העיר היא רק עיר, ונשמה אין לה
אינה אדם שיחבק
שיאמץ אל לבו ויאמר: אהובה את.
העיר אין פנים לה, או שמא פנים רבות
מכבסות אוטומטיות מסעדות לבנוניות ותחנות מטרו
אין יציבות בה, אוהבת לא אוהבת
בפצפוץ עלי שלכת
תחת הרגליים
ובְדואר בּוּלוַואר ז"וּרדַאן
פותח את הדלת הקבצן הנורא
בּוֹנז"וּר מַדַאם, בּוֹנסוּאַר.
אינה אדם, העיר,
ולא תחזיק ראשי בחמלה
בלילה
לא תאספני אל לבה העלום
אפילו לא תטפח על כתפי ותאמר:
את בסדר.
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
מון אמור,
אהבה נכזבת לעיר ?
כתוב טוב.
אהבתי "אינה אדם, העיר"
הכפר לעומתה, יש בו יותר מן האדם לטעמי.
אוי, מעניין 🙂
זה יפה.
ולמרות כל חסרונותיה, את אוהבת אותה…
🙂
נכון, אבל את אהובי יותר.
תודה.
אם כך, הכל טוב…
🙂
איזה שיר נהדר!
תודה!
הי לי
אהבתי את השיר.
פריז פריז של החלומות. גם אם נתעטף בזרועות אשה (או גבר) אחרת בלילנו וננשום את הבלה לתוכנו, הרי חלומנו יהיה תדיר עסוק בריחות פריז. העיר שרק שמה מצליח להרטיט בי את כל הנימים. מה רבו געגועי אליה.
היי מיכה, תודה רבה על הביקור ועל התגובה הפיוטית! נעים להתרפק על געגוע.
מאוד נוגעים בי שירים על ערים, על האווירה של ניכור וקרבה בו זמנית, קור או חום..
האמת היא שאני בכל מצב רוח פחות או יותר, מצליחה להתנחם מביקור קסום במושבה הגרמנית או במגרש הרוסים.
🙂
איזה יופי.
בהחלט. 🙂
והשיר מקסים!
תודה רבה!