פני בת הארבע שתחת פנייך
שוקקים וקרובים עד למאוד
את רוצה ורוצה ורוצה
ואינך מסוגלת לספוג שום הפסד
הזיכרונות חיים בך וסביבך
כארגזי קרטון שעוד לא נפרקו
במעברי הדירה הרבים
אם יש צורך, תוכלי להציג תעודות
העולם מאמין לגילך
אך בפנים את מהבהבת:
ישנך – אינך – ישנך
אני קוראת את כל השירים, את רובם אני לא מבינה.
אוי, זה לא סימן כל כך טוב… (בשבילי)
לי את יודעת בתור אחת שקיבלה ביקורת לא מחזקת לא מזמן אני רוצה ל"גיד לך שהשיר בשבילי ברור. תתקני אותי – את מדברת על לי הקטנה שנמצאת ממש מתחת לזו שיש לה תאריך לידה רשום וברור.אז תדעי לך שרהבתי גם אם הפרשנות שלי לא תתאים לציפיות.
מירי היקרה, הרבה תודה. כתבתי את השיר על מישהי אחרת אבל יש ימים שבהם אני מאוד מזדהה אתה :). והדברים של קיטי הם מחזקים מבחינתי תמיד, בגלל ההקשר וההיכרות שלי אתה.
מה קורה לי לי
כל פעם שאני מבינה שיר שלך או סיפור תמיד נדמה לי שזה עלייך
בסוף בנדיבותך את עונה לי שיש בזה גם ממך וזה מסתדר .
סליחה שלוחה לקיטי שאת אוהבת. שמחה שלא צריך לשמור עלייך ממנה. אתן יודעות האינטרנט…
גמר חתימה טובה לי יקרה ואושר ובריאות לכולכם
זאת לא נדיבות, אני לא מאמינה שאני יכולה לכתוב משהו שאין בו ממני. דווקא היום בחרתי לפרסם את השיר הזה שנכתב מזמן כי הזדהיתי עם הנמענת שלו.
וכל האיחולים הטובים – בחזרה אלייך! 🙂
אבל למה? ~אמוטיקון נוגה וקמוט גבות~ זו אני, לא את. קל לי יותר עם פרוזה, פחות עם שירה.
אני אוהבת להיות קומוניקטיבית. גם בשירה. בכל מקרה, אם את מתחברת יותר לפרוזה אבל עדיין קוראת את כל השירים, אז עוד יותר כיף שאת קוראת…
חזק וכתוב טוב.
הסוף מזכיר קצת שיר ערש "ישנך-אינך-ישנך"
גם בגלל הצליל שמזכיר שינה.
מעניין! ותודה.
שיר מצויין. הבהוב פנימי מול תעודה מנייר חסר חיים. מה עדיף?
תודה 🙂
זה יפה.
אהבתי את ארגזי הקרטון שלא נפרקו, ובמיוחד את ההיבהוב בשורה האחרונה.
תודה! גם אני די מבסוטית מארגזי הקרטון האלה…