתָּה שׁוֹמֵעַ אֱלֹהִים אֶת זַעֲקַת הַנִּשְׂרָפִים, הָעוֹלִים אֵלֶיךָ בְּעָשָׁן. רְאֵה, בִּשְׂדוֹת הָעֵמֶק אוֹסְפִים אֲנָשִׁים פִּטְרִיּוֹת שֶׁצָּמְחוּ עַל רְקַב כֻּתְנָה בְּשָׂדוֹת שֶׁהָיוּ לְבָנִים.   אַתָּה שׁוֹמֵעַ אֱלֹהִים אֶת זַעֲקַת הַנְּמוֹגִים בַּלַּיְלָה. רְאֵה, חַיָּלִים אוֹסְפִים בְּכֵלִים שֶׁאֵינָם נִיצוֹצוֹת, ...

קרא עוד »

אהבה בתיאטרון (לי.ש.)

   אהבה בתיאטרון                   "האדם משחק רק בשעה שהוא אדם                             במלוא מובן המלה, והוא אדם במלוא                             מובן המלה רק בשעה שהוא משחק.."                            (פרידריך שילר, מכתבים על חינוכו האסתטי של האדם, 1795)                            גֶּשֶׁם יוֹרֵד בְּחֹדֶשׁ מַאי וְשׁוֹטֵף, מוֹחֶה כַּדִּמְעָה אִפּוּר שֶׁנִּמְרַח עָל פָּנֵינוּ . מְרַחֲפִים כְּמוֹ צִיּוּר שֶׁל שָׁגָאל, קְשׁוּרִים בְּחוּט זְמַנִּי בִּלְתִּי נִרְאֶה לַמַּרְתֵּף הַפְּנִימִי. עוֹד מְעַט יַעֲלֶה וְיֵרֵד הַמָּסָךְ ...

קרא עוד »

פתחי את הספר הזה

        פתחי את הספר הזה                                 בעקבות השיר של ו. ב. ייטס, "בבואך בימים"   אִם תִּתְעַלֶּה מִיָּם צִפּוֹר הַבְּדִידוּת, וְתִפְרֹשׁ שְׁחֹר כְּנָפֶיהָ בְּטֶרֶם בּוֹאֵךְ בַּיָמִים, וּתְכַס וְתָצֵל עַל כְּחֹל מַבָּטֵךְ, וְתִצְטַנֵּף שָׁם נַפְשֵׁךְ שֶׁכָּלְתָה לָעוּף בֵּין קִירוֹת הַלֵּב וְהַגּוּף, קְחִי מַפְתֵּחַ וְצֹפֶן לַסֵּפֶר הַזֶּה   וּפִתְחִי, פִּתְחִי בּוֹ שַׁעַר בְּסֵפֶר הָאַיִן וְשׁוּבִי קִרְאִי בּוֹ לְאַט אֶת שֶׁחָרַטְתְּ בַּחוֹל בְּטֶרֶם ...

קרא עוד »

כשאחותי קוראת שירה

      כשאחותי קוראת שירה   בְּשָׁעוֹת אֵלֶּה, אַחֲרֵי מוֹת אִמִּי וְיִסּוּרֵי אֲבִי מֵת חַי עַל עֶרֶשׂ דְּוַי אֲנִי נוֹתֵן לַאֲחוֹתִי לִקְרֹא בְּשִׁירַי. בְּשָׁעוֹת אֵלֶּה אֲנִי מְגַלֶּה שֶׁאֲחוֹתִי הִיא מֵהַטּוֹבִים שֶׁבְּקוֹרְאַי. אֲחוֹתִי קוֹרֵאת שִׁירַי כִּמְעַט  כְּמוֹ שֶׁהִיא עוֹבֶדֶת עַל שֵׂעָר רֹאשָׁן  שֶׁל לָקוֹחוֹתֶיהָ בַּמִּסְפָּרָה. בְּיָדַיִם זְרִיזוֹת וּמְיֻמָּנוֹת הִיא חוֹפֶפֶת, מְיַבֶּשֶׁת, גּוֹזֶרֶת, צוֹבַעַת, סוֹתֶרֶת וּמְעַצֶּבֶת שְׂעָרָן . אֲבָל בְּהִסּוּס, בְּרַעַד , בְּאִטִּיּוּת, כְּמוֹ קוֹרֵאת בַּפָּנִים ...

קרא עוד »

ומה נשאר משריפת בית

         ומה נשאר משריפת בית   פִּיחַ גַּלֵּי חֹם, גְּנִיחָה חֲנוּקָה בְּרֶמֶץ גִּצֵּי גַּחְלִילִיּוֹת זִכָּרוֹן מִתְעוֹפְפִים בֶּחָצֵר. דָּבָר אֵינוֹ סוֹרֵג סוֹגֵר וּמְכַסֶּה אֶת מוֹלַד הַיָּרֵחַ        

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי