אמיר אור / דְרִיאָדָה
הִיא מַתְחִילָה בֵּין הָעַרְבַּיִם בָּעֵצִים
הַמִּתְעַמְּקִים בְּמַהוּת הַצֵּל
שׁוּלֵיהֶם עוֹדָם גַּשְׁמִיִּים לְמֶחֱצָה
יְרֻקִּים כְּמוֹ הַלֵּב.
עַכְשָׁו הִיא מְקַנֶּנֶת בְּתוֹךְ עַצְמָהּ, עָמֹק אֶל הַמַּיִם
עֲנָפֶיהָ זְרוֹעוֹת שֶׁל צֵל, מַשְׁרִישׁוֹת אֶל הַחֹשֶךְ
הַדִּמְדּוּמִים כְּבָר הֶאֱפִירוּ, וְהָעֵינַיִם.
הִיא הוֹלֶכֶת וְשׁוֹקַעַת,
יְרֵכֶיהָ מַיִם וְקֹר, אֲדָמָה שְׁחוֹרָה, רַקְבּוּבִית.
רַק הֶרֶף בֹּהַק חוֹלֵף בֶּעָלִים –
עֵינַיִם. רָעָב.
כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ שׁוֹקְעוֹת נִפְתָּחוֹת,
טַבּוּרְךָ לַחְלוּחִי וְצוֹנֵן, פָּנֶיךָ מְרַשְׁרְשִׁים.
מתוך אמיר אור / "שלל" שירים נבחרים 1977-2013
השקה חיפאית: 22.5
https://www.facebook.com/events/247425258796787/?ref_dashboard_filter=upcoming
השקה תל-אביבית: 28.5
https://www.facebook.com/events/299114380246977/?ref_dashboard_filter=upcoming
מקסים השיר והתמונה
עַכְשָׁו הִיא מְקַנֶּנֶת בְּתוֹךְ עַצְמָהּ, עָמֹק אֶל הַמַּיִם
עֲנָפֶיהָ זְרוֹעוֹת שֶׁל צֵל, מַשְׁרִישׁוֹת אֶל הַחֹשֶךְ
הַדִּמְדּוּמִים כְּבָר הֶאֱפִירוּ, וְהָעֵינַיִם.
שורות נפלאות בשיר יפהפה כבר לא כותבים ככה אמיר
אתה משורר נדיר בעיני
תודה, חנה יקרה
יופי של שיר. יופי של תמונה (מעובדת) על נימפת העצים.
ברגעי הדמדומים בו היא הופכת מהגלוי לנסתר.
"העצים מתעמקים במהות הצל" זה שבה את לבי. מתעמקים במה שהם יוצרים.
לגבי העצים הם ישות עילאית והיער היא ממלכתם. כל קייץ, אני משוטט ביער ענק. שבו לא פוגשים בני אדם.
אדם מול עץ. מתנשמים. זה מול זה.
וואו אמיר את האישה המיתולוגית, היוצאת מהעץ הייתי רוצה אתי. חיה אסתר
היא שם כל הזמן… מחכה.
תודה שמעון. התגובה שלך היא כשלעצמה התחלה של שיר 🙂
אמיר- התפעלתי. איזו אפרודיטה! איפה גדל העץ?
גם השיר גדל מופלא.
מרהיב השיר בלִוויית התמונה, כנראה שהשניים נועדו. יפים השניים, אמיר, ואווירת כישוף עולה מן הכל