לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
  • לי עברון-וקנין

*

בבודפשט קניתָ בלונים ופרחים
בצבע כחול כעין האושר, כחול לא יאומן ממש
תצא נשמתי אם ייתכן כזה כחול.
ואמרת שאי אפשר ככה, חושך בבית,
ופיזרת את הבלונים הכחולים להאיר
איך רעד לבי לכחול הזה
בלילה.
וביום, חמסין מזרח אירופי
נשבר לגשם קיץ נעים והשמים התעננו.
פסלים זועפים, שאנדוֹר פֶּטוֹפי וליסט וקוֹרינתי וקוֹדאי
הזכירו לי שלמרות הגשם המֵקל והכחול האלוהי
האושר מאתנו והלאה.
 

20 תגובות

  1. לי, איזה שיר יפה וקורע לב.
    והכחול, אני יכולה לראות את הכחול הזה.

  2. הי לי
    בודפשט בודפשט, איזו עיר. אמנם לא פריז, אך יש בה משהו מיופיה של זו וגם איזו קדרות מרכז (כך לפי ההונגרים) אירופית וגם איזה דקדנס פוסט קברטי וקורטוב של אפרוריות סובייטית וניהיליזם קאונטר – סובייטי. וחוץ מזה אדריכלות ואמנות וספרות ושירה ואופרטות (לזה דווקא אני לא מתגעגע) ודנובה אינסופית שזורמת וזורמת ובתוכה האי מרגרט וחופי הנודיזם המבורך שבו, אח בודפשט, איך אהבתי את לילות חורפך וקיצך, איך אהבתי בך כה מזמן, איך אהבתי את צעירותי בך, כשתמימותי היתה אמת פנימית בתוכי ולא משהו שאליו אני שואף לחזור.

    • לי עברון-ועקנין

      יש כל כך הרבה במה שכתבת ועוד הרבה מאחורי זה. אפשר להזמין אצלך פירוט?
      (ועוד מעט נגמרות לי הערים…)

      • היתה לי מזמן אהבה בעיר בודפשט וביליתי ארבע וחצי מחיי בנסיעה ממנה ואליה (וגם היא אלי לירושלים) זה נגמר מזמן אבל בודפשט היתה ונשארה עיר שאני מאד אוהב, למרות שלא ביקרתי מאז גיל 32. בטח הכל השתנה מאז והורווה בכסף מרובה ונראה נוצץ יותר ואולי יקר יותר, אבל יש בה בעיר הדונה (דנובה) הרבה חן. וההונגרים אהובים עלי במזג החם והעצבני שלהם – המזרחיים של אירופה – ובנטיה שלהם לדיכאון וייאוש קיומי, שהוא סוג של ריטואל, שמהלכו רווי אלכוהול וסופו יצירה וגם לא עלינו שיעורי התאבדות גבוהים.
        פסיכים חביבים. חביבים עלי.

        • לי עברון-ועקנין

          תודה על הפירוט :).
          לי היה קשה עם הדיכאון שלהם. אולי בגלל זה האהבה שלי נמשכה פחות זמן משלך. אבל הם בהחלט מקסימים, ועוד הייתי שם בחג של אישטבאן, עם הזיקוקים, והמחזמר, ושמחה רבה…

  3. יש משהו אמיץ בהתעקשות שלך לכתוב על האושר. את המשוררת-הכי-כותבת-על-אושר שאני מכיר.

    • לי עברון-ועקנין

      רונן, שימחת אותי הרבה!
      א. כי "אמיצה" זו המחמאה שאני הכי אוהבת.
      ב. כי באמת מאוד חשוב לי לכתוב על אושר.
      ג. כי לא חשבתי דווקא על השיר הזה בהקשר הזה, מה שאומר שאני אני גם כשאני לא מתכוונת להיות. (זה מסוג המשפטים שאח"כ קיטי תגיד עליהם "???").

  4. נורא יפה.

  5. אני זוכרת ששמת את השיר הזה גם בבלוג ה"רגיל" (הראשון שהיכרתי), ואהבתי גם אז.

  6. מאחר ואני חיה את החיים הפשוטים שתמיד מייחלים לעוד, אני מתה על ביטויים בבתאחתיים ודרמה-קוויניים כמו "תצא נשמתי". 🙂

    המממ…. איזה כחול. כחול כמו העיניים של האוס?

    • לי עברון-ועקנין

      האוס מוציא לי את הנשמה לא באמצעות צבע העיניים שלו אלא מעצבים!!!
      (לא, כחול הרבה יותר יפה).
      ואז כשכתבתי את השיר החיים שלי היו בבתאחתיים מדי, אבל עכשיו אני מזדהה ואהבתי מאוד את הניסוח שלך.

  7. אוה, ואיך שכחתי. בודפשט היתה אחת "הגיבורות" בספר "ההסטוריונית" שהתחקה על עקבותיו של דרקולה. גם שם תוארו ההונגרים עם מזגם החם ו(ביחד עם הרומנים) ככאלה שבשירי האהבה שלהם יש הרבה מוות. :))

השאר תגובה ל לי עברון-ועקנין ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל